אלישע לוי וחניכיו לא היו זקוקים להצצה בשידור המשחק בוידאו כדי להבין שהמשחק בקפריסין מול לרנקה אינו רק החמצה של רכישת הכרטיס לשלב הבא בליגה האירופית אלא הנקודה הנמוכה ביותר אליה ניתן לרדת מבחינה מקצועית. יותר נמוך מים המלח. תגובת המאמן הייתה בהתאם. איזו מכבי חיפה תופיע בשני בערב בבלומפילד ? נראה שאפילו התקשורת מבינה שאי אפשר לצפות יותר, עד להודעה חדשה, את פרצופה של חיפה. מדי משחק היא משנה בבואתה, מעין משתתפת פעילה בנשף מסיכות, תמיד ההפתעה מגיחה מכיוון בלתי צפוי. לטוב ולרע. יפה אמר אדל אפולה, שוערה הקמרוני של הפועל שהפך ללעג ושנינה בשבועות הראשונים להופעתו בישראל וכיום כולם מהללים את יכולתו: "לא מעניין אותי מה כותבים עלי, לא ביקורות ולא מחמאות, העיקר שלא רק נשחק יפה אלא ניקח אליפות בכל מחיר". אם כולם היו מתיישרים לפי דבריו, העוקץ המרכזי מהמשחק המרכזי היה הופך למוטו של העונה הזאת. שתי הקבוצות כבר לא מרתיעות נכון לעכשיו ומפסידות נקודות לכל דיכפין. חיפה עושה זאת ב"יסודיות יתרה" כששמטה יתרונות ביתיים מול הפועל פתח-תקווה ובני-יהודה החלשות וארבע הנקודות הללו חסרות לה מאוד. לכאורה, חיפה חייבת לחשוש מהמשחק בבלומפילד. הבעיה החיובית, היא אינה חוששת משום יריב והמושג פייבוריטית דבוק אליה כחברי כנסת לכיסאם. ולא בכדי. קחו לדוגמא את המצב בטבלה במחזור השביעי. מכבי תל-אביב הוליכה בבטחה עם 19 נקודות ואת חיפה במקום התשיעי ניתן היה לראות רק באמצעות משקפת משוכללת (12 נקודות). חלף חודש בלבד ובחלוף ארבעה מחזורים חיפה כבר עם 22 נקודות לעומת 20 למוליכה לשעבר שכולם כבר הכתירו לאלופה. יש לה לחיפה את תכונת עוף החול, גם כאשר היא מציגה מחצית מכוחה הפוטנציאלי. לעומתה, הפועל תל-אביב אינה סובלת מעליות ומורדות כמו בחיפה. חיפה לא תגיע לבלומפילד כחתול מבוהל שנרטב במים. יש לה מספיק עוגנים להיאחז בהם לקראת המשחק החשוב. תודה לאל, הפסיקו להשתמש בו בתואר הקיקיוני "משחק העונה". כי בעונה שעברה חיפה הובסה בבלומפילד 4:1 וכולם היללו את המנצחת והצביעו עליה כאלופה הוודאית. בהגרלת האלופות לא ישבו הנציגים באדום... וקרה גם ההפך. דרור קשטן הגיע לבלומפילד עם...מכבי חיפה (1987) אחרי שלא ניצח בשמונת המחזורים הראשונים והלם בבעלת הבית שהחזירה את הבן האובד משה סיני מבלגיה- 1:5 שלא מנע מהפועל לזכות באליפות באותה השנה.
אם חיפה מבקשת נחמה ותקווה, היא יכולה להיתלות בששת המשחקים מול הפועל תל-אביב אחרי שהופיעה בזירה האירופית. ב-93' חיפה הגיעה לבלומפילד אחרי הופעה מטריפה מול טורפדו מוסקבה בקריית-אליעזר (1:3) וגברה על האדומים 0:1. כעבור שנתיים, שוב חיפה גועת 100 ק"מ כדי לנצח במבצר היפואי את הפועל 1:3 אחרי ששלושה ימים קודם סיימה בתיקו ביתי ללא שערים מול ספורטינג ליסבון מפורטוגל. משחק ביתי נוסף באירופה, מול סלביה מוז'יר (0:0) הוליך לאותה תוצאה בליגה כאשר שחקני הפועל התארחו בקריית-אליעזר. חלפו שנתיים (2002) וחיפה שבה עטורת תהילה מאתונה שם סיימה בתיקו רב שערים (3:3) מול אולימפיאקוס שהבטיח לה את המקום השלישי בבית האלופות עם כרטיס לגביע אופ"א. נחתה בבלומפילד וניצחה את בעלת הבית 1:2. ב-2004 הירוקים ארחו בבלומפילד את דנייפרופטרובסק האוקראינית וגברו עליה 0:1, בדיוק בתוצאה שניצחה כעבור 96 שעות את הפועל תל-אביב בקריית אליעזר. המקרה החריף ביותר מבחינת חיפה, שבה לישראל אחרי שהובסה על ידי אספניול הספרדית 4:0 והתנחמה ב-0:4 מוחץ על הפועל שהגיעה מפוחדת וידעה גם למה. חיפה החזירה את כבודה עם רביעייה משלה.
כמובן שעם היסטוריה אי אפשר ללכת לבנק הנקודות. חיפה גם לא מהקבוצות ש"עושות במכנסיים" למראה יציעים עמוסים, אפילו שבהרכבה שחקנים צעירים רבים. להזכירכם, חיפה הינה קבוצת החוץ הקלאסית של העשור האחרון וגם זה השתנה מעט בעונה הנוכחית, אחרי ההפסדים באשדוד ובסכנין. מאידך ניצחה בשלושה משחקים 1:4. על עובדה אחת אין עוררין. לא יהיה כאן 0:0 קלאסי . העבר מלמד על כך. רק ארבע פעמים מתוך 47 המשחקים בבלומפילד בין השתיים לא נכבשו שערים. קשה להאמין ששתי ההתקפות הפוריות בליגה (26 שערים) מסוגלות לשבות. חיפה עדיין לא סיימה העונה משחק ללא שערים (כולל הזירה האירופית) ודי בכך כדי להיצמד למשחק הזה שאמור לגרום הנאה לצופים בו. חיפה "מאוהבת" בבלומפילד, מול הפועל (למרות תבוסת אשתקד) ושאר הקבוצות שארחו אותה. מעולם לא הפסידה כאשר ארחה משחק בינלאומי בגביעי אירופה. לעומת 19 ההפסדים מול המארחים מאז הקמתו שכללו תבוסות קשות קבוצתו של אלישע לוי לא טמנה רגלה בצלחת וניצחה ב-15 משחקים. הושגו גם 13 משחקים ללא הכרעה- בסך הכל מאזן נאה. שאלת מיליון הדולר ואת השאלה הזאת שאלו כבר בשנות החמישים והשישים כשחיפה הלהיבה ולא זכתה בכלום מעבר לנקודות: איזה ירוק נראה על המגרש מלבד צבעו של כר הדשא ?
הכי נכון לחשוב שחלילה וחס הפסד לא יסתום את הגולל על סיכויי חיפה לשמור על התואר. יותר חשוב להאמין שניצחון או תיקו משאיר אופציות לעתיד. קשטן יגיע עם קבוצה מעודדת משני ניצחונות זהים (1:3) בדרבי וברומניה, חיפה מגיעה מתחנה אחרת. היא חייבת לתקן לא רק את הרושם הרע שראינו בניקוסיה.
