אין משפט קצר וקולע יותר מאשר אמר נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר בעת שביקר הבוקר (רביעי) באימון הקבוצה המתכוננת לעוד "גמר גביע" בליגה, וכאלה נותרו לפי שעה שלושה. כשדיבר בפני השחקנים והדגיש ש"הקבוצה מעל הכל", שחר למעשה סיכם את המשחק המסורתי ביותר בכדורגל הישראלי. כמו בספרד, ברצלונה מול ריאל מדריד, כמו באנגליה מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול, כך בישראל מכבי חיפה מול מכבי תל-אביב- הקלאסיקו האמיתי ולא חשוב מי ממוקם איפה. לא משחקי דרבי בחיפה או בכרך הגדול, לא בית"ר נגד הפועל תל-אביב, כשמגיע שעתו של משחק בין ה"ירוק" ל"צהוב", תמיד יהפוך למשחק המרכזי. עניין של מסורת. ומסורת לא משתנה כל כך מהר. עבדו עליה מאות שחקנים מאז קום המדינה וכך היא משתמרת, לטוב ולרע.
עד לפני עשר שנים נהגו כולם לנבור בנבכי ההיסטוריה במטרה לנסות ולחפש את שורשי היריבות בין שני המועדונים הגדולים. קיימות סיבות רבות, חלקן שמורות לדור שלא ידע את יוסף, בשנות החמישים, השישים והשבעים, אך מאז שמכבי חיפה העפילה לראש המדורגות בכדורגל הישראלי, ההתעניינות מתרכזת על כר הדשא. דור הכדורגלנים הנוכחי לא יכול להרשות לעצמו להתרפק על נוסטלגיה, הוא חייב לנפק היסטוריה משלו עבור הדורות הבאים, על המגרש ומחוצה לו. די אם נציין שבעשור האחרון (2001-2011) מכבי חיפה זכתה בשש אליפויות, שלוש מהן רצופות, לעומת אחת בלבד של מכבי תל-אביב שגם היא ניתנה לה ב"מתנה" ממכבי חיפה בגלל הפרש שערים, כדי להבין שבניגוד לאנגליה וספרד, בדור האחרון חל שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בכדורגל הישראלי. אפילו הפועל תל-אביב שמתמודדת עם חיפה בשנתיים האחרונות על תואר האליפות ובסך הכל זכתה בתואר אחד מאז 2000 (מרוב פרסומים נראה כאילו זכתה ביותר), אינה מסוגלת לערער את הסקרנות סביב משחקי הירוק-צהוב. מכאן ברור שהשתלחויות של עוזר מאמן בעל עניין, לא יסיטו את שני המועדונים מדרכם. כבר אמרו עליהם הכל, אז עוד התבטאות אומללה תשנה להם את סדר היום ?
כדי להבין טוב יותר את האווירה התחרותית, כדאי לרדת הכי נמוך שאפשר. הפעם, לא בגלל הרמה כמו בגלל הגיל. מלבד קבוצות הנוער המשחקות בליגה אחת, שאר שמונה הקבוצות בכל מועדון מופיעות במחוזות שונים, כך שהאופציה לראות אותן זו מול זו ניתנת רק בעת שההגרלה מועידה משחקי גביע ביניהן. והשנה היו כאלה מעל ומעבר. בנוער מכבי תל-אביב כבר זכתה בגביע, לא לפני שניצחה ב"קצף" את חיפה 0:2. אגב, זה הפסדה היחיד של ה"ירוקה" במגרשה הביתי בשנתיים האחרונות. קבוצת נערים א' של מכבי "יואל" חיפה בעטה החוצה את זו של תל-אביב 1:2, קבוצת נערים ג' מכבי "מקס" חיפה הדיחה את מקבילה הצהובה 0:1 וכך גם קבוצת ילדים א', מכבי "מיכאל" חיפה שעלתה על חשבון תל-אביב בפנדלים. בגילאים הצעירים יותר, קבוצת ילדים ג', מכבי "עודד" חיפה הודחה בחצי הגמר בידי מכבי תל-אביב 5:3, קבוצת טרום א' מכבי "ישעיהו" חיפה העיפה את מכבי תל-אביב ב' ברבע הגמר 5:7 אך הודחה בעצמה בידי הקבוצה השנייה של ה"צהובים" בחצי הגמר 3:1.
