שתי נקודות מרכזיות זכו להתמקדות מיוחדת מצידו של אלישע לוי במסיבת העיתונאים שכונסה ערב משחקה הראשון של חיפה בליגה האירופית. האחת, זו שנראית מדי שבוע במשחקי הליגה אצלנו, כאשר בפני המאמן ניצבת סוגיה של "את מי לא להרכיב" כי הסגל 'מפוצץ' בים של שחקנים מצוינים, אפילו לשני הרכבים פותחים. על כך השיב המאמן שצבר את הכי הרבה נקודות בליגה בשלוש השנים שהוא מאמן את ה"ירוקים" , ואלה הספיקו לו לשתי אליפויות בלבד (מין קונץ ישראלי...) שלפני שנה וחצי, במשחק הנעילה של חיפה בבלומפילד מול בני-יהודה, לא היה לו אפילו קשר אחורי אחד לרפואה והלקח נלמד.
נלמד ? רק אצל קברניטי הקבוצה המחפשים כל הזמן להידמות לקבוצות הגדולות בעולם המחזיקות עד 30 שחקנים בסגל. למאמן חיפה ברור שהמנטליות הישראלית והרצון של הצעירים לשחק כהגדרתו "כאן ועכשיו" מובנת גם אם בקבוצה רוצים לראות סגל רחב שיענה על צרכי העונה הארוכה. בינתיים, אלישע לוי ואחריו רבים אחרים נקלעו למצב נדיר: לא מסתכלים מי לא ישחק. דוידוביץ מעט פצוע בברך- אמיר אדרי יישב כשוער משנה, החלוץ ולדימיר דבאלישווילי סובל מזיהום בברכו, לא אלמנה חיפה. יתרה מזאת, לחיפה אין בכלל רצון לתרץ חסרונם של שחקנים, ואת זה ראה גם ה"מרגל" של לרנקה באשדוד. פעם אחת בלבד אלישע לוי הזכיר את צמד הבלמים הפצוע, האוקראיני אנדריי פיליאבסקי והקרואטי יוריצה בוליאט.
ולא כתירוץ. אדרבא, גאוותו על כך ששני "ילדים" בני פחות מעשרים תפסו עמדות מפתח בחלק בעורף ומגלים יכולת טובה. זה שחיפה ספגה עד כה בכל משחק בגביע אירופה כמו בכל משחק ליגה, ראוי לתשומת לב, אבל ה"דבק" יגיע, כך הבטיחו אלישע לוי והקפטן יניב קטן. אם לא בעוד מספר שבועות, אפשרי כבר השבוע... הנקודה השנייה עליה הצביע המאמן, בינות לשאלות יומיומיות שמקומן לפני ואחרי משחקי ליגה, שהקשר בין משחקי מכבי חיפה בזירה האירופית למשחקי הליגה, רופף ביותר. הזכיר ניצחונות דחוקים על קבוצות תחתית, אחרי משחקים באירופה, אך המציאות שחיפה כפתה, הרבה יותר מעניינת, בפרט כאשר תפגוש לראשונה בתולדות השתתפותה ב-84 משחקי גביע אירופה, קבוצה מקפריסין.
בכלל ראוי לשים לב ל"מכת בכורות" חיפנית. השנה שיחקה בפעם הראשונה מול קבוצה מבוסניה (בוראץ'), מבלגיה (גנק), כעת לרנקה מקפריסין ותהיה גם סטיאווה בוקרשט הרומנית. האינטרטוטו לא נלקח בחשבון, שם חיפה פגשה את את גלוריה ביסטריצה והודחה בפנדלים. כן, גם שם הנקודה הלבנה הפכה ל'שחורה'. חזרה לזיגזג החיפני ומספר דוגמאות על הפרק. ב-1998 בשנה שבה יניב קטן עלה לבוגרים, חיפה ארחה את בית"ר ירושלים בקריית אליעזר ונוצחה 4:2. מיד יצאה למשחק חוץ לסטאד דה-פראנס ושם הפגינה כדורגל טוב שהביא לה 1:1 משער סיום של יוסי בניון ואופציה ביתית שנוצלה, להעפיל לשלב הבא. התהילה הזמנית לא עזרה לחיפה שמיד חזרה לליגה, להפסד חוץ מול מכבי תל-אביב 2:1.
