ניצחון הבית המכריע של מכבי חיפה על בוראץ הבוסנית (1:5) נותן לה מרחב נשימה גדול לקראת הגומלין שייערך ברביעי בבאניה-לוקה (21.45). יחד עם זאת, לא רצוי להקל ראש בדבריהם של המארחים המחפשים "נקמה קטנה" דרכה אולי יוכלו, לדעתם ורצונם, לגרום לסנסציה גדולה ולשנות על כרטיס ההעפלה את שם העולה לסיבוב השלישי. במכבי חיפה, מן הסתם, מתכוננים לכל תרחיש ואלישע לוי כבר הכין את חניכיו כראוי. לא, אל תצפו להרכב מהפכני או כזה העלול להתפרש בקרב אוהדי הקבוצה המקומית שיהיו הרוב המוחלט במגרשם, כאילו חיפה מוותרת על הניצחון ומסתפקת בהעפלה בלבד.
מבחינה אחת, המשחק הספציפי הזה הוא מעין חגיגה פרטית של ה"ירוקים". במשחק מול בוראץ' יציינו "גבורות"- משחק מספר 80 במסגרות האירופאיות מאז 1993. מי ימלל גבורות חיפה. לפחות במאזן משחקי החוץ באירופה, אין לחיפה במה להתגאות במיוחד ולכן דרושה זהירות כפולה ומשולשת. מתוך 39 משחקי החוץ שקיימה הפסידה ב-21 מהם וניצחה רק ב-9. השאר (9) הסתיימו ללא הכרעה. במשחקי החוץ חיפה ספגה לא פחות מ-67 שערים, יותר מכל קבוצה ישראלית אחרת וכבשה 44 בלבד. ממוצע של קצת יותר משער זכות למשחק חוץ. האלופה לא אוהבת לזכור במיוחד את דקות הסיום בהן ספגה שערים מכריעים רבים, האחרון המרגיז במינסק שסילק אותה ממשחקי הליגה האירופית אשתקד.
על יכולתה של בוראץ' ניתן היה ללמוד חלקית במשחק הראשון בקריית-אליעזר. חלקית, כי מזג האויר 'הרג' את שחקניה יותר מאשר את אלו של חיפה, כי הם הצליחו לכבוש שער חוץ וגם הגיעו יחסית למצבים נוספים טובים במחצית הראשונה. ועם שניים וחצי אוהדים ביציעים. המסע הנוכחי לבאניה-לוקה מזכיר לנשיא יעקב שחר את המסע למשחק הגומלין מול קלאקסווירק מאיי פארו. גם אז חיפה הגיעה לגומלין עם פער בן ארבעה שערים (0:4) מהמשחק הביתי וגם אז, ראה זה פלא, התקשורת הישראלית , ללא יוצא מהכלל, נותרה בבית. ה"עיתונאי" היחיד שדווח לארץ היה...יעקב שחר.
ומדוע דווקא משחק זה מוזכר ? כי קלאקסווירק היא אולי היריבה הכי חלשה שמכבי חיפה שיחקה מולה בגביעי אירופה. והיא חיפשה לשחק על כבוד וניצלה עד תום את מזג האוויר הסוער באיי פארו. רוחות עזות, מטחי גשם שרואים רק בסרטים בהוליווד ואם תסתכלו על ההרכב החיפני הגאה, ניתן להבין שגם במשחקי גומלין מוכרחים להתייחס לכל דקה ולשכוח לרגע את תוצאת המשחק הראשון. רפי כהן, אבישי ז'אנו, משה גלאם, אלון חרזי, רומן פץ, סרגיי קנדאורוב, איל ברקוביץ, אלון חזן, רוני לוי, חיים רביבו ואלון מזרחי. איזה הרכב, הא ? המציאות מול "קבוצת הדייגים" נראתה שונה. גם אחרי שרביבו כבש שער חוץ ונראה שזה מספיק, בא איזה חלוץ מקומי בשם הולגר דניאלסון וכבש שלישייה עד הדקה ה-68. מכאן ואילך, המקומיים לחצו את חיפה ששחקניה "עפו ברוח" ורק שער של המחליף עופר שטרית הוריד אצל החיפנים את לחץ הדם.
בכלל, מתוך 39 הקבוצות נגדן חיפה שיחקה בכל המסגרות ( רק מול גלנטורן האירית פעמיים) היא השיגה ניצחונות כפולים רק מול שש קבוצות. התחיל עם דידלאנג' מלוכסמבורג (0:1,1:6), נמשך עם גלנטורן (0:1,1:2) ועם האקה מפינלנד (0:1,0:4) הזכורה כמי שזכתה מההפקר ושיחקה מול ליברפול לפני תשע שנים. יריבה אחרת שנכנעה פעמיים היא בלשינה מבלארוס (0:4,0:1) וגם קוומברטאון הוולשית הניפה דגל לבן כפול וזהה (0:3). שוב גלנטורן לפני שנתיים (0:6,0:4) והצימוק בדמותה של רד בול זלצבורג האוסטרית (1:2,0:3) שהגישה את חיפה לבית האלופות לפני שנתיים. האם חיפה תחגוג 80 בניצחון כפול שמיני ועם כרטיס לסיבוב השלישי ? הכל ברגלי שחקניה.
