"ישנה עצבות מסויימת, הרבה יותר קשה לעזוב מועדון בו עבדתי 11 שנים מאשר לסיים קריירה כשחקן ולתלות את הנעליים. זה משהו שונה. בכל מהלך הקריירה אתה מכין את עצמך ליום שבו תצטרך לפרוש וזה מגיע. הגוף כבד יותר, הכל הולך קשה יותר. "במקרה הנוכחי, אני עצוב ומתרגש, כי אני עוזב מועדון ביתי וחם, הראש מבין שאני כבר לא יכול להמשיך בו, כי לא ארד מאימון קבוצת הנוער לנערים ג' לדוגמא, ללב קשה לקבל את המעבר לאימון, כי אמשיך לאמן ואני רוצה להתחיל משהו חדש. אם בתור שחקן הגשמתי את כל מה ששחקן מבקש לעצמו (מרדכי היה שותף לשתי אליפויות , ביניהן ה"דאבל" המפורסם- י.ה), כמאמן השמיים הם הגבול. לעולם אינך מרגיש שובע"- דברי הפרידה של איתי מרדכי (42) מאמן קבוצת הנוער של מכבי חיפה העוזב את מחלקת הנוער המפוארת של המועדון כשבאמתחתו שתי אליפויות רצופות (2009,2010) ושותפות בהעלאת מספר גדול של שחקנים לקבוצה הבוגרת .
אם לסכם את ארבע השנים בנוער, השגת את המטרות שהצבת לעצמך?
" מעל ומעבר ומכל הבחינות. אלה היו ארבע שנים שהוסיפו לי מבחינה אישית, הישגית וקבוצתית. כמובן ששהישגי הקבוצה תרמו לי המון אבל גם תרומתי לא הייתה קטנה. ההתפתחות המקצועית שלי גדולה ואני חייב תודה גדולה למנכ"ל איתמר צ'יזיק, למנהל המחלקה יניב כהן ולמנהל המקצועי שמוליק חנין שנתנו לי את הכלים להתקדם ולקדם. " מכבי חיפה מטפחת מאוד את מאמני הנוער שלה, שולחת אותם להשתלמויות ומעניקה להם את המכסימום כדי שיהיו מאמנים טובים יותר. היום אני בהחלט מאמן מנוסה יותר, משופשף ממה שהייתי ואני מאמין שעם מה שקיבלתי כאן, אני בכיוון הנכון בכל המובנים".
אם כל כך טוב, מדוע להחליף. מה רע בשיטה ששחקנים באים והולכים והמאמן נשאר ?
" זאת תפיסת עולם בשיטת הניהול. ככה זה באייאקס ההולנדית. במכבי חיפה, מי שמאמן את הנוער שלוש-ארבע שנים ולא כל אחד מקבל את שרביט האימון, נחשב למאמן טוב שסומכים עליו. ככה זה היה עם רוני לוי וצדוק מלכה וסביר להניח שגם בשנים אחרות, נרשמו מקרים דומים. " מעבר לאימון, ההכרה של ראשי המערכת, הנשיא יעקב שחר והמנכ"ל צ'יזיק שאתה יכול לאמן את הנוער, חשובה לא פחות ואפילו יותר. כשהתחלתי לאמן במחלקת הנוער לפני אחת עשרה שנים, חלמתי להגיע לנוער, מאידך היה לי ברור שמצפה לי דרך ארוכה מאוד ויבחנו את עבודתי תחת זכוכית מגדלת. אני מרוצה שהצלחתי להגיע לעמדת מאמן הנוער ומאמין שמרוצים מעבודתי".
מכאן אתה יכול להמשיך למועדונים אחרים ולנסות לטפח גם שם שחקני עתיד
" מנוי וגמור איתי לא לאמן יותר קבוצות נוער. אם לא במכבי חיפה, אז בשום מקום אחר. מבחינה נפשית זה קשה כי כאן זה הטופ. מעבר לשאיפתי לנסות מזלי בקבוצת בוגרים, וכרגע אני מחפש קבוצה שתהלום את ציפיותיי, לא קל לצאת ממכבי חיפה. "למאמן המועדון הזה הוא גן-עדן. אתה מגיע וצריך רק לאמן, על המגרש ותו לא. השאר מתוקתק עד הפרט האחרון, לא משאירים כלום ליד המקרה. פרט למישור המקצועי, אין דאגות. הכל מטופל טיפ-טופ ולא במקרה תשמע על כך מכל המאמנים היום ומאלה שאימנו כאן בעבר".
