מוקדם עדיין להעריך את עוצמתה של התבוסה החיפנית להפועל תל-אביב בבלומפילד. אשתקד (4:1) היא השפיעה הפוך, השנה מתווספת היכולת הלא משכנעת של חיפה, בלשון המעטה , המכונה חוסר יציבות מדהים. ההפרש הגדול מהפסגה אינו מרפה את רגלי שחקני חיפה, בפרט שחובה עליהם לשנס מתניים בשבוע הקרוב ולנצח גם את ה"דרבי" מול הפועל חיפה (עדיין מכבי לא ניצחה אף אחת משלוש האחרונות) וגם להיות הישראלית הראשונה שתנצח קבוצה גרמנית (שאלקה) בניסיון להשתלב בשלב האירופי הבא. תשובות ברורות תתקבלנה מאוחר יותר ובינתיים התחוללה תופעה "מוזרה" לה לא היה תקדים בתולדות המועדון הירוק. לא פחות משלושה מגנים ימניים, כולם בעלי הופעות בנבחרת הלאומית, זזו לשעה קלה (ואולי יותר) מעמדתם וסללו מקום דווקא ל...קשר-חלוץ, דלה ימפולסקי.
ימפולסקי לא היה נכנס לנעלי המגן הימני לולא צרוף מקרים נדיר שבו המגן הקבוע אייל משומר הורחק במשחק מול הפועל עכו, מחליפו אוראל דגני לא שיכנע מול לרנקה והשלישי על אותה משבצת, עלי עותמן מתקשה לחזור ליכולתו מלפני שנתיים ובמשחקים בהם נטל חלק לא הוסיף לביטחון ההגנה הלא בטוחה. במשחק מול עכו הפתיע אלישע לוי, אחרי שקבוצתו נותרה בעשרה שחקנים, והעדיף את ימפולסקי על פני דגני ועותמן- ההימור הצליח מעל למשוער. הכדורגלן שהגיע מנתניה הצליח להשכיח מאיתנו שלחיפה חסר שחקן. מהירותו וכוחו חיפו על המחסור. מול לרנקה נכנס במחצית והרבה לא יכול היה לשנות ובבלומפילד שוב הוצב כמגן, במטרה לשמש מכשול לחלוציה המהירים של הפועל. אחרי השער הראשון המדהים מרגלי אלרואי כהן נותר המום כשאר חבריו, היה שותף פעיל לספיגת השער השני יחד עם יוריצה בולייאט. קורה. ה"פטנט" של אלישע לוי אינו חדש במכבי חיפה. ולא רק אצלה. המאמן שייע פייגנבוים הוסט בעבר מעמדת המגן לתפקיד חלוץ מרכזי בהפועל תל-אביב וקנה את עולמו. כך גם ישראל פוגל, שוער העבר של הפועל כפר-סבא בשנות השבעים שהפך לחלוץ מסוכן וחיפה סבלה ממנו רבות.
גם להפועל חיפה הגיע חלוץ פיני בשם אבא גנדין שמאמן גרמני הסיטו לעמדת המגן, תוך ניצול מכסימלי של כוחו ומהירותו שהפכוהו לאחד המגנים המצטיינים בליגה. כמוהו נג'ואן גרייב. הרשימה אינה ארוכה אולם מכבי חיפה מספקת רשימה של לפחות ארבעה שחקנים מרכזיים בעברה שהתחילו בתפקיד התקפי וסיימוהו בהגנה ובהצטיינות. בשנות החמישים התופעה בלטה מאוד. הבולט בשינויים בחיפה, אלי פוקס שהגיע בשלהי הקריירה לחזק את מכבי חיפה. כשצריך היה לשחק בלם, ניצב מאחור, שרצה לנצח בכל מחיר עלה להתקפה וכבש שערים רבים. ניצל עד תום את מעמדו כמאמן-שחקן, חיה שכבר אינה קיימת בדורנו. את השינוי הדרמטי ביותר עשה ישעיהו הלד. הגיע מהונגריה כחלוץ סופה, התבלט בכושר פריצה אדיר נוסח רוזנטל, הפך לאימת השופטים בשנות החמישים שמעולם לא ידעו אם נפילותיו ברחבה גובלות בהתחזות וכמעט תמיד...שרקו לזכותו. הלד הוסט לאחור לעמדת המגן השמאלי וגם משם חולל צרות רבות כשהצטרף להתקפה. החלק ההגנתי היה פחות מבריק אצלו- מי בכלל שם לב ?
