הירוקים עדיין לא ניצחו. אמנם, הכותרות מנסות לגלות לנו עובדה שכל פג באינקובטור יכול להבין שמצבה של חיפה, שני מחזורים לסיום, יותר מטוב, אבל אין מוצלחת מהקלישאה ש"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר". וזה לא מחשש לעינא בישא. חיפה חייבת להמשיך את המומנטום החיובי שבו היא נמצאת תקופה מספיק ארוכה ולנצח. לא לשחק על תיקו, גם בגלל שאין ב-D.N.A שלה מושג כזה וגם כדי לנצח למען הניצחון. קבוצות טובות מנצחות, גם אם לברצלונה ולמנצ'סטר הספיקו תוצאות תיקו כדי לקבל לידיהן את הצלחת. ואצלנו, משום מקום, הצלחת הפכה לחלק הכי מדובר במזרח התיכון. במזנון של הנשיא שמעון פרס אין צלחת מפורסמת יותר. כאילו שקריית-שמונה תגיש לירוקה את הניצחון על מגש של כסף.
מבט חטוף על 11 האליפויות החיפניות עד כה, מגלה ששחקניה לדורותיהם עברו מכשולים רבים בדרך להכתרה. צעירי האוהדים, אלה שטרם נולדו לפני 27 שנים, יכולים רק לנסות ולשער מה עבר על כולנו במחזור האחרון של עונת 1983/84. חמש שעות (!!) לפני המשחק במחזור הסיום, התקבצו ובאו להם 20,000 אוהדים, רובם ככולם ירוקים, כי אז לא היו כיסאות או מקומות מסומנים וגם העצבים זרקו אותנו מהבית. מכבי חיפה בדרך לאליפות ? יקחו או ייכשלו ? אפילו ניל ארמסטרונג שדרך על הירח נראה אז כמובן מאליו. מה בעיה לדרוך על הירח ? בעיה לעבור את רמת-עמידר, קבוצה שעמדה לרדת וגם אם לא כינו את המשחק "משחק עונה", הוא היה לחיים (חיפה) או ל"מוות" (עמידר). בדקה ה-20 נסגר סיפור השערים עם השער הכי מפורסם של מכבי חיפה עד אז, כשמשה סלקטר חג באוויר, כאילו ביטל את כוח המשיכה, ונגח פנימה את ה-0:1. עד שידענו שזה הסוף וזאת האליפות, הנשמה פרחה כי עמידר תפסה אומץ ותקפה ואף איימה על שערו של אבי רן המנוח.
שנה לאחר מכן, עברנו לקריית חיים. מה יש ? שיהיה קצת שמייח גם במבצר של השכנים באדום. הגלות, עקב שיפוצים בקריית אליעזר, שוב הביאה את ההכרעה למחזור הסיום. היריבה, הפועל כפר סבא, לא ממש באה לנהל משחק שקול, שמרה כוחות למשחק חצי גמר הגביע שנערך שלושה ימים אחר כך בין השתיים. המתח היה מלאכותי, חיפה ניצחה 1:5 ללא בעיות ואוהדיה פרצו למגרש (דיר באלאק, אסור בתכלית לחשוב על כך במשחק מחר) והניפו את שחקניה על כתפיים, קרעו מעל גופם כל פריט לבוש למזכרת ובדיעבד, חגיגת אליפות ספונטנית ומסוכנת. גם האליפות השלישית הוכרעה בקריית אליעזר. "לשחק על תיקו"- זאת הייתה המומחיות של אלופת 88/89. היו לה כלים מצוינים לכך. מחזור אחד לפני האחרון, ארחה למשחק עונה את הפועל פתח-תקווה וסיימה מולה בתיקו 1:1 כדי לחגוג אליפות מיוחדת כי את העונה התחילה במינוס שתי נקודות.
