לא חשוב כיצד תסתיים העונה הנוכחית, תמיד היא תיזכר כ"מיוחדת" כשיבואו לנתח את קרביה. בלם בן 37 מבקש ומקבל מנשיא המועדון אישור לחזור (בנאדו), שרשרת פציעות שלא זכורה בשום קבוצה בעבר בכדורגל הישראלי, התאוששות מופלאה אחרי טראומת אובדן האליפות, תפקוד הולם לאחר מכירת ארבעה שחקנים לאירופה- אין רגע דל במכבי חיפה מודל 2011. לצד כל אלה, מככבים שני צעירים מיוצאי מחלקת הנוער, מחלקת הפופקורן המייצרת שחקנים לעצמה ולא מקפחת גם מועדונים אחרים. כמעט בכל קבוצה תמצאו אחד בולט. עדן בן-בסט מעבר לכביש, ישראל זגורי בפתח תקווה, ערן לוי וחבל לקפח מישהו.
לפני שתומר חמד הוחזר למכבי חיפה ובינואר האחרון גורמים בתקשורת ניסו לשדכו להפועל חיפה ("בכלל לא חשבתי לעזוב את מכבי חיפה"), היו למכבי חיפה ארבעה סוגי חלוצים. א. חלוץ רכש מסוגו של אלון מזרחי שהפך את חיפה לדלפק "עובר ושב" ובכל פעם שהיה לו רע במקום אחר, שב להבין שאין כמו ה"ירוקים" עבורו. הגיע בקול תרועה קטנה ב-93' ומיד קנה את עולמו עם 28 שערים בעונה הראשונה. מזרחי לא אהב בלשון המעטה את הבאתו של חיים רביבו שנרכש כדי למלא את המשבצת שהותיר ראובן עטר שעבר, רחמנא ליצלן, להפועל חיפה. התפתה לעזוב למכבי תל-אביב, שיחק בה מעט מאוד ונאלץ לעזוב לאשדוד, כאשר כבר באמצע העונה סוכם שישוב לחיפה פעם נוספת. לא לזמו רב. שוב בער בו יצר הנדידה וחזר לכור מחצבתו , בני יהודה ממנה שב לחיפה בעונת 1997/98 כדי לזכות שוב במלכות השערים ובגביע האחרון של חיפה. אם היה תלוי בו, היה מגיע פעם רביעית לחיפה אבל אחרי ה"תרגיל המסריח" , כשהתעקש לעזוב לקבוצה אלמונית בצרפת (ניס) והשאיר את חיפה ברבע גמר גביע אירופה ללא חלוץ מטרה חד, דרכו נחסמה סופית. * כוכבית עם אליפות: גם רפי כהן, שהובא מליגה נמוכה, נכנס בסערה להרכב חיפה (99/00) ומיד כבש 18 שערים. עד כדי כך חיפה היתה תלויה בחלוצי רכש מעולים והיא סיפקה להם את הבמה.
ב. ישנו את דגם החלוצים דוגמת שלומי אבייטמן, תואם ה-28 שערים של ה"אווירון". חלוץ רכש שנרכש אחרי הצלחה בבית"ר ירושלים והפועל פתח-תקווה ובצר לו, אחרי שגם הושאל לחצי עונה להפועל תל-אביב, חזר לחיפה, הבין כמו האחרים שלהצליח בדרך לחו"ל, ניתן רק מכאן והסבלנות השתלמה לו. ד"ש בבלגיה. ג. קיים גם סוג של חלוצים שכישרונם הגבוה מאובחן כבר בנוער ובגיל 17 הם נשלחים לסטאז'. הדוגמא הכי מוצלחת, יעקובו איגביני שהושאל להפועל כפר-סבא, אחרי שאיש לא הכיר אותו כששיחק שנה בנוער. כשחזר לחיפה כעבור שנה, נכנס מהר מאוד לנעליים הירוקות ומכאן ועד לליגה האנגלית המרחק היה קצר. כתמיד, ועל כך מצטערים רבים בחדרי חדרים, העובדה שחיפה הצליחה עם יעקובו וגם העבירה את "חוק יעקובו", צרמה לאלה שכל הזמן יושבים על המדוכה וחושבים כיצד מטרפדים את רעיונותיו של הנשיא שחר. בסוף מצטערים. כי אם "חוק יעקובו" היה נשאר, לקבוצות הייתה אופציה יוצאת מהכלל לבחון שחקנים צעירים בזמן אמת ולא ליפול עם מועמדים. מה רע שיהיו רשומים שישה זרים ורק חמישה ישחקו ?
