היא שכבה פשוקת איברים, פרועת שיער, דוממת, משותקת. לחץ הדם שלה הראה על דופק אפס. רק לקחת ולהניח אותה על אלונקה ומכאן לעולם שכולו טוב. ברגע האחרון, אחד הפורצים הבחין במצמוץ קל בעין הימנית. הוא ניגש בביטחון מלא, מול חבריו ההמומים מגסות רוחו, דגדג את כפות רגליה וזאת, שכולם חשבו שעברה מהעולם מסיבה כלשהי, פקחה עין תורנית ועיני כולם נפערו מתדהמה. ה"מתה" התחילה לדבר. "ידעתי, ידעתי, ברגע שראיתי אתכם על מפתן הדלת, כשהבחנתי בכוח הירוק, הייתי בטוחה שהפעם לא אצא בחיים, הפעם תהרגו אותי. אם אתם חושבים שזה גורלי, עשו בי כרצונכם".
חיילי הכוח הירוק הביטו זה על זה, ושוב עליה ופרצו בצחוק רועם. "זה כל מה שנותר ממך, יא שיטה מקזזת ? בגללך נאלצנו לבכות יחד עם מאות אלפי אוהדינו לאורך שנה תמימה ? עקב עקשנותך הוכנסו לנו מקלות לגלגלים ונאלצנו להשתמש בפטנטים הייחודיים שלנו למשימות היוליות". והיא, השיטה המקזזת, ניקתה את האבק מבגדיה, סידרה את שערה הפרוע, שתתה מכוס השמפניה שחיילי ה"כוח הירוק" הגישו לה, אחרי שהסבירו לה שמים מהווים מצרך יקר ערך בישראל, והצדיעה בקומה זקופה. ובעוד החיילים שפשטו עם שחר מתקשים להאמין, נשמע קולה הצרוד, כמו בכי של ילד בן שנתיים שלקחו ממנו את הצעצוע היקר ביותר שרק הוא יודע לשחק בו.
"לא האמנתי שתגיעו אליי. צחקתי על אוסמה בן-לאדן כשתפסו אותו בכזאת קלות. אותי יתפסו ככה בלי השמלה האדומה ? אין מצב. לפני שיעשו זאת, אגרום כזה נזק, עוד נזק שיזכרו אותי גם בעוד מאתיים שנה. "מודה, כוח ירוק, לאמריקאים לקח עשר שנים כדי לתפוס את רב המרצחים, אתם סטארים, רק שנה ומלכת המקזזות שבויה בידיכם, חסרת אונים. ואם אתם עוד צוחקים, סימן שהייתי מכשול קל עבורכם". "לא הייתי אומר קל"- ניסה מפקד הכוח, אלישע "סרט מלחמה צודקת" להתוודות- הכרחת אותנו למאמץ אדיר בו השתמשנו בכל הכלים. כולל מודיעין מתוחכם, עצות של חנה בבלי איך להתנהג בתוך המגרש, כשחותכים יריבות פרוסות. רק את התותחים השארנו לחבר'ה המיומנים שלנו. דאגנו שיפגיזו בעיתוי הכי מושלם, כאשר הצבא האדום נותר ללא מזון ותחמושת. רצינו לכבוש את המטרה ללא נפגעים".
והיא, גברת מקזזת התיישבה לפתע על הקרקע והתייפחה. חיילי הכוח הירוק ניסו לחזק את רוחה השבוזה, ללא הצלחה. "איך, איך, איך יכולתי לפשל ברגע האמת ? בניתי על המזל של ה"כוח האדום", צפיתי שהם יכבשו שוב בדקה האחרונה, יקבלו פנדל פה ופנדלים שם, נדמה היה לי שהם חזקים כדי לעזור לי להפריע לכם. בשנה שעברה גייסתי איזה ילד בשם קדוש הכתום, וכל כדור שבעטתם, פגע בגופו. בשעה שבירושלים כל מטאטא ירה ובאיזו דקה. השנה ? התייעצתם והפרתם כל מה שניסיתי. פירקתם את השיטה לרסיסים, ויי, ויי, מי בכלל יכול להרכיב אותה ?,
"לא צריך להרכיב, עד שפירקנו אותה, נעזור גם להרכיב?" רעם קולו של המ"פ יניב. הסיר את קסדתו, שהגנה עליו מפני אוהדים שסבלו איתו במהלך השנה האחרונה, מתחתיה התגלתה קרקפתו המגולחת: "תקשיבי טוב, טוב ואם את זקוקה לעזרה, נעזור לך להקשיב. כמו שעזרנו לכל הבדרנים סביבנו להקשיב. "להם לא זה לא עזר, הם מסתובבים כשבשבת ברוח. יום אחד חשבו שלא נצא מהבור אליו הכנסת אותו בשנה שעברה, הפעם החטפנו לך סנוקרת ואני מקווה שתלמדי לקח. את מקשיבה ?". "אל תתעסקי איתנו שוב. אנחנו לא מועדון גימלאים בדיור מוגן, אנחנו לוחמים שניסו להפריד ביניהם ונכשלו. לא ידעת שהדור הקודם שלנו סגרו פער בן 13 נקודות ? כשאנחנו טבענו בערבות השלג של מוסקבה ברבע גמר גביע אירופה, איפה היית ? הסתתרת תחת שמיכת הפוך יחד עם כל אלה שלא האמינו .
