מעניין מה היה קורה לאייל גולסה לו היה מתעשת במהירות מהכרטיס הצהוב שספג מידי השופט לירן ליאני, בשניות הסיום של משחק ההכתרה מול עירוני קריית שמונה. ליאני החמיר עם גולסה שנותר המום לשנייה. לו היה מבין מיד, נותרו לו שתי דקות לבצע עבירה גסה או לתפוס את הכדור בידיו, סופג כרטיס צהוב שני ואת עונש ההרחקה מרצה מול בני-יהודה ולא בגמר נגד הפועל תל-אביב. כנראה שככה נגזר על גולסה שבכל מקרה יקבל את המדליה השנייה שלו , בתקווה שהפעם תהיה מוזהבת ולא כסופה כמו בגמר לפני שנתיים נגד בית"ר ירושלים. גולסה נמצא בחברה מצומצמת אך מכובדת של שחקנים שהחמיצו את הגמר בשל סיבה שונה. הראשון חסר המזל היה הקשר האגדי אהרן אמר שלא שיחק מול מכבי תל-אביב בגמר 1962 עקב פציעה ברגלו , אחרי פציעה קשה במקום עבודתו בנמל חיפה. אמר היה מתוסכל מאוד, ישב ביציע אך מיד עם שריקת הפתיחה עמד בראש מקהלה חיפנית רועשת וניצח על שיריה. כשהסתיים המשחק ללא הכרעה בתום 120 דקות, נשם לרווחה. יהיה משחק חוזר.
כחודשיים חלפו בין הגמר הראשון לשני ובתקופה הזאת אמר הספיק להחלים אך מי שנכנס ל"דיכאון", הבלם שלום ואנו שנפגע ולא נטל חלק במשחק החוזר בו חיפה הביסה את יריבתה 2:5. עניין של מזל. קרוב לשלושים שנים מאוחר יותר, יניב כהן (מנהל מחלקת הנוער בהווה) לא נכלל בהרכב מכבי חיפה בגמר מול הפועל פתח-תקווה (1:3 לחיפה). מאחר ובאותה עונה נחשב לשחקן מחליף קבוע, ביקש המאמן שלמה שרף לפצותו ולהכניסו לשלוש הדקות האחרונות כדי שיחוש את אווירת הזכייה. אלא מה ? השחקן שאמור היה לצאת, החלוץ איתי מרדכי, עשה עצמו לא רואה ולא שומע, וגם כאשר שמע וראה, נמלט שוב ושוב למרכז המגרש ולא רצה לצאת. מצאו להם פראייר, למנוע ממנו את חגיגת הסיום ? מרדכי לא יצא, כהן לא נכנס אך שניהם שותפים ל"דאבל" ההיסטורי. ניתן לדווח שלא נרשמו משקעים ועובדה שמרדכי אימן את קבוצת הנוער ארבע שנים ברציפות והשניים נהנו לעבוד יחד.
ה"פאשלה" בהא הידיעה, שייכת ללא ספק לבלם העבר אלירן אלקיים שהפסיד הופעה בטוחה בגמר, גביע ראשון ומדליית זהב בטוחה. בסוף עונת 97/98, ממש בדקה ה-90 של המחזור האחרון, חיפה ירדה לבאר-שבע למשחק מול הקבוצה המקומית שנזקקה בדחיפות לניצחון כדי להישאר בליגת העל, וגם אז לא בטוח שתישאר. עד הדקה התשעים לא נרשמו שערים, ניר דוידוביץ נעל את שערו מול ילדון בשם יוסי בניון. פעם אחת הכדור חלף מעל דוידוביץ (זוכרים, דקה אחרונה...) ואלירן אלקיים המסור לא חשב פעמיים והדף את הכדור בידו. ורק אז תפס את הראש. השופט הרחיקו מהמגרש, קבע פנדל אותו הדף דוידוביץ מרגלי יוסי בניון שהבקיע למרות הכל בבעיטה החוזרת וגם הניצחון 0:1 הוריד את קבוצתו לליגה השנייה. העונש של אלקיים עבור המסירות: ישיבה ביציע. הפרס: ירידת באר-שבע העלתה את בניון לעיר הכרמל והשאר היסטוריה.