ואם הנשיא שחר אמר שה"קבוצה מעל הכל", יפה דרש החלוץ תומר חמד ששלל מכל וכל את ה"סכנה לקומבינות" ודווקא הוא שמר על כבודה של מכבי תל-אביב. ימות המשיח, התבטאות המעידה אלף מונים על הכבוד ששחקני מכבי חיפה רוחשים לחבריהם. פעם דפי העיתונים הסמיקו מדברים שהלהיטו את הרוחות. ואחריהן את האוהדים. כמעט שכחו שמדובר בכדורגל. חמד וכל אלה שגדלו במחלקת הנוער החיפנית מכירים היטב, כי משננים להם השכם והערב, שצריך לנצח את מכבי תל-אביב ולא חשוב באיזה גיל. פעם גם הוסיפו את הפועל חיפה אבל היריב העירוני חדל מזמן להוות גורם כלשהו. לא בבוגרים ולא בנוער. ולתוך האווירה הזאת, התחרותית והבלתי אמצעית נשאבים גם כל השחקנים, אפילו הזרים וכאלה שלא גדלו במועדון. רבים השחקנים שעברו ממכבי חיפה למכבי תל-אביב, את אלה שעשו את הדרך ההפוכה ניתן לספור על כף יד אחת ולא במקרה. באותן שנים שמכבי תל-אביב מחליטה לשנות מסלול ולסמוך יותר על כוחות חוץ, כמו השנה, המאבק עובר ליריבות בין קבוצות מחלקת הנוער וכל אחד משני הצדדים עוקב בקפדנות על הישגי המועדון היריב, בכמה אליפויות וגביעים זכו וכדומה. מסורת הדגשנו ? מבט מהיר לעבר הרכבי ארבע ה"גדולות" מגלה מיד את אופי דרכן. בהפועל תל-אביב מסתמכים על ליגיון זרים, בבית"ר הצליחו בעשור האחרון רק כאשר שלושה מכוכבי מכבי חיפה (אריק בנאדו, עידן טל ומיכאל זנדברג) עברו לשורותיהם, מכבי תל-אביב נעזרה ביוצאיה ורק במכבי חיפה קיים קו ירוק ברור עם דגש חזק על מחלקת הנוער. בסופו של דבר, לאורך שנים, הוא ישתלם יותר גם אם מפסידים שתיים-שלוש אליפויות בעשור.
על רקע דבריו של הנשיא שחר שביקש גם משחקניו להתנהג בצניעות, נושא אף הוא חשוב בדברי הימים של הקבוצות, ניתן להבין את המשמעות האמיתית של המשחק בשבת. סיבות רבות מונחות בפנינו והן מובילות למסקנה שיתפתח משחק מסקרן. מהצד של מכבי- חובה לשמור על המקום הראשון, בפרט אחרי ההופעה המסוגננת ב"משחק העונה". על הפסגה ניתן לשמור אך ורק עם ניצחון מלא. בלומפילד "מפוצץ" ומאוכלס, כמעט שימש תפאורה מושלמת ל"ירוקים", בתנאי שלא מדובר במחזור האחרון בליגה (אשתקד מול בני-יהודה ולפני 25 שנים מול הפועל). מאז הקמתו בתחילת שנות השישים, מכבי תל-אביב ארחה את מכבי 32 פעמים וראה זה פלא (או לא...), ההגמוניה בטור הניצחונות שייכת לקבוצתו של אלישע לוי (12 ניצחונות) מול 7 הפסדים בלבד ו-13 תוצאות תיקו. הפרש השערים 26:39 לזכות חיפה לא מלמד על ימבה שערים (ממוצע של 2 שערים למשחק) אך גם לא על בצורת . רק בשלושה משחקים לא נכבשו שערים.
