כל הזמן, וכך זה מאז קום המדינה, טוחנים לנו את השכל עם ה"קופסא" בנתניה. לא במקרה. מגרשה הביתי של מכבי נתניה סיפק דרמות גדולות ולא רק לבעלת הבית שזכתה בחמש אליפויות, כולן לפני שעל פני השטח צצה האימפריה הירוקה שמאז הוכתרה 11 פעמים ועדיין רעבונה גדול לתואר נוסף. לעובדה שמאמנה של בעלת הבית (ראשון, 20.45), ראובן עטר, מגדולי שחקני מכבי חיפה בכל הזמנים (חמש אליפויות ושני גביעים) יעמוד על הקווים, משמעות ציורית בלבד. המפגש הוא בין מכבי נתניה המחפשת ניצחון כדי להתברג בין ששת הראשונות ולבין המוליכה שגם לה שאיפות לשלוש נקודות, במקרה שלה לפחות לשמור על פער...שלוש הנקודות מהפועל תל-אביב (היום זה ארבע אבל השיטה...).
תמיד המשחקים בין השתיים סיפקו שערים רבים. בעיקר כאשר הם התקיימו ב"קופסת הפלאים". עבור חיפה, מדובר היה עד שנות השבעים ב"גיהנום" מאחר והוכתה שם פעם אחר פעם על ידי מוטל'ה שפיגלר ושות'. בשנות החמישים והשישים כאב פחות וחיפה אפילו ניצחה 4:7. המהפך וגירושו של ה"פחד" נפסקו בעונת האליפות הראשונה של חיפה. אמנם, את משחק החוץ מול נתניה סיימה בתיקו 1:1 (שער שוויון מרגלי זאהי ארמלי בדקה ה-90) אבל באותה עונה ובאותו מגרש, חיפה ארחה את בית"ר ירושלים ללא קהל עקב עונש שספגה וצימקה פער שכבר עמד על 13 נקודות- ניצחה 1:2 משערים של סלקטר וארמלי. פעם נהגו לומר שאליפויות עוברות בבאר-שבע. אצל חיפה זאת הייתה נתניה. בעונת 1984/85 חיפה ניצחה 1:3 בדרך לאליפות השנייה, ב-1988/89 פעמיים (0:2 ו-1:3) במשחקים טעונים ויציעים "מפוצצים" שאיימו על שלום הצופים, כי גם נתניה הייתה במירוץ דו-ראשי לאליפות ולבסוף הוכרעה.
אבל גולת הכותרת, ואם זה תלוי בשלמה שרף, הוא היה תולש את ה-30 בנובמבר 1990 מלוחות השנה ודפי ההיסטוריה. באותו יום "שישי שחור" מכבי חיפה הובסה קשות . נתניה היכתה אותה ב"קופסא" שוק על ירך 0:5 ולמרות הכל, בסיומה של העונה, הירוקים זכו ב"דאבל" ומי שהכתיר אותם , דווקא...נתניה שסיימה בחיפה בתיקו 0:0 במחזור הסיום. התבוסה הזאת מזכירה לחדי העין מבינינו את המכה שחיפה קיבלה השנה בבלומפילד מול הפועל ת"א (4:1) וידעה יפה להתאושש. זה מזכיר שבעונת 87/88 מכבי חיפה הביסה את הפועל תל-אביב בבלומפילד 1:5 וגם אז המובסת זכתה באליפות. הכדורגל שלנו, בעיקר אלה שמחפשים כותרות, טרם התרגלו לעובדה שבימים נתונים, קורים פאנצ'רים. גם בעונת השיא שבו חיפה לא הפסידה במהלך עונה שלמה (93/94) מנתניה יצאה רק עם תיקו 2:2 אחרי שפיגרה כבר 2:0 והשוותה מרגלי איוון גצקו ושי הולצמן. אצל אברהם גרנט רק 1:1 ב"קופסא" אך כעבור שנה, כשכולם כבר היו בטוחים שאו-טו-טו חיפה תאבד את ההגמוניה- 2:6 מדהים עם שלושער ראשון ויחד בליגה ליניב קטן הצעיר. זאת הייתה הצגת כדורגל לעילא ועילא שבסופה הדובדבן.
