מכבי חיפה לא זכתה בסתם אליפות, כי אין אליפות שהיא סתם. היא מיוחדת כי היא מצטרפת לשרשרת אליפויות שמכבי חיפה זכתה בעבר ולכל אחת סיפור אישי משלה. כמו לנוכחית. איך בדיוק יזכרו את האליפות הנוכחית ? אם שואלים את מאות אלפי האוהדים, והגיע הזמן לשים סוף וסימן קריאה לסוגייה, לאיזו קבוצה יש את הקהל הכי גדול בארץ. יותר ברור מהסכנות של התקרבות לשמש. שם ברור שמתאדים, כאן ברור שהירוק שולט וההופעות בצ'מפיונס-ליג ברמת גן רק חיזקו את הידוע: אין קבוצה שמסוגלת להביא 40,000 אוהדים לאצטדיון הלאומי. פאקט. הפועל תל-אביב בקושי מילאה את בלומפילד הקטן, מכבי תל-אביב הביאה בזמנו 30,000 ובית"ר ירושלים לא הייתה במעמד דומה.
תסתכלו על הטבלה, לטפו את הכרס, לא ייאמן שאחרי שיטת הקיזוז האימתנית, חיפה מוליכה עם שש נקודות "פור" שלמעשה הן הרבה יותר. את האליפות הזאת יזכרו בראש וראשונה בגלל התנאים המוקדמים הגרועים שחיפה פתחה את העונה, טראומה בסיום עונת אשתקד, עזיבת ארבעה משחקניה הבכירים וים של פציעות שאיים להטביע את מחשבות גדול האופטימיסטים מבין אוהדיה. עד כדי כך השבר המנטאלי והפיסי עלול היה להכריע את העונה. ומסתבר, שהוא לא הכריע, הוא גרם לאחרות לכרוע ברך בפני ה"ילדה הירוקה" ולבקש את ידה. הוא גרם גם לשבר הרסני, סוג של רעידת אדמה בקרב אלה שהספידו את אלישע לוי וחבורתו באותו ערב נוגה שבו רבע שעה של אובדן חושים גרם לתבוסה בבלומפילד. הם שכחו שמכבי חיפה ריסקה את הפועל תל-אביב באותו בלומפילד בשנת 1987 כשהגיעה אחרי שמונה משחקים ללא ניצחון מפתיחת העונה והדהימה בניצחון 1:5 על משה סיני ושות'. למפסידים ההפסד "לא הזיז" לזכות באותה עונה באליפות, בדיוק כמו שלחיפה זה היה ציון דרך חיובי. מעז יצא מתוק.
האליפות ה-12 של חיפה מוציאה מהבוידעם את אלה שלא כל-כך, בלשון המעטה, רואים בעין יפה את התקרבותה של חיפה אל פסגת הזכיות. ידעתם לדוגמא שעבורם, ניתן לזכות באליפות ללא מדינה ? נשמע כמו בדיחה של ישראל קטורזה ולא היא. היום בבוקר ספרו למכבי תל-אביב ולהפועל תל-אביב אליפויות מ"תקופת הורדוס". נכון, היה כאן ישוב יהודי קטן, שיחקו כדורגל (?!) והיו אליפויות. נותרה רק בעיה שולית: לאיזו מדינה האליפויות האלה היו שייכות ? ליוונים, למנדט הבריטי, לחובבי ארץ ישראל ? כבודן של כל אותן אליפויות במקומן מונח. מי שמתבשם באליפות ללא מדינה- הללויה. למכבי חיפה יש את התארים המיוחדים שלה. הראשונה- מעולם לא היה ולא יהיה מצב שקבוצה ישראלית סגרה פער בן 13 נקודות. באנגליה זה כמעט קרה השנה למנצ'סטר שאיבדה הפרש כזה לצ'לסי, אבל בישראל שהכל כמעט חתום וברור, לפחות על הנייר.
תודה לבית"ר ירושלים שאיפשרה לחיפה לחלוף על פניה בשני המחזורים האחרונים אבל זאת אליפות היסטורית והיסטרית בתולדות ימי הכדורגל הישראלי. אחרי הכרזת המדינה. ומה עם האליפות השנייה? הפועל תל-אביב תהיה מסוגלת בתואר מחוץ לבלומפילד כפי שמכבי חיפה עשתה זאת ב"גלות קריית-חיים". לשחק עונה שלמה במבצר של האדומים, בפאתי קרייה שפעם ירוקים היו מיעוט בה וכיום השתלטו גם עליה, וגם לזכות בתואר ? שאפו גדול לברוך ממן, אבי רן ז"ל, זאהי ארמלי, סלקטר, אבוקרט, מרילי ושות'. גם שלמה שרף. שלא לדבר על האליפות השלישית. איך אתם עושים במכנסיים כשנכסנתם למינוס בבנק ? ככה מכבי חיפה. ב-88' בדקו בציציות של מי שמשלם וכמה וגילו שחיפה שילמה מעל המותר. הענישו אותה ועוד כמה במינוס שתי נקודות ואט-אט, עם קבוצה אפורה אך ממושמעת עלו מעלה-מעלה ולפתע מצאו עצמם אלופים. הזוי אבל משמח.