"את מבינה קצת בגיאוגרפיה ? כאן זה אסיה אבל אנחנו מזמן אירופה. ולא בגלל הטיולים. היינו הראשונים שהיו בצ'מפיונס-ליג וכשראינו שגם הילדים בצהוב ואדום מצליחים להגיע בפוקס, לחצנו את הקלאץ' עד הסוף והגענו פעם נוספת. נראה אותם עכשיו. "ומי הגיע פעם ראשונה לשמינית גמר גביע אופ"א, אחרי שלב הבתים ? את עם ההמצאות שלך, יא גברת מקזזת ? תסתכלי על ההמוניםהצובאים על החדר. הצבע חזר להם ללחיים. אופס, שכחתי, מי לקח שלוש אליפויות רצופות ? מתי לקחו 12 אליפויות ב-27 שנים ? רק סר אלכס עשה כזאת עם מנצ'סטר. לה מותר להיות אדומה.
סג"מ גוסטבו התערב וללא רשות פנה לגברת מקזזת בלהט: "גם אם הייתי צריך להישאר עשר שנים בגיל 33, הייתי מבקש אישור לכך ממשרד הפנים. נדרנו לחסל אותך "גברת מקזזת" ולהוכיח לכל העולם שמי שמאמין לא מפחד. כל נקודה שקיזזת לנו, כמוה כקיצוץ אצבע מכפות ידינו. היינו חזקים, גם החברים ששכבו על מיטות בתי חולים לא זעקו, הם סמכו עלינו וחזרו לתת כתף כדי להביס אותך, להחזיר עטרת ליושנה. ככה אומרים אצלכם, נכון ?". "טוב, טוב, ניפחתם לי ת'ראש, כולה מה עשיתי ? נתתי אליפות אחת למי שלא הייתה לה סיבה לשמחה במשך עשר שנים. מה קרה ?"- ייבבה גברת מקזזת- "ואתם לא נתתם אליפות מתנה למכבי תל-אביב לפני שמונה שנים". "איך את לא מתביישת"- קפץ סרן דוידוביץ- "מתנות אנחנו יכולים לחלק למי שאנחנו רוצים. האחות הקטנה שלנו התנהגה יפה באותה עונה אז ויתרנו. ברור שזה עלה לנו בדם. כי היו לה 13 אליפויות ואם לא היינו נותנים, גם לנו היו 13. בגללך נתקענו על 11..."
גברת מקזזת לפתה שערות ראשה, הליטה ראשה בידיה ובקול שפוף פנתה ל"כוח הכובש": "לא מצאתם בי גם צדדים יפים ? לא אני דאגתי שתהיו מאוחדים, שלא תלכלכו כמו במקומות אחרים ? לא אני גרמתי לכך שהמח"ט אלישע יבקש מכם כל הזמן להיות בפוקוס והוא עשה מהעונה הזאת הוקוס-פוקוס ? ומי אתם חושבים דאג שכל הארבעה האלה, נו, כבר לא זוכרת את שמם, יעזבו לאירופה בתקווה שלא תצליחו להתגבר על עזיבתם ותעזבו אותי בשקט ? "לא, רק אתם חכמים"- המשיכה בזקיפות קומה , רגע לפני שתחזיר נשמתה לבוראה- "גם לי יש משהו בקודקוד. אני רואה את ההמונים הולכים אחריכם באש ובמים, מגיעים לכל מקום והיו כבר פעמים שחשדתי שהם עוקבים אחריי במערות נקודה-חצי נקודה. "אבל לא, הם רצו רק אתכם. לגעת, לשאוג, ללוות, לא להשאיר אתכם לבד מול מדינה שלא האמינה בכם, סמכה עלי, על גברת מקזזת שאתן לכם לרוץ חופשיים, ללא רצועה, ואז בבת אחת לקשור לכם את הרגליים ולאפשר לאחרים לחלוף על פניכם".
"ועכשיו מה נותר ממך, אבק דרכים" דילג אלוף אריק קדימה- "מה תעשי עכשיו, מה ? גרמת לנו עוול, לא עשית ולו חצי מאמץ לתקן אותו ורק אנחנו, עזבנו ילדים, נשים וחברות, התגייסנו כדי להביס אותך, למעוך אותך כמו היית ג'וק ותמיד יזכרו שה"כוח הירוק" ניחן בסבלנות אין קץ והוא לא גומר עד שהוא גומר. היה שווה לך ?" "כן !!, חשבתי והייתה לי שנה לחשוב, שאתם גברים שקורצו מחומר מיוחד. אני מודה, כשחטפתם ארבע בומבות במשחק ההוא, רק אני חשבתי שהם שם, שמחים שקיבלו נקודה וחצי. לא חשבתי שיבוא יום ואשב לי כאן שבורה, עייפה ורצוצה. איזה פרצוף יהיה לי מול נכדיי שחשבו שעם הקונצים, הטריקים והשטיקים, אין על סבתא שלהם. "הם התגאו ש"סבתא מקזזת" את כולם מתזזת והנה היא בפניכם מפרכסת. די, אין לי עוד כוחות, תרצו, תנו לי את הצלחת בראש, כך לפחות ארגיש שותפה. יאללה חיפה". ...ואז נפלה הלומת רעם והכוח הירוק יצא אל ההמון הסוער, סימן "וי" ונבלע בתוכם. יחידה נבחרת, אחד-אחד אלופים.