ברור שלא כל שנה ניתן לקחת אליפות, גם לא בנוער. ממה שנראה, רק אתם ומכבי ת"א בדרך הנכונה והשאר מאלתרים
" אין לי עניין לדבר על מועדונים אחרים, אני רק יכול לומר בוודאות הכי גמורה שמכבי חיפה מקדימה את כולם בחמש שנים ואולי יותר. בגלל ששחר וצ'יזיק הבינו לפני חמש שנים, וראו בכך חזון, שאם העולם הולך לקראת גידול עצמי של שחקנים והפיכתם לשחקני מפתח, גם מכבי חיפה יכולה ליישם זאת אצלה הלכה למעשה. התוכנית הצליחה והיום קבוצות אחרות מתחילות להבין מה קרה מאז הופעלה "תוכנית החומש" אצלנו. הקבוצה הבוגרת משופעת בשחקני בית שמוליכים אותה לאליפויות. צעירי מכבי חיפה המגיעים לבוגרים אינם משתווים למועדונים אחרים בהם רק מדברים על שילוב צעירים. "קו המחשבה המוטעה אצל האחרים, חושבים שאם 4-5 שחקנים משחקים בהרכב הראשון זה כבר הישג ושוכחים שהצלחת שחקני נוער בבוגרים מתבטאת ביכולתם להוות פקטור חשוב בהשגת תארים. עם כל הכבוד, לשלב שחקנים צעירים רק כדי להישאר בליגה או לנפנף בהצערה, אינו דומה בכלום למה שקרה במכבי חיפה ששילבה צעירים רבים תוך כדי תנועה והם הפכו לחלק בלתי נפרד מסגל השחקנים. "תחשוב שבמכבי חיפה מופיעים היום שחקנים בני 18-19 שיש להם כבר אליפות-שתיים. פה מגדלים שחקנים שיידעו להנהיג את הקבוצה לתארים ולא בגארבז'-טיים. מחפשים עוד ניר דוידוביצ'ים, עוד יניב קטן וליאור רפאלובים ויהיו".
השיטה או החזון פגעו למעשה בסיכויים שלך לזכות באליפות שלישית רצופה. עם כל הצוות היית זוכה בה ?
" חד משמעית כן וזאת אינה שחצנות. אם הייתי מקבל את כל השחקנים שהם בקווי הגיל המותרים, דוגמת טאלב טואטחה, סינטאיהו סלליך, סרי פאלח ואחרים והם היו מתאמנים איתי ומשחקים בצורה שוטפת, התוצאות שלנו השנה בנוער היו הרבה יותר מוצלחות. ללא ספק, ההצלחה הגדולה בבוגרים באה על חשבון האליפות בנוער ואני שמח שזה כך כי אליפות בבוגרים והזרמת שחקנים לסגל הבוגר, היא המטרה העיקרית. "לא אגלה סודות מדינה אם אספר שבאחת הישיבות עם צ'יזיק, יניב כהן וחנין שמנו את הדגש על שינוי התפיסה, אותו חזון עליו דיברתי. "לכולם ברור שהמרחק בין נוער לבוגרים הוא תהומי. אין מצב כפי שהיה בתקופה בה אני שיחקתי, ששחקן נוער ישתלב מיד בהצלחה בבוגרים ללא הכשרה מוקדמת, הסתגלות לא קלה. כל הכדורגל השתנה, הוא יותר מדעי ומושקעים בו אלמנטים רבים ולא רק חשיבה על הכדור. "כבר אז דובר על השילוב המקודש בין אספקת שחקנים לבוגרים מבלי לפגוע בהישגיות של הנוער. מי שחושב אחרת, לא יודע על מה הוא מדבר. שני הדברים הולכים יחד. שתי המסגרות תחרותיות, שחקנים חייבים לדעת שלא מספיק לנצח פה ושם ומיד לנוח, הם חייבים לנצח כדי לקדם את הקבוצה עד למקום הראשון.
" את השנה הראשונה הקדשנו לבנייה על חשבון ההישגיות. הסתכלנו על השחקנים המוכשרים יותר, אלה שאמורים להשקיע בהם כדי שהבוגרים ייהנו מהם, בחנו את הסיכוי שלהם ואחרי שהם התבשלו טוב-טוב, באו שתי האליפויות כאשר גם שיחקנו טוב. האליפויות לא נפלו עלינו בהפתעה. זה היה השלב הכי חשוב בבניית ה'חזון'".
