כפסע היה בין מכבי חיפה לבין עשיית היסטוריה בכדורגל הישראלי. יותר קרוב מאשר ניצחון בבלומפילד מול מכבי תל-אביב ההמומה. לזכותה ייאמר שציפתה שחיפה לא תגיש את גרונה אלא תילחם ולא רק על כבודה. אותו צעד קטנצ'יק קשור ל"מבצע גלידה". כמו שהחבר'ה בשכונה נוהגים לומר: פעם שלישית גלידה. פעמיים חיפה עמדה על הסף, פעמיים שמטה אליפויות בגלל...הפרש שערים. תאמרו כפי שמקובל שעדיף ס"מ של מזל על קילומטר של מאמץ- בהחלט נכון לגבי האלופה הכמעט ניצחית. היכולת המצוינת בבלומפילד, המשך ישיר ליכולת מול עירוני רמת- השרון ולהופעה המכובדת בגלזנקירשן בגרמניה מול שאלקה. גם מולה וגם נגד הצהובים חיפה שיחקה היטב וניכר שאו-טו-טו יגיע הקץ לחיבוטי הקיץ ולשאלה: האם מכבי חיפה התגברה על עזיבת ונטישת אחדים מכוכביה לאירופה ?
על עובדה אחת אין עוררין, וגם אם חיפה לא שלפה את מלוא הנקודות מבלומפילד, כוח ההרתעה הושב לה אחר כבוד. מי שפקפק בכך, בעיקר אחרי ההפסדים לאשדוד ולסכנין, מבין כעת שאלישע לוי בדרך למציאת הנוסחא הנכונה. אתם יודעים, מזה שנים נערך מצוד קפדני לחיסול "פרות קדושות"- צה"ל, השב"כ, מיתוסים וכו', במקרה של מכבי חיפה ואלישע לוי הקלפים פתוחים וגלויים לעין כל. כשחיפה אינה מצליחה, רואים. לא תמיד מפרשים את חוסר יכולתה לנצח מזווית ראיה מוצלחת, כי לא רוצים או רוצים למצוא חן בעיני הקבוצות ה"אחרות" המשוועות לשחזר את הצלחותיה. ובאין "בשר" לא מקצועי, מתרכזים בטפל. מבחינה זאת אלישע לוי מזכיר את סר אלכס פרגוסון הכל יכול של מנצ'סטר יונייטד.
מה איכפת לפרגוסון מה עשו ווין רוני וראיין גיגס מחוץ לאימונים ? למה הוא צריך להתרגש כשהשוער דיוויד חאה הסתבך עם איזו סופגניה מצ'וקמקת בסופרמרקט ? כך גם המאמן החיפני. פותר בעיות שוליות, חשובות מאוד למערכת, בהערות, קנסות ודיבורים והיגואר טסה הלאה. אלישע לוי כבר הספיק ללמוד מי נגד מי במדינה הזאת. כשבאים מקבוצות "קטנות" שם הבעיות פוגעות ביכולת ובקבוצה, ונוחתים במכבי חיפה, הכל מתגמד ומתעסקים רק בכדורגל. בעיות תמיד תצוצנה מדי פעם, החוכמה היא לצלם את המצב ולהצניח פתרון בזמן ובמקום הנכונים. בעידן המאמן בעל צמד האליפויות פלוס, לא הייתה בעיה משמעתית שהצריכה התערבות כירורגית. טיפול מקומי הספיק. לקבוצה בסדר גודל של מכבי חיפה אין זמן להתעסק בקטנות. המציאות מכתיבה סדר יום שלא תמיד נשלטת. מישהו לקח בחשבון שבשני עונות קיץ חיפה תאבד את "מיטב בניה" לטובת היורו ?
