צפירת ארגעה למי שחושש שמכבי חיפה צועדת לקראת שבירת שיא מועדון בחוסר יכולת לנצח במשחקי חוץ. את השיא הזה תחזיק לעד, ללא כל מתחרים בעתיד הנראה לעין ה"ירוקה" מעונת 1970/71 אותה סיימה ללא ניצחון חוץ אחד לרפואה !! 15 משחקי ליגה, 8 מהם הפסדים והשאר תוצאות תיקו לקבוצה שהחלה את העונה עם אדמונד שמילוביץ ז"ל שפוטר ואת מקומו ירש יונתן (ג'וני) הרדי יבל"א שלא הצליח לשנות את חוסר היכולת לחזור לחיפה עם ניצחון חוץ אחד לפחות. אז זה היה סימפטום ליכולת המוגבלת של הקבוצה ששנה קודם לכן נאבקה על כתר האליפות עד שלבים מתקדמים של הליגה. גם אם הפועל קריית-שמונה תבטיח סופית את זכייתה באליפות הראשונה והמיוחדת שלה, אלישע לוי יוכל להסתובב בהרגשה שאת ה"שיא" של מכבי חיפה קשה לשחזר. אשתקד, בעת שפתחה מבערים וניסתה לברוח לליגה מאימת הקיזוז המצחיק, חיפה ניצחה בשבעה משחקי חוץ רצופים ובצורה משכנעת. החלה עם בני-יהודה בבלומפילד (2:3), המשיכה בסכנין (1:2), גם באורווה עליו השלום (0:1) מול הפועל פתח-תקווה, נגד הפועל רמת-גן (1:3), באשקלון (0:3), בקריית-שמונה (0:1) ושוב באם המושבות מול מכבי פתח-תקווה (1:3). כמעט בלתי אפשרי היה לבלום את מסע הפלאים של חיפה שאיבדה שחקנים רבים, כאלה שנמכרו לאירופה וכאלה שנפצעו והושבתו. בסופו של דבר, האליפות נחתה שוב בקריית-אליעזר על אף שבמשחק החוץ "הכי חשוב" חיפה הובסה 4:1 בידי הפועל תל-אביב שנאלצה לראות את חיפה חוגגת באיחור של שנה.
אין בששת משחקי החוץ בהם חיפה לא ניצחה מאז נובמבר מכנה משותף. סתם תופעה העלולה לקרות לכל קבוצה, בפרט למכבי חיפה שנאלצת להתמודד עם בעיות קשות של פציעות והיעדרויות של שחקני מפתח דוגמת הסקורר וויאם עמאשה המושבת כחודשיים. מי שהספיק לשכוח, קצב ההבקעה של עמאשה הוליד השערות מבוססות שהנה יקום השחקן שינפץ את שיאו האגדי של נסים אלמליח מבית"ר תל-אביב (30 שערים). שני חלוצי חיפה לשעבר, אלון מזרחי ושלומי ארבייטמן היו הכי קרובים לגעת בתהילה (28 שערים) וגם הם לא הגיעו. עמאשה ינסה שוב בעונה הבאה. כמובן שאי אפשר לשכוח את מחדלי משחק ההגנה של הקבוצה שהגיעו לשיאם בהפסד המביך בראשון-לציון (4:2) אחרי שהוליכה 0:2 בדקה השמינית. לכל אי-הצלחה בחוץ מתלווה סיפור מקומי. בניגוד לעונות קודמות שבהם חיפה הגיעה למגרשי חוץ ונכנעה בקלות יחסית כי היא הייתה חלשה, מפוחדת, מבולבלת והמארחות התייחסו אליה כאנדרדוג. אפילו בעונת 2006/07 אחרי שזכתה בשלוש אליפויות רצופות ורשמה מסע נפלא בגביע אופ"א (שמינית גמר אחרי שלב הבתים), רוני לוי לא הצליח לעורר את חניכיו שלא ניצחו במהלך שבעה משחקי חוץ רצופים. רוני לוי, כשחקן, יכול היה להיזכר בעונה הראשונה שלו בירוק (92/93) כשבחיפה הובאו שלל שחקני רכש כדי שאלה לא יביאו ניצחון חוץ כארבעה חודשים (8) וגם בעונת 96/97 עם מאזן גרוע יותר (9).
הקבוצה הנוכחית אינה נתונה למצבי רוח קיצוניים. הסיבות ליכולתה העונה ברורים לכל, המסקנות יופקו בתקווה לשוב לאחוזי ההצלחה בשלוש השנים הקודמות במשחקי החוץ. הם היו טובים יותר אפילו מהעונה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי (93/94) שבה מכבי חיפה כלל לא נוצחה והצליחה למשוך 30 משחקי ליגה ללא הפסד חוץ בין השנים 1993-1995 ועדיין לא חיברה שם שבעה ניצחונות חוץ רצופים כבשנה שעברה. אם קריית-שמונה שלא נוצחה עדיין השנה בחוץ תמשיך להצליח ולסיים עונה ללא הפסד חוץ זאת תהיה נקודת ציון כבירה עבורה וללא ספק תיכנס לאותה ארונית צרה של שתיים-שלוש קבוצות שלא נוצחו מחוץ למבצרן. אותה בני-יהודה עימה התמודדה חיפה ביום ראשון האחרון ניצבה על הישג שיא והייתה או-טו-טו על סף סיום עונה ללא הפסד (1986/87), לרוע מזלה פגשה בקריית-אליעזר את מכבי חיפה ביום נפלא ונמחצה 5:2. שנות השבעים המוקדמות היוו חממה לכישלונות רצופים מחוץ לבית. אם הזכרנו עונה ללא ניצחונות חוץ, נצרף את עונות 72/73 ושנה לאחריה (הקבוצה נשרה לליגה השנייה) במהלכן חיפה לא הצליחה להביא שתי נקודות (בשיטה של אז) דרומית לה במהלך 23 משחקי ליגה רצופים . כאמור, בתקופה ההיא בחיפה חלמו כל הקיץ כיצד להכין קבוצות שלא תיאבקנה נגד הירידה בניגוד להווה שחיפה מגיעה לכל משחק במטרה לשחק כדורגל פתוח ולנסות לנצח כפי שעשתה מול מכבי נתניה, מכבי פתח-תקווה ובית"ר ירושלים. עניין של הגנה רעועה שהתייצבה או חוד מוחלש זמנית. תופעה ארעית ולא סימפטום אנוש.