ד. וישנם חלוצים שנולדו במחלקת הנוער, שיחקו מעט ואז הוחלט יחד עם ראשי המועדון שייצאו ל"סיבוב הכשרה" בתקווה שישובו ויחזירו למועדון את ההשקעה בהם. תומר חמד רשום ב"ספר הזהב" של הפרק הזה. אם תעברו לאורך כל ההיסטוריה הארוכה של מכבי חיפה, למעט מקרה אחד עליו נרחיב מיד, אין מקרה נוסף בו חלוץ שגדל במחלקה, עזב למועדון אחר (ואולי ליותר) ושב כדי לכבוש כל כך הרבה שערים. ו-8 שערים, כאשר מגיעים ממכבי אחי נצרת, נחשבים להרבה. בתנאים אחרים, רק משה אגמי, חלוץ בשלהי שנות השישים עד אמצע שנות השבעים, ענה על ההגדרות הללו. הוא שיחק בנערים ובנוער, לפני גיוסו לצה"ל, בתקופה בה שחקנים לא מפורסמים לא זכו להקלות, עבר למכבי נווה-שאנן מליגה ג' וכמעט ללא אימונים כבש עשרות שערים. מאוחר יותר ניסה לחזור לחיפה, נמצא עדיין בוסר והושאל למכבי חדרה ( יחד עם שלמה בנאדו, אביו של אריק) גם בה הפליא 'מכותיו' בשוערי היריב.
יחד עם זאת, בניגוד לחמד, בתקופה ההיא הרבה יותר קל היה להשתלב במכבי חיפה. קבוצה ללא אתגרים ושאיפות, קבוצה שחגגה כאשר העונה הסתיימה ונותרה בליגה, קבוצה ששחקני הנוער שלה "לא נספרו" והסתכלו בגאווה דרומה, לעבר הכרך הגדול, קבוצה שקל היה להשתלב בהרכבה והמעבר היה נוח בהרבה והחשוב מכל: לא היו זרים דוגמת דבאלישווילי. ההבטחה של אלישע לוי לתומר חמד "אתה עוד תשחק הרבה", נראתה לרבים מחוץ למערכת כעוד הבטחה שמאמנים מבטיחים למי שאינו מרוצה. חמד, וזה ההבדל לדוגמא מחלוצי נוער אחרים, הבין שהשנה היא שנת המבחן שלו. הייתה לו את הסבלנות, הוא ראה סביבו 'קאליברים' יושבים על הספסל והיום הכל היסטוריה. אפילו ההצלחה הגדולה שלו הפכה להיסטוריה. שנים על גבי שנים חלם הנשיא שחר שמהנוער "יוולדו" לו חלוץ חוד ומגן שמאלי. לגבי מגן ימני, השאיפות נותרו. חמד הוא מהבודדים ש"חזרו בתשובה" למועדון והצליחו. נא לא לטעות, הרשימה ארוכה ושזורה בשמות מפוארים: אלון חרזי ואריק בנאדו חזרו מבית"ר ירושלים לאליפויות, כך המגן איתן אהרוני ששב מכפר סבא ל"דאבל" ולאליפות החמישית. יוסי קרמר עבר למכבי תל-אביב וחזר לתואר ב-88', יחד עם דוד לוי, כך גם רפי אוסמו מהפועל חיפה ל"דאבל", אדורם קייסי חזר להפועל פ"ת ואחר כך 'התחשק' לו תואר נוסף בעיר הכרמל. שלא לדבר על ה"אנגלי" שלנו בקארדיף, דקל קינן שעשה סיבוב בסכנין ובמכבי נתניה. המשותף לכולם ואחרים שלא הוזכרו ( נזכיר עוד כמה: ראובן עטר, משה גלאם, ירון גבעול, ליאור רוזנטל, דני מלכין, שי מימון, תום אל-מדון), רובם ככולם שוערים, מגנים, בלמים וקשרים. חלוצים- נאדה.