אמיר אדרי פתר את תשבץ הרוטציה
כמו הצבא, להבדיל אלפי הבדלות, בו שינוי סדר כוחות מחייב היערכות חירום, במכבי חיפה ניסו להחזיר את הקבוצה למסלול הרגיל ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ההופעה המבריקה מול מכבי תל-אביב מסמלת שהניתוח הצליח והחולה חי וקיים. מקריאת כל מדורי הפרשנות עד למשחק, התרכזות ביום לפני שבו כמעט כל פרשני הגרוש הודו שחיפה לא אמרה את מילתה האחרונה גם אם תפסיד, עולה שכולם מבינים שבכפר גלים נעשית מלאכת שיקום פנטסטית ואיש לא יודע כיצד ייראו הפירות שתישא. לפי שעה עלתה ביוקר, עשר נקודות ליגה. נזק משמעותי, לא קריטי. נושא הרוטציה הפך לפתע לנושא מרכזי. מה שברור מאליו במנצ'סטר ובברצלונה שבנו סגל רחב, סתום בקרב מי שלא רואה את הנולד. אהבתי את תשובתו של השוער אמיר אדרי ביום שישי האחרון במקומון הקרייתי "ידיעות המפרץ". אחרי שעבר למכבי נתניה. "בינתיים הרוטציה בסגל פוגעת ביכולת של מכבי חיפה ויוצרת לא מעט תסכול בקרב השחקנים" שאל המראיין ואדרי, אולי הראשון שסבל מאורכו של הספסל השיב תשובה גברית ומקצועית, כיאה למי שהקבוצה חשובה לו. שימו לב לדבריו: "אני לא מבין את הטענות לגבי הסגל הרחב. לא יכול להיות שהזיכרון של אנשים כל כך קצר, הרי רק לפני שנתיים הפסדנו אליפות בגלל שהיה לנו סגל קצר, ובמשחקים האחרונים סבלנו מפציעות של שחקנים, דבר שעלה לנו ביוקר. זהו ? הספיקו לשכוח מה קרה באותה תקופה ? אז כאשר במועדון מנסים ללמוד ובונים סגל רחב, כדי לתת תשובות לכל מיני דברים שקורים במשך עונה ארוכה, זה גם לא בסדר ?".
לתת לאדרי נשיקה על המצח. בניגוד לאלה ששמחו שחיפה איבדה אליפות להפועל תל-אביב, בשרו נעשה חידודים חידודים רק מעצם המחשבה מה עבר עליו בסיום המשחק מול בני-יהודה. זה לא כל כך נעים לראות חברים שרועים על הדשא ולעכל שהתואר עבר לקבוצה הפחות טובה ועוד בהפרש שערים זעום. שלא לדבר על הקיזוז כי גם במקרה הזה חיפה הסיקה מסקנות ושנה לאחר מכן "ביטלה" אותו. הסקת מסקנות- שם המשחק בחיפה. הכותרת בומבסטית ויש לה על מה להתבסס. בעונת 2002/03 חיפה איבדה אליפות למכבי תל-אביב אחרי שזכתה בשתי אליפויות רצופות ובאותה עונה הופיעה בבית האלופות בעונת 2009/10 שוב איבדה אליפות, הפעם לתל-אביבית השנייה ושוב בהפרש שערים. בשני המקרים מדובר בטרגדיה ספורטיבית גרידא. כי תמיד ישאלו מדוע זה קורה רק לה כפי ששואלים מדוע רועד הפופיק לשחקנים ולאוהדים כשניגשים לבעוט פנדלים מכריעים כמו בגנק ? אם לג'ון טרי מצ'לסי שהפסיד בפנדל הזוי את גביע אירופה, אין תשובה, לחיפה תהיה ? כנאמר, חסר לה ס"מ של מזל.