והיו גם עונות בהן להפסדים לא הייתה משמעות גדולה וליוותה אותם יוקרה בלבד, כמו ההפסד הכפול ב"קופסא" בעונת 2003/04 כשנתניה ניצחה 3:4 ו-0:1 ודווקא אחרי שלושה ניצחונות בליגה (אחד בחיפה), רוני לוי וחבורתו ניצחו בגביע 0:2 והעפילו לשלב הבא. גם לאלישע לוי ניצחון אחד בנתניה, החשוב מכולם, 0:2 לפני שלוש שנים כשחיפה הוכתרה במשחק זה לאלופה בפעם האחרונה ועבורו זאת הייתה פסגת הקריירה. בשורות חיפה חגג אז הבלם ליאוניד קרופניק, במוצאי ראשון ישמור על השם החם של חלוצי החוד, תומר חמד.
אלא שבשני המשחקים האחרים, חיפה נכנעה. במשחק הראשון בעונת האליפות (2:0) ואשתקד (1:0). הפסדים אלה מוליכים לאחוזי ההצלחה של חיפה ב"קופסא" בעשור האחרון. מתוך 13 משחקים, 7 ניצחונות לצהובים, רק 4 לירוקים ושתי תוצאות תיקו. העשור האחרון קלקל לחיפה ואיפשר למארחים לברוח עם 23 ניצחונות ביתיים מאז קום המדינה לעומת 15 בלבד לחיפה. חיפה מחפשת את הניצחון ה-50 על מכבי נתניה. עד היום שיחקה מולה 109 פעמים, כולם בליגת העל, גברה עליה ב-49 משחקים, הפסידה לה ב-34, סיימה 26 ללא הכרעה והפרש השערים מלמד על ממוצע של כ-3 שערים למשחק, 139-174 לזכות חיפה. שתי הקבוצות תעלינה לשחק כאילו המדובר בעוד "גמר גביע", חיפה כבר התרגלה. יחד עם זאת אסור שמצפים להן שני משחקי רבע גמר (למכבי דרבי ולנתניה אשדוד) וחלוקת הכוחות חשובה מאוד. כמובן שהעדיפות למשחק הליגה. ממנו אין חזרה, לטוב ולרע. המנצחת תרוץ קדימה, המפסידה תינזק, תיקו רע לשתיהן.
עד כמה סיום העונה (מה סיום ? נותרו 540 דקות קשות ביותר...) קרב, אנו לומדים שכל מתיחת שריר של שחקן כזה או אחר, יוצרת כותרות בומבסטיות. השבוע שוחררו מהאימון הרגיל אריק בנאדו, שי מימון ואנדריי פיליאבסקי ומיד הארץ רעשה וגעשה. מיד קיבלנו פרשנות ש"אין לחיפה הגנה בנתניה" וכו'. פצפוצי התרגשות שווא. בניגוד לעונה שעברה, ומבלי להמר על העתיד, הפעם כשאלישע מסובב את ראשו ורואה את פיטר מסיללה, אייל גולסה, ג'ון קולמה, ולדימיר דבאלישווילי, שי מימון ויניב קטן- הוא רגוע לכאורה. כל מה שנשאר כרגע הוא להמשיך ולנצח ללא הפסקה, להשקיע את המאמץ האדיר ולהמשיך לשחק בקצב גבוה כמו בחודש האחרון ולא לספור את הדקות עד לסיום העונה. ממילא הן חולפות בקצב שלהן. אין לחיפה את הלוקסוס, וטוב שככה, לנוח על זרי הדפנה. השבוע נשמע מכוון המרכז קולו של גיל ורמוט שאמר: "יש ציפיות והלחץ בהתאם. למדו אותנו". למזלו, הוא משחק בהפועל תל-אביב הנמצאת במאבקי הצמרת אחת לכמה שנים, במכבי חיפה לחץ וציפיות הם חלק מה-D.N.A שלה. אוי ואבוי אם זה היה אחרת.