ומי שעדיין מטיל ספק שקריית שמונה תגיע רק כדי לשמש תפאורה, מתבקש להפנות מבט לעונת 90/91 ושוב למחזור האחרון. בכלל, אצל שלמה שרף שאימן בחיפה, כל האליפויות הושגו במחזור האחרון. חומר למחשבה. באותה עונת "דאבל", ימי האליפות הרביעית, מכבי נתניה הגיעה לחיפה ללא מטרות וללא אוהדים. קבוצה שבאה לנצח ולגנוב כותרות. גם היא, כבני יהודה אשתקד, לא חיפשה להפריע ותוך כדי שהדקות נקפו והתקדמו קדימה, התברר שחיפה לחוצה עד פחד. שחקניה שיחקו כאילו משקלות קשורים לרגליהם ורק שריקת הסיום במשחק נטול השערים נתנה את האות לחגיגות הגדולות בעונה היחידה שהסתיימה ב"דאבל". רק באליפות החמישית (93/94) ניתן היה לשאוף אוויר פסגות ולזכות בתואר הרבה לפני קו הסיום. במחזור ה-36 מתוך 39, חיפה יצאה לאצטדיון רמת-גן למפגש קשה מול מכבי פתח תקווה. ואז הגיעה הבשורה: הדולקת אחריה, מכבי תל-אביב הפסידה לבני-יהודה (שימו לב, במקרים רבים הפכה למשביתת שמחות סדרתית) ולחיפה הספיקה תוצאת תיקו שהושגה (1:1) ורבבת אוהדיה לא ידעו מה לעשות עם עצמם. עשו שמח ביציעים.
מתי ראיתם את אברהם גרנט בוכה ?
תקראו את כותרת הפסקה שוב ושוב. קשה לתפוס את המאמן ההבכיר של הכדורגל הישראלי מזיל דמעה. ומסתבר שזה קרה לו בחיפה. יותר מדויק, בטדי. שלושה מחזורים לסיום עונת 2000/01 אחרי שבע השנים הרעות של חיפה ושל גרנט, שלא זכו באליפות, הירוקים התכוננו למשחק מכריע בטדי מול בית"ר ירושלים (שלושה מחזורים לסיום). לפני שריקת הפתיחה הגיעה הידיעה שהיריבה העיקרית, הפועל תל אביב סיימה בתיקו בפתח-תקווה, גרנט קר הרוח, ביקש סליחה, פרש לקרן זווית ובכה. כן, המאמן המצוין הזה לא התבייש לא להסתיר את התרגשותו. יוסי בניון ויעקובו איגביני רק גרמו לו להתחזק וחיפה עלתה צפונה עם האליפות השישית. שנה לאחר מכן, בקריית אליעזר, גרנט כבר לא התרגש. חיפה גילתה עליונות, ארבעה מחזורים לסיום העונה ארחה את ראשון לציון וניצחה אותה 1:3 כדי לסגור עניין ולהקיף את המגרש עם דגלי המדינה.
איך לדעתכם מרגיש גוסטבו בוקולי בימים אלה ? הוא הרגיש מצוין גם בעונת 2003/04 במדי...מכבי אחי נצרת שהתארחה בקריית אליעזר לקראת משחק ההכתרה של חיפה. אמנם, קבוצתו כבר ירדה ליגה וזה קרה ארבעה מחזורים לסיום העונה, ובכל זאת, השד הברזילאי הקטן "העז" לכבוש שער לזכות קבוצתו אבל אחרי 1:1 תש כוחה של האורחת שנוצחה 3:1 והכתירה את חיפה. מאז הספיק לחוות שלושה תארים והאנרג''ייזר לא זקוק להמלצות כיצד לשחק מול קריית שמונה. בעידן רוני לוי, כל האליפויות הושגו הרחק מהמחזור האחרון. אם עד כה ראינו שקבוצות "קטנות" הכתירו את חיפה, בעונת 04/05 חיפה חגגה "יחד עם מכבי תל-אביב". האחרונה הגיעה לכאן 6 מחזורים לסיום (!), הפסידה 3:1 משערים של רוברטו קולאוטי, עידן טל ויניב קטן במחצית הראשונה וראו בעיניים כלות תואר חיפני תשיעי.
גם האליפות העשירית הוכרזה בקריית אליעזר, בניצחון 0:4 על הפועל נצרת-עילית משערים, שימו לב, של אריק בנאדו ועדן בן-בסט, צמד כל אחד. ולא נוותר על האחרונה, כי היא שייכת לאלישע לוי והוא עם חיפה זכו בה לפני שנתיים, לא פחות ולא יותר ב"קופסא" בנתניה שלא האירה לו פנים בשלוש השנים האחרונות. במאי 2009 דווקא כן, בזכות ניצחון 0:2 ויכולת מעולה עם שערים של פאנטיני ובירם כיאל. בנידוד לבלומפילד, שם חיפה איבדה שתי אליפויות בטוחות, בבית היא ג'דה. אבל עובדת קשה ואל תסתנוורו מהנתון העובדתי שקריית-שמונה מעולם לא ניצחה את מכבי חיפה בקריית-אליעזר. כמו לקראת כל מסיבה, שום דבר לא נעשה מעצמו. חובה לטרוח, להכין את הסיבה למסיבה. יאללה, לעבודה ויפה שעה אחת וחצי טובה עם מחשבות על ניצחון.