בנקודה הזאת ה"ירוקים" הולכים להילחם ולנסות לעשות משהו שטרם הצליח בכדורגל הישראלי. שאלת מיליון הדולר: מדוע עד היום לא הצליחה אלופה שהשתתפה בבית האלופות או במסע אירופי מוצלח, לזכות גם באליפות בשנה לאחר מכן ? רק מכבי חיפה הייתה קרובה בשני המקרים בהם שיחקה בבית האלופות. התשובה הסטנדרטית: ספסל קצר, עייפות, פציעות ושאר ירקות. כאשר חיפה העניקה לשתי התל-אביביות את הזכות לשחק בבית האלופות, עשתה לעצמה "עבודה קלה" ולא פלא שקטפה שני תארים נוספים. סתאאאם, סתאאאם, גם אז הפגינה כדורגל טוב יותר. הפעם, כך לפחות הקריצה, היא להעלות את רף ההופעות בגביע אירופה. ידעתם שמכסימום ההופעות של קבוצה ישראלית בעונה עומד על 12 משחקים בזירה האירופית ? אין יותר. אם חיפה תשכיל לשמור על מקומה השני בבית י' בליגה האירופית, לראשונה תהיה קבוצה ישראלית שתשחק לפחות 14 משחקים בעונה כאשר הרגל עדיין נטויה ? שלא לדבר על הרצון להיות גם הראשונה שתצליח להתגבר על המשוכה ולזכות באליפות רצופה נוספת אחרי המאמץ האירופי. אלו משימות כבדות משקל, מסובכות ומטילות עומס עצום על הסגל שהורכב ומתחבר לנגד עינינו כבגד אצל החייט.
עד היום שולבו בשבעת מחזורי הליגה לא פחות מ-24 שחקנים, כולם כבר שיחקו. מספר מדהים שלא נראה בעבר אך נובע מאילוצים ולא רק מרצון המאמן. יעברו שנים עד שבכלל יקלטו את המהפך שהגנת חיפה עברה בשנתיים האחרונות. אין דברים כאלה בקבוצות גדולות וחיפה מספיק גדולה בישראל. דקל קינן, ג'ורג' טאקסיירה, אנדריי פיליאבסקי, אריק בנאדו, שי מימון, יוריצה בולייאט, סארי פאלח ואם נשכח מישהו, אבקש סליחה ביום כיפור. לא סתם נערי פוסטר, כל בלם אקסטרה לארג'. גרביים מחליפים כמו שאלישע לוי החליף בלמים, בדרך כלל עקב פציעות, ואין דין הגנה כדין התקפה. עמאשה וורד החטיאו מול מכבי ת"א ? מחר יצפו שיכבשו להבא. בהגנה "חור" ויזכרו עד אין קץ. עד היום יושבי הקרנות מזכירים את אולג קוזניצוב ועברו כבר 16 שנים כאשר אחריו נקלטו פאשלות גדולות בהרבה. הזיכרון סלקטיבי, בפרט כאשר חיפה הציגה בלמים מצוינים בעשור האחרון. כל התיק על גב החיפנים. בפרט אחרי ההצגה בבלומפילד. מעתה ועד להודעה חדשה, המבטים יופנו לחיפה וזאת אחרי שאלישע לוי הפך לפתע ל"מאמן למשחקים גדולים" ועדיין לא שכחנו כיצד מצצו את דמו ולא הבינו כיצד ומדוע אינו מתבלט מול ה"גדולות". רק מאשש שהצביעות כבר לא עניין זמני.
אם הדברים יהיו תלויים בחיפה, סביר להניח שיהיה לה מספיק כוחות כדי לנסות ול"הרוג שתי צפורים בעונה אחת". השטויות המפוזרות כאילו יניב קטן גונב את ההצגה מהצעירים, ששחקני הקבוצה שבעים, שהספסל משדר לחץ, שזה אמר על זה וההוא חושב על השני- חברים, בסרט הזה היינו ולא פעם. 12 פעמים ויותר. מה שחשוב, חדר המדרגות ועם מה חיפה תרד בו. אירופה והשיפור בליגה חייבים לקרב לאותה משימה ברת ביצוע ואם יניב קטן ושות' כשלו פעמיים, אולי הפעם "מבצע גלידה" יגיע לסיום מוצלח. מה ששבוע אחד מסוגל לעשות לאלופה. איך ב-270 דקות הצליחה לשנות במאה ושמונים מעלות דעת קהל ולא חושבים שהיא מזגזגת.
