מי שמבקש לעשות לעצמו הנחות וחושב שמפלס המתח והעצבים יירדו השבת, לפחות לארבע דקות, כדאי שיירגע ומהר. ארבעה מחזורים לסיום העונה עדיין אינם מהווים פיניש אבל גם קבוצות הנחשבות ל"קטנות" עלולות לעשות צרות ולהביך לדקות ארוכות את ה"גדולות". אשקלון אינה יוצאת מהכלל. כרגע כולם מעריכים (מלבד במכבי חיפה) שהיא תהיה לטרף קל בפני המוליכה, זהירות. אמרו את זה גם ערב משחק הגביע שלה בבלומפילד מול הפועל תל-אביב ובקושי נוצחה 2:1. ה"אדומים" כמו חיפה, יודעים שהנקודות מול הקבוצות החלשות יותר, עלולות להכריע את גורל העונה כולה ולאו דווקא "משחק העונה" בפתח. עובדה: הם הפסידו לקבוצת התחתית בית"ר ירושלים בטדי ובקושי ניצחו בביתם את סכנין.
אמנם, ההיסטוריה של מפגשי מכבי חיפה והפועל אשקלון קצרה ביותר (3 ניצחונות ירוקים בליגה ואחד בגביע), אבל ההיסטוריה של קבוצות ממכבי חיפה שהפסידו אליפויות בגלל ה"קטנות" ארוכה ומכאיבה. ולא שלחיפה לא היו שחקנים מצוינים. אדרבא, כל הפאנצ'רים קרו לה כאשר הופיעו בשורותיה שחקנים נפלאים: זאהי ארמלי, ברוך ממן, רוני רוזנטל, איל ברקוביץ, חיים רביבו, אלון חזן, קנדאורוב, אלון חרזי, אריק בנאדו, יעקובו, רוסו, פראליה וזו רק רשימה חלקית. מה הפריע למכבי חיפה לזכות באליפות שלישית ברציפות בשנות השמונים ? לא הרבה. "רק" חוסר יכולתה לנצח ולכבוש שערים מול אחת היורדות, מכבי שעריים (פעמיים 0:0), הפסד מדהים להפועל ירושלים מהתחתית 3:2 וגרוע מכולם, תיקו חוץ 0:0 נגד הפועל פתח תקווה, אף היא שוכנת מטה, ועוד ציון מרילי החטיא מולם פנדל !!
או אולי יסבירו לצופים חברי הפאנל בערוץ הראשון, כיצד "הסכימו" להפסיד תואר אליפות בטוח בעונת 94/95 למכבי תל-אביב ? אפילו אברם גרנט, אופטימיסט חסר תקנה, לא האמין למראה עיניו כשהקבוצה המשעממת שלו הקיפה את המגרש בבאר-שבע עם דגל המדינה. נועם שוהם, האחים ברומר הקדימו את איל ברקוביץ, חיים רביבו ושות", רשימה פנטסטית. איך זה קרה ? הפסידו ליורדת אשדוד (בקריית-אליעזר !) 3:2, (בוני גינזבורג היה באשדוד) נחלו שני הפסדים לקבוצת התחתית בית"ר תל אביב (3:2 בחיפה ו-1:0 בגומלין) ובנוסף הפסידו נקודות לבית-שאן "סרט מלחמה" (עם אלישע לוי) 2:2 בעמק ו- 3:2 בחיפה. 14 נקודות ירדו לטמיון כאשר היו זקוקים רק ל-7 מתוכן כדי לזכות בתואר.
וה"פאשלות" נמשכו גם לעונת 2002/03, היא עונת הצ'מפיונס. ניחא, חיפה הובסה 4:0 בטדי אחרי המאמץ מול מנצ'סטר יונייטד בקפריסין, ההתאחדות לא הלכה לקראת חיפה ואילצה אותה לשחק כעבור יומיים וחצי, אבל מה עם הגומלין בחיפה ? אוי לעיניים שראו כיצד שוער מאיורקה בהווה לא הצליח לבלום כדור חלש שהחזיר לו אלון חרזי וזה חמק תחת רגלו וחדר לרשת. 6 נקודות עברו לירושלים, גם אז קבוצת תחתית (השנה שדדה מחיפה ארבע נקודות) וגם זה לא היה נורא. לולא המשחק הקריטי, בבית מול קבוצת תחתית כבני יהודה (כעבור שנים תהפוך לסמל ולאובדן תואר נוסף). חיפה הוליכה פעמיים וסיימה בתיקו 2:2 מה שאיפשר למכבי תל-אביב לחלוף על פניה ולסיים, שוב בהפתעה גמורה למאמנה, שחקניה ואוהדיה, במקום הראשון.