גם האליפות הרביעית מיוחדת. ארבע פעמים חיפה ניצבה על סף זכייה ב"דאבל" ותמיד היה מי שיחבל לה. בעיקר בית"ר ירושלים שנטלה שלושה קבין של גביעים. בפעם היחידה, בעונת 1990/91 חיפה הצליחה לזכות בתואר הכפול. על חשבון הפועל פתח-תקווה שהפסידה לה גם את תואר האליפות. שנה סבבה. וה"מיוחד" אינו שייך רק לז'וז'ה מוריניו. גם לנו היה את עונת 93/94 שבה, לראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, קבוצה מסיימת עונה בת 39 מחזורים ללא הפסד !! זאת היתה משימה מהסרטים. מדי שבוע בשבוע, כולם שאלו: נו, מתי ? וחיפה הגדולה המשיכה לצבור אפס הפסדים ולפתע, בסוף חודש מאי, התברר שהאפס ימשיך לרדוף אותה עוד דורות רבים. ואיש לא בכה.
..ואז השתרר שקט עד שהגיעה האליפות השישית עם אברהם גרנט. גם היא מיוחדת, כי חיפה הרגילה את אוהדיה ואלה שפחות, לזכות בתואר פעם בשלוש-ארבע שנים והנה, שבע שנים ? אפילו יעקב היה מספיק לשרת את לבן כדי לזכות ברחל ופה, בצורת ממושכת שבסופה שתי אליפויות רצופות. אחרי שהענקנו מתנה למכבי תל-אביב בדמות תואר בזכות הפרש של שער, באו שלוש שנים נפלאות עם שלוש אליפויות מדהימות. רוני לוי הפך למאמן הישראלי הראשון שעולה ישירות מאימון קבוצת נוער ומוליך את הבוגרים לסרייה פירסט-קלאס. רואים באופק עוד נשיא מועדון שקולע בול במטרה. וזאת לא הפגיעה הראשונה והאחרונה. לכל אחת מהאליפויות הללו מספרים מאלפים משלה. לאחרונה בסדרה (2005/06) גם שורת מחץ: עדיין לא הייתה קבוצה , גם לא בארץ ישראל שלפני 1948, שסיימה את העונה עם יתרון 16 נקודות (במילים: שש עשרה ) על פני השנייה...הפועל תל-אביב. בתוך העונה, ולא נלאה אתכם במספרים המופלאים, נשברו המון שיאים 'קטנים' שקשה יהיה לנפץ אותם בעתיד הקרוב. שייכות בלעדית לחיפה.
ושוב שבר גדול בקהיליית הפסימיסטים. חיפה לא זכתה באליפות שנתיים רצופות. היש "אסון" גדול מזה כאשר בתחילת העשור היא זוכה בשתיים, מפסידה אחת בהפרש שערים, זוכה ברצף בשלושה ופתאום שנתיים בלי כלום. היו סיבות. אם ריאל מדריד חפצת חיים, שתעביר את חצי ברצלונה למדי הבאלנקוס. ככה בית"ר עשתה עם כוכבי חיפה דאז ולא מפתיע שחיפה נותרה שנתיים ללא אליפות. מסתבר שהמדינה מספיק חזקה כדי לשרוד משבר שכזה. ואת העונה שעברה אתם ודאי זוכרים או הספקתם לשכוח, עד שהגענו הלום, ליום שבו הלמנו, ריסקנו לשיטת הקיזוז את העצמות והרווחנו אליפות מיוחדת שנכנסה להיסטוריה, אחרי הקמת יישוב קבע , כפי שהבטיח דוד בן-גוריון. הוא הבטיח, שומה עלינו לקיים ולזכות באין ספור תארים ולשכוח את אלה שתמיד ימצאו סיבות מההפטרה לגמד את האליפויות עם מספרים הזויים ובדותות שרק הנייר סובל. מה איכפת לנו ? מוכרחים להיות שמייח. עכשיו הראש עובד לעבר אליפות מיוחדת נוספת. כרגע, מאגר הרעיונות מרוקן. חיפה כנראה מיצתה את כל האפשרויות.