שני המקרים העצובים של חלוצים מצוינים שעזבו וחזרו, משה סלקטר לבית"ר ירושלים וכפר סבא וצדוק מלכה למכבי יבנה, החזרה לוותה בעוגמת נפש שלא הזכירה את תרומתם העצומה לזכייה בשתי אליפויות רצופות. מעניין שהיוצרות במכבי חיפה התהפכו ברבות השנים. למעלה משלושים שנים חיפשה שוערים מתוצרת עצמית, היום הפכה למעצמה מקומית בתפקיד זה, כך גם בלמים. ותיקי הקבוצות של שנות החמישים והשישים מוכנים להישבע שעם ההגנות בעשרים וחמש השנים האחרונות, חיפה הייתה אלופה הרבה לפני 1984. תאמינו להם. זאת אינה שבועת שווא.
האם טאלב טואטחה יסגור "מסלול מטורף" בכדורגל שלנו ? אולי אפילו עולמי
הנשיא יעקב שחר הגשים, כאמור, גם את חלום המגן השמאלי. טאלב טואטחה נטל את ההזדמנות שניתנה לו עקב פציעת פיטר מסיללה ובגיל 18.5 הוא נמצא במקום שלא נמצא בעבר אפילו שחקן אחד בכדורגל הישראלי. שימו לב: את העונה הוא החל בקבוצת הנוער, למרות שמאז העונה הקודמת הוא שייך לסגל הקבוצה הבוגרת. כשחקן נוער, מטבע הדברים השתייך לנבחרת הנוער עד גיל 19 ואף שיחק בשורותיה. יכולתו הגבוהה הקפיצה אותו לנבחרת האולימפית בשורותיה כבר שיחק בניצחון על בלארוס. כשמסיללה נותח, המפתחות ניתנו למגן מג'אסר א-זרקא וההתלהבות ממנו גדולה. לא פלא שצד את עינו של המאמן הלאומי, לואיס פרננדז שהזמינו לסגל הנבחרת לקראת המשחקים מול לטביה וגיאורגיה. תשאלו: איפה הקאטש' והייחודיות ? התשובה: יוסי בניון. רק הוא, כששיחק במכבי חיפה בעונה הראשונה, היה שייך בעונה אחת לסגלי שלוש נבחרות לאומיות, נוער, אולימפית ובוגרים, בנוסף למכבי חיפה. המסלול של טואטחה, לא רק דומה, הוא גם משופר, מעט הזוי. קבוצת הנוער של מכבי חיפה העפילה לרבע הגמר בגביע ע"ש אבי רן, וייתכן מצב שבגלל מכת פציעות לא קלה (כבר מוכנים ל...בוגרים מבחינה זאת), ומאחר והמשחקים עשויים להתקיים באמצע השבוע, טואטחה ישוב ויחזק את...קבוצת הנוער. מכירים עוד מקרה ששחקן נבחרת ישראל הבוגרת ישוב לחזק את הנוער ? אין דברים כאלה.
כמובן שהכל תלוי במאמן אלישע לוי שיחליט בבוא הזמן אם לשחרר את המגן הצעיר (ואולי גם את מוחמד גדיר) לעזור לחבריו. קשה אפילו להוסיף את המילה "חבריו לשעבר" כי רובם ככולם כבר מתאמנים עם הבוגרים. לא מסתפקים בחמד וטואטחה, חוד החנית של תוכנית החומש עליה הנשיא שחר הכריז בעבר. ועבור המגן הצנוע, לא תהיה זו נפילה מאיגרא רמא לבירתא עמיקתא. הוא פשוט מצוין ורק קוסם מיומן מסוגל ל"חתוך" אותו ולספק לכל נבחרת או קבוצה משהו מטואטחה. עכשיו תחליטו אם זו עונה "משוגעת", תרתיי משמע...