וגם בעונה שעברה באו ההפסד לסכנין ולמכבי נתניה וטרפו את הקלפים. בשורה התחתונה: חיפה תעשה הכל כדי לא לאפשר לסנסציה הראשונה לנחות דווקא במגרשה. על פניו נראה שאשקלון, הפועל עכו (חוץ) קריית-שמונה (בית) ומכבי נתניה (חוץ) תעשינה הכל כדי להכשיל את חיפה. לכל אחת ישנה סיבה טובה, מי ברצונה לצבור נקודות בתחתית, מי שרוצה להיכנס לפליי-אוף העליון ומי לשפר את מעמדה. מנגד, אלישע לוי יכול סוף-סוף להיות מעט מרוצה. כמובן, מושלם אין. הנה אריק בנאדו יישב ביציע עקב צבירת חמישה כרטיסים צהובים וסביר להניח שהצמד מימון-פיליאבסקי יפתחו. המאמן החיפני נאלץ השבוע לעבוד על התיאום בין השניים שמעולם לא שיחקו יחד במשחק רשמי. גם לא בגביע הטוטו. היו צמדים של קאנוטו-מימון, בנאדו-מימון, בנאדו-פיליאבסקי, צמד כמו בשבת הקרובה טרם שיחק. עוד סימפטום לעונה ה"מטורפת" העוברת על חיפה.
הפגרה הצפויה בשבוע הבא (משחקים מול לטביה וגיאורגיה) תביא שתי בשורות נוספות, מלבד היעדרם של ליאור רפאלוב ואייל משומר עקב "צהובים". יהיו אלה פיטר מסיללה ויניב קטן שיחזרו לאימונים ולסגל, כוח לא מבוטל. החלטתו של ד"ר משה לוינקוף, הרופא של...הפועל תל-אביב, לאפשר לקטן לחזור בהדרגה למגרשים, חשובה. כל "קנה ארטילריה" חשוב לקראת הסיום. ומי כמו חיפה שהציגה אשתקד כדורגל נפלא לאורך 30 מחזורים בלבד, יכול להעיד שמספיק להיות ראשונה במחזור האחרון. את הכבוד הזה ינסו להשאיר הפעם לעצמם.. אגב הורדת החולצה אחרי ההבקעה בדרבי, קשה לשפוט את ליאור רפאלוב כמו שבזמנו שפטו את שלומי ארבייטמן מול מאלמו. נכנס, כבש, חשף והוצהב. שחקנים הינם בשר ודם וראינו השנה גם צ'אבי ואנייסטה, את רוני ורונאלדו חושפים את גופם- אין תקנה לשמחה ספונטנית אלא אם נחזיר את מאמנה הדני של נבחרת ישראל, נילסן, שקשר לבנאדו את הידיים. בשני ראיתם את הידיים של אריק ? היה מצליח לנתק אפילו אזיקים אחרי ה"בישול" לדבאלישווילי. אני לא זוכר את בנאדו צוהל כל כך אחרי שער. תקנו אותי אם אני טועה. גם ההסבר של ניר דוידוביץ מדוע הוא מרבה לספוג מממצבים שלפני שנה לא ספג, ראוי להערכה. לא כל שנה פורים (היום כן), כמעט כל ההגנה התחלפה לו ומי שמבקש "הגנת ברזל" חייב להמתין בסבלנות. כזאת מרכיבים רק אחרי שתיים-שלוש עונות. ע"ע מנצ'סטר יונייטד. וידיץ' ופרדיננד נעדרו- הפסידו פעמיים ברציפות. בחיפה לא יפלו למלכודת. הידיעות המגיעות מאשקלון לא נוגעות לה, היא תעדיף את השקט, את התהילה הזמנית הנמשכת כבר שנים רבות ואת הניצחון. בשלב כזה של העונה חובה לזכור שפעם באה לכאן קריית-גת ו...אללה יוסתור. הכל תלוי בבעלת הבית וזה כוח ההרתעה שלה. לא צריך לנצח 1:4 בקרב צמרת ולהפסיד כעבור שבוע 1:0 כדי שחיפה תשוב לפסגה. מה רע בלצעוד צעד אחר צעד ?