קטע שני: חיפה הפסידה להפועל פתח-תקווה הלא מאיימת (3:1) וכולם, אלה שניצבים גם היום בראש מצעד חוזי השחורות (2003) , לא האמינו שחיפה תהיה מסוגלת לשמור על יתרונה השברירי מול פובליקום הסלובנית. בקיצור הליכים, חיפה סיימה בתיקו חוץ 2:2 ועלתה הלאה. שלא לדבר על מצב הרוח ערב המשחק הביתי בבית האירופי בגביע אופ"א (2006) שבסיומו חיפה הגיעה הכי רחוק שקבוצה ישראלית הגיעה. 1/8 גמר אחרי שלב בתים ושלב ביניים. זה נראה רע כשערב המשחק הראשון מול אוקזר הצרפתית בבלומפילד, חיפה הפסידה באותו מקום 2:0 להפועל תל-אביב. נראה מצוין שמספר ימים לאחר מכן ניצחה את הצרפתים 1:3 בתצוגה נפלאה אבל במשחק הליגה שלאחריו, בקושי תיקו ביתי 3:3 מול...הכח רמת גן/עמידר !
והדוגמא הכי דוגמתית (2007) כי אפשר להמשיך כך עד כניסת ראש השנה, הפסד ליגה מביך להכח עמידר 2:1 (בבית !!), תיקו ביתי מול אספניול (0:0) וחזרה לליגה עם תבוסה קשה לבית"ר ירושלים 4:1. איפה הפרופורציות ? אין, כי במכבי חיפה אירופה היא עדיין בגדר התרגשות. לא בכדי הקפטן יניב קטן הדגיש שבכל משחק במסגרת הזאת יש לתת 200 אחוזים. מותר גם ללחוץ על הדוושה בליגה, באותן עוצמות, כנראה שלא תמיד זה אפשרי. מכאן, וכדאי להפנים, אין משחקים קלים על הנייר. אמנם, לרנקה מדורגת אחרי מכבי חיפה והרקורד שלה דל בהרבה מזה של אלופת ישראל (כמה נוטים לשכוח...) אבל כבר היו דברים מעולם. ע"ע אקטובה שלעולם תישאר מודל, גם בגלל שהצליחה להוליך 0:3 ועוד יותר, בגלל היכולת החיפנית להוציא "שתי רגליים מהקבר" ולנצח 3:4 במשחק שהוא מאסטרפיס לתעצומות נפש של שחקנים ואוהדים.
העובדה שהנהלת מכבי חיפה הצליחה לשכנע את אופ"א שחיפה חייבת להישאר בביתה כדי להתמודד בכוחות שקולים מול הביתיות של לרנקה, סטיאווה ושאלקה, חשובה מאין כמוה. זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדותיה שחיפה משחקת בבית למען מטרה גדולה מהרגיל. את המדרגות לליגת האלופות (פעמיים) עלתה מחוץ לחיפה, את העלייה לשמינית הגמר ב-2007 הבטיחה בבלומפילד ודווקא במקום בו זכתה ב-11 אליפויות לא תפתח ברגל ימין כדי להשתלב באחד משני המקומות הראשונים ? עד היום, מתוך 42 משחקי הבית בגביע אירופה, מכבי חיפה קיימה רק ח"י משחקים בקריית אליעזר. ב-13 מהם ניצחה ביניהם משחקים בלתי נשכחים מול פריס סן-ז'רמן וטורפדו מוסקבה, בשלושה הפסידה, לפארמה הגדולה 1:0 בדקת הסיום, לקזינו זלצבורג לקראת הסיום וללוקומוטיב מוסקבה בפנדל ושני משחקים, היחידים בהם לא נכבשו שערים (0:0) סיימה בתיקו- ספורטינג ליסבון וסלביה מוז'יר. הפרש השערים נוסך אופטימיות- 16:47 לחיפה. כל ניצחון יתקבל בברכה, בפרט אם חיפה תשחק הרבה יותר משכנע מאשר באשדוד.
