המשחק מול סטיאווה בוקרשט (חמישי,19.00) נכלל בקטגוריית המשחקים הקריטיים להצלחת מכבי חיפה בדרך לשלב הבא בליגה האירופית. לכאורה, ניתן לקטלג כל אחד מששת משחקי הבית כ"חשוב ביותר", אולי, אך זה ראשון בין שווים. כי בתום שני מחזורים ואחרי שכבר חוותה ניצחון והפסד בשעה שהרומנים טרם הפסידו (פעמיים תיקו), חיפה ממוקמת שנייה בטבלת בית י' עם יתרון בן נקודה על סטיאווה. צאו וחשבו. ניצחון והפער יגדל לארבע נקודות, רשת ביטחון לקראת שלושת המשחקים הנותרים, כאשר לרומנים נותר עדיין משחק חוץ קשה ביותר מול שאלקה 04 בחוץ. בין 9 ל-10 נקודות- היעד המינימלי להעפיל לשלב הבא ושחקני האלופה הישראלית מבקשים להאריך את העונה האירופית ואולי להציב רף חדש בכדורגל הישראלי: הצלחה באירופה ובליגה.
לפחות כל המשתתפות בליגת האלופות, ונא לא להתרגש כי רק ארבע פעמים היינו שם (חיפה כמובן פעמיים), לא הצליחו לשלב את שני המפעלים וכרעו תחת עומס המשחקים. חיפה היתה הכי קרובה כי בשני המקרים בהם שיחקה בליגת האלופות הפסידה את התואר בגלל הפרש שערים מעצבן. איש לא מבטיח שאחרי ניצחון על סטיאווה, יהיה קל יותר מול לרנקה בחוץ, הרומנים בבוקרשט או שאלקה בבית במחזור האחרון, סביר אחרי שתבטיח את מקומה בשלב הבא. בשפת החזאים, יהיה נוח יותר. כפי שהיה בהשתתפות הראשונה בליגת האלופות (2002) כשחיפה נזקקה לתוצאת תיקו כדי לסיים במקום השלישי, לפני אולימפיאקוס ולהבטיח המשך הופעה בגביע אופ"א. אכן, השיגה 3:3 מטורף באתונה, אחרי שהוליכה בבטחה.
כך גם בגביע אופ"א 2007 כשנזקקה לתיקו חוץ בליבורנו האיטלקית ורוברטו קולאוטי השווה עבורה (1:1) והוליך אותה למחוזות קסומים ששום קבוצה ישראלית טרם הגיעה: שלב 1/32 בו גברה על צסק"א החזקה ושמינית גמר. סטיאווה שלחה למשחק הליגה מול באר-שבע "סוכן גלוי" וגם הוא מבין שמה שראה בבירת הנגב לא דומה בכלום לרמה שחיפה נוהגת להציג בזירה האירופית. אין כאן מטה קסמים. שחקני חיפה אינם קמים בבוקר ומחליטים לשחק רע או טוב כפי שעשו מול שאלקה או קודם לכן נגד גנק. גם המקריות לא שולטת ב"הרגליהם". זר לא יבין זאת, מדובר בקבוצה שלאורך פחות מדור, הספיקה לשחק 86 משחקים בכל המפעלים באירופה ועברה חוויות אדירות החקוקות בלב כל אוהד.
גם בליגה השחקנים משקיעים את כל מה שיש להם, וזה לא מעט, אולם ההצלחה מהם והלאה מסיבות שונות (50% הצלחה) בתום שמונה מחזורים, מספרים שהחזירו אותנו הרבה שנים לאחור כאשר בחיפה שיחקו כדורגלנים מאוד מפורסמים, רובם ככולם אבן היסוד של האלופה הכי-הכי בתולדות הכדורגל הישראלי, זו שלא הפסידה לאורך 39 מחזורי הליגה וצפו לה הצלחה לאורך שנים. אולי הארומה האירופית מריצה את שחקני חיפה שאוהבים לצפות ביציעים הגדושים באוהדיהם ? סביר להניח שזאת הסיבה העיקרית. לא צריכים לאמץ יותר מדי את תאי המוח, בעונת 2006/07 כאשר חיפה התרוממה לגבהים בגביע אופ"א, הגיעו לכל משחק בבלומפילד (אז מגרשה הביתי עקב מגבלות אופ"א) כ-15 אלף צופים שהפכו את האצטדיון היפואי להר געש, הרבה מעבר למה שהוא מורגל כאשר בעלי הבית משחקים בו.
אם לא מדובר בברצלונה או מנצ'סטר יונייטד לביתיות משמעות עצומה. אחרי ההפסד המפתיע באינטרטוטו לגלוריה ביסטריצה הרומנית (2:0) חיפה לא תרצה שגם סטיאווה תצא משערי קריית אליעזר עם "משהו ביד". לא חשוב איזה הרכב אלישע לוי יציב מולה. עם כל האכזבה מהמצב הזמני בליגה, עדיין לחיפה סגל שחקנים מצוין וה'דחיפות' על ספסל המחליפים מסוגלות להועיל. לדוגמא, הדווחים שצמד הבלמים, איציק כהן וסארי פאלח פצועים רק מעצימות את הסגל החיפני. בלם מקבוצה אלמונית יחסית כהפועל עכו וחברו שתפס רק השנה מקומו בהרכב אחרי שזה עתה עלה מהנוער כבר זוכים לתשומת לב שלפני שנים מעטות לא היו זוכים לאיזכור. השקט שאוהדי חיפה הולכים לישון עימו, כי בתוך תוכם הם יודעים שהקבוצה תתעורר בשלב כלשהו, חייב להפוך במוצאי יום חמישי לעידוד מהסרטים. לא מדובר ביום רגיל, גם חג, גם הקפות שמחת תורה ואם אפשר לצרף לו ניצחון ביתי על סטיאווה- יש טוב מזה ?