בשלהי הקריירה של הלד במכבי חיפה הצטרף להתקפת קבוצתו חלוץ מקבוצת הנוער- דניאל שמולביץ. אט-אט הפך בורג מרכזי בקבוצה, הפך למלך שערי הקבוצה עד בואו של זאהי ארמלי שגזל ממנו את הכתר אך לא את התהילה. במאמר מוסגר ניתן להצביע על "שמילו" ועל אלון חרזי כשחקני הכלבו הבולטים במועדון לדורותיו. הראשון שיחק אפילו כשוער ולא קטל קנים... שחקנים כשמולביץ-רום בעלי מבנה גוף אירופי ועם משחק ראש ומהירות כשלו, לא היו נשארים כיום בישראל יום אחד. כשמשווים אותם ליצוא הנוכחי. הנתונים הללו גרמו למאמניו להסיט אותו לאחור, לתפקידי הבלם והמגן הימני. גם בנבחרת הלאומית. חיפה התברכה בשחקן הגנה מצטיין והחלוץ לשעבר, גם כשהוזעק פעמיים להציל את מכבי חיפה בגיל 32 עשה זאת מעמדת המגן הימני ובהצלחה גדולה. אפילו כבש שערים חשובים. איש לא התלונן שחיפה "איבדה" חלוץ מעולה כי קיבלה ברבית דריבית מגן-בלם לא פחות טוב שהביא לה תועלת גדולה. והימים ימי רצון להישאר על המפה ותו לא. אליפות ? השאירו אותה לבעלי חלומות.
גם יוסי קרמר הוזעק מקבוצת הנוער כדי למלא חלל שנוצר בהרכב לקראת המשחק הביתי מול מכבי נתניה. החלוץ המצטיין והלא מבריק במיוחד, זכה לכבוד שמעטים זוכים בעלייתם לבוגרים, כיבוש שער לרשתה של היריבה כבר בהופעת הבכורה. כמו הלד ושמולביץ, וכאן התהליך היה מהיר יותר, קרמר אובחן כשחקן חזק, מהיר ובלתי מתפשר והדרך לאגפי חוליית ההגנה, ימין ושמאל ובהמשך כבלם שני, הייתה קצרה מאוד. מאלה זכה בתהילה בכל מקום ששיחק, אם בהפועל חיפה, מכבי תל-אביב או בית"ר ירושלים. לא במקרה הפך לעמוד התווך של הגנת חיפה כשחזר מהשאלות וזכה עמה באליפות הכי בלתי צפויה ב-1989. לא היה מצב שמישהו יצליח לחלוף על פניו ללא "קרב". הדוגמית הטובה ביותר: בגמר 1985 מול בית"ר ירושלים, מאמן חיפה שלמה שרף ידע שרק שחקן אחד בירושלים מסוגל לעולל לה צרות, שלמה שירזי. קרמר נקרא למשימה, שירזי זכה ל'כבוד מלכים' ולשמירה שהיחידה לשמירת אישים בשב"כ לא מסוגלת לכמותה. לא זז ולא פרץ קדימה בכלל. שרף לא חיפש סבלנות והארכה, קרמר הוחלף, שירזי החל בפריצות העומק שלו ואחת מהן הפכה לשער הניצחון ולנסיעת הבכורה של הגביע לבירה.
את האחרון ברשימת ה"מוסטים" לאחור, אלון חרזי חיפה רשמה בספר הזהב. אם באליפות הראשונה שלו, ה"דאבל" ההיסטורי והבלתי משוחזר, חיפה נהנתה ממנו כחלוץ וקשר ימני, ככל שהצטיין בנבחרת הצעירה והבוגרת עבר אחורה. רק לחשוב שב-1991 השלים קישור שכלל את ראובן עטר, איל ברקוביץ, אברהם אבוקרט וטל בנין. למעשה, אין תפקיד שחרזי לא כיכב בו. מהירותו הסילונית, משחק הראש שלו, האינטליגנציה וקור הרוח הפכו אותו לאחד משחקני ההגנה הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בליגה שלנו ובנבחרת. שלא לדבר על שלל התארים שצבר במהלך השנים. בניגוד לישעיהו הלד ודניאל שמולביץ-רום שהסתפקו בגביע אחד, לחרזי תשע אליפויות (רק לבנאדו כמות דומה) וים של גביעי מדינה וטוטו. המיוחד במשחק האחרון בבלומפילד, למעט התוצאה הלא סימפטית, שגם מקבילו של ימפולסקי, טאלב טואטחה היה עד לפני ארבע שנים...חלוץ. בהשראת המנהל המקצועי במחלקת הנוער, שמוליק חנין ומאמניו, קיבל את המלצתם להפוך לקשר שמאלי , כעבור תקופת מה חזר אחורה יותר והפך למגן השמאלי של חיפה והנבחרת. נמצא כרגע בתקופה פחות טובה ? יעבור גם אותה. רק עכברושי המקלדת נשארים תמיד בכושר ירוד...
לא צריך לנחש שימפולסקי לא יזיז את אייל משומר מתפקידו, לפחות לא בעתיד הקרוב, אולם האופציה שנמצא כדורגלן המסוגל למלא תפקיד חשוב נוסף, רווח נקי לקבוצה. דור ה"כלבויניקים" הולך ופוחת והיום מחפשים שחקנים שאינם תפורים למידותיהם בלבד.