יתרה מזאת, מאז המפגש הראשון בבלומפילד (1963) בו חיפה ניצחה 0:2, מכבי תל-אביב הצליחה לנצח אותה במגרש הזה רק פעם אחת בהפרש של שני שערים (0:2 ב-1974). שש פעמים חיפה הפסידה על חודו של שער, ארבע פעמים 1:0 ופעמיים 2:1. עבור המאמן התל-אביבי, מוטי איווניר, מכבי חיפה מהווה אתגר של ממש. עבורו, מפגש מול מכבי חיפה היה תמיד "מפגש מסוג אחר", כיאה למי שחונך במחלקת הנוער שחובה לנצח את מכבי חיפה וב"דרבי". שלא ייגמר לעולם, איווניר מעולם לא זכה כשחקן לנצח את מכבי חיפה במשחק ליגה בבלומפילד !! פאקט. למרות שבשבת ידריך מהקו ולא יוכל לסכן בבעיטות התותח שלא ניר דוידוביץ, ואלה היו מסוכנות ביותר, "אופנת איווניר" לפני משחקים מול מכבי, התבטאה בהכנסת רוח קרב בחבריו ופעם אחת התואר כמעט וברח לה. זה קרה בשלהי עונת 1984/85 כשמכבי חיפה ארחה את משחקי הבית בקריית-חיים. 90 דקות (כי לא היו יותר) החיפנים תקפו גלים-גלים וכל ניסיונותיהם התנפצו מול משחק הקרבה אגרסיבי של ...מוטי איווניר וחבריו, כאשר השוער בוני גינצבורג לא מאפשר לחיפה לכבוש. עם סיום המשחק (0:0) שגרם לבית"ר ירושלים להתקרב עד כדי נשיפה בעורפה של חיפה, התבטאות נדירה של כוכב חיפה דאז, ברוך ממן: "אנחנו חיים בתחושה שאף אחד לא אוהב אותנו". סביר להניח שהמצב השתנה מאז.
את הניצחונות שלו על חיפה איווניר צבר בקריית אליעזר, ב"פצצה" משלושים מטרים (0:2 ב-82/83 מול...אלישע לוי), ברמת גן (85/86) כשכבש את שער הניצחון (0:1) ובעונת 89/90 לפני שעבר למכבי נתניה (0:2 וגם ברמת-גן). ובנתניה ? מי לא זוכר את ה-5:0 האיום בעיר היהלומים בו הכניע איווניר פעמיים את גיורא אנטמן, מאמן השוערים של חיפה. עם איווניר בהרכב תל-אביב, חיפה ניצחה את מכבי שלו בבלומפילד 0:2, בעונת האליפות הראשונה פעמיים, 2:3 בבלומפילד ו- 0:2 בחיפה, כעבור שנה 0:1 בבלומפילד ופעם נוספת בתחילת דרכו (81/82) כשחיפה הגיעה ליפו וסיימה בתיקו ללא שערים. ואם הזכרנו את מטרת חיפה, למכבי תל-אביב נותר להיאבק על המקום השלישי, ושם בטוח גם מכוונים גבוה יותר, לתפוס כותרות על גבה של חיפה וגם לנסות ולספק כדורים לאלירן עטר, במטרה שיכבוש את מלכות השערים.
לכל הסלט הזה הכניסו שלושה נתונים נוספים, תבלינים מיוחדים והרי לכם מתכון בדוק למשחק תוסס. א. השוער הותיק, ניר דוידוביץ, מצליח לנעול את שער קבוצתו במשחקים מול מכבי תל אביב בבלומפילד ולכל היותר ספג שער אחד במשחק (רפי כהן היה האחרון שספג צמד בתיקו 2:2 ב-95'). ב. במשחק הליגה האחרון חיפה השוותה את הפרש השערים (176-176) ומחקה פיגור שנמשך 62 שנים !! ג. מכבי חיפה מעולם לא ניצחה את מכבי תל-אביב שלוש פעמים בעונה אחת. ההפך קרה בעונת 1991/92. בסך הכל השתיים נפגשו מאז קום המדינה 129 פעמים, חיפה ניצחה ב-43 משחקים והפסידה ב-48 כאשר 38 הסתיימו ללא הכרעה. הפרש השערים כאמור, מאוזן פיקס.