אם להביא דוגמא חיה, את מי היית לוקח כמודל להצלחת השיטה ?
" טאלב טואטחה הוא הדוגמא הקלאסית לשילוב בין הישגיות בנוער להתפתחות ולהשתלבות בקבוצה הבוגרת. בשנתיים בהן שיחק בנוער ידע להתגבר על כל המכשולים שנמצאים בגיל הזה ולכן לא הופתעתי מהצלחתו בבוגרים. "הוא היה רגיל למשחקי אליפות, לא נבהל ממספר גדול של צופים, לא נכנע ללחץ וידע להתמודד כאילו הוא משחק בהרכב הראשון מספר שנים. זאת מצוינות לשמה- תהיה טוב בקבוצה טובה. והוא לא היחיד. ,קשה לי להצביע על שחקן כזה או אחר כיוצא דופן, כולם היו בני אבל אם אתה לוחץ, אז מלבד טואטחה גם מוחמד גדיר וישראל זגורי שנתן עונה טובה בהפועל פתח-תקווה. יש לו יכולת טכנית גבוהה ואני בטוח שיפרוץ קדימה באיזה שלב. כמובן, שהפירמידה מורכבת משחקנים טובים שמשולבים בקבוצה הבוגרת כבר כעת, מתאמנים איתה ולא ירחק היום ויעמדו לרשות אלישע לוי והבאים אחריו. למעשה, כמעט כל שחקני הנוער מתאמנים בצורה כזאת או אחרת עם הבוגרים. תסתכל על פוסטר האליפות ותזהה לא מעטים מהם".
אי אפשר מבלי להתייחס לתופעה יוצאת הדופן. לא הפסדתם שנתיים בליגה בבית וגם קיים פער גדול בין התוצאות ב"קצף" למשחקי החוץ
"יש כאן את התירוץ וההיגיון. הם אינם סותרים. המגרש ב"קצף" נחשב למגרש פנטסטי בקנה מידה עולמי, ולא רק אנשי מכבי חיפה חושבים כך. ציון ביטון, האחראי על המתקנים, מעמיד לרשותנו מגרש שהוא חלומו של כל שחקן. שטיח ירוק. "ממגרש כזה שהוא המכסימום שניתן לחשוב עליו, אנחנו יוצאים אחר כך למגרשים פחות טובים, בלשון המעטה, ושם קשה לנו להביא לכלל ביצוע את היכולות האמיתיות. הכדורגל הופך למשני ואת מקומו תופסים לחימה, נחישות ואגרסיביות. "אין לי טענות ואיננו בוכים. אני מבין שעבור מועדונים רבים ניצחונות על מכבי חיפה, גם בנוער, אתגר ראשון במעלה. חלקם הגדול, שמעולם לא זכה בתארים או רחוק ממאבקי הצמרת, רואה בניצחון עלינו פסגת העולם. כששיחקנו באשדוד, הגיעו כל ראשי המועדון, שמעת את השאיפה הגדולה לנצח ואת התגובות אחרי המשחק. עבורם זה הכל, עבורנו זו עוד תחנה בדרך לדבר האמיתי ואי אפשר לחשוד בנו שאנו אוהבים להפסיד. כל הפסד עולה לנו בבריאות אבל שומרים על פרופורציות".
מכל מה שאמרת עד כה, אסור לך לטעות בהמשך דרכך כי גב רחב כפי שקיבלת לא תמצא
" אין מי שלא טועה בכדורגל או בחיים. כפי שציינתי , עצוב לי לעזוב את החממה הנפלאה הזאת. אני בודק אפשרויות שונות כי ברור שאחרי ארבע שנים בנוער הכי טוב בארץ, קשה לי לרצות את הרצונות שלי במכבי חיפה. יש בי את הרצון לצאת ולהוכיח שאני לא מחפש לאמן רק בקבוצת בוגרים כדי שיצביעו עליי כמאמן בוגרים אלא שיכירו בי כמי שהגיע מהמערכת שסמכה עליי לאורך שנים רבות והחזרתי לה את המיטב. אם אקבל את הצ'אנס והשקט, אצליח".
