אלמלא הנסיבות והצורך הלוחץ להשיג נקודות ליגה ובכל מחיר, ניתן היה להגדיר את משחק הבית של מכבי חיפה מול בית"ר ירושלים כ"ידידותי", הרבה יותר ידידותי מאשר משחקי האימון מול פרטיזן בלגרד ודינמו קייב. הגורל וההכנות המאולצות לליגת השנה גורמות לכך ששתי הקבוצות זקוקות למלוא הנקודות כאוויר לנשימה. אין להן מספיק זמן להתברבר או לסמוך על "יהיה בסדר בשבוע הבא". חיפה, כאותה ספינת אגוז המטלטלת בין גלי הים הספיקה להתייצב משהו. עדיין חוד החנית שלה אינו מושחז דיו, לפחות ההגנה חזרה לעצמה אם כי גם היא ספגה מהלומה נוספת כשמתברר שהמגן השמאלי טאלב טואטחה מושבת נכון לעכשיו עקב בקע במפשעתו. לחיפה מטרה כפולה והכל תלוי ברגלי שחקניה. המקום השישי עדיין מאפשר לה לחלום על כרטיס לאירופה כאשר המרחק בינה למ.ס. אשדוד שבמקום השלישי עומד על שבע נקודות "בלבד". לשם כך וכדי לזכות במשחק שלישי מול אשדוד ואף להתקרב אליה בהמשך, חובה עליה להישאר ב"פליי-אוף" העליון והצעד הראשון - ניצחון ביתי על בית"ר ירושלים מתחתית הטבלה. ומי שזוכר, העונה חיפה נדיבה בחלוקת נקודות לקבוצות מהאזור העדין. לירושלים כל הסיבות לחשוב על הצלחה מסויגת בקריית-אליעזר, כר דשא עליו חוללה בעבר נסים ונפלאות. רק אשתקד והיא גם בחלק התחתון, הצליחה לסחוט בחיפה תיקו 3:3 דרמטי משער שהבקיע ...חן עזריאלי שבינתיים הפך לירוק.
לירושלים זיכרונות טובים יותר מעונת 2002/2003 כשחיפה נלחמה על כתר האליפות , במחזור ה-18 הגיעו איציק קורנפיין השוער, היום מנכ"ל המועדון, ז'אן טלסניקוב, היום עוזר המאמן, ובמשחק הגנה שגבל ב"בונקר" הצליחו לנצח בקריית-אליעזר 0:1 מבלי לכבוש... כל הזכויות לשער הניצחון שמורות לשוער החיפני דאז, דודו אוואט שקיבל מסירה חלשה מאלון חרזי, ניסה לבלום את הכדור ברגלו ומעשה שטן, הכדור חמק תחת נעלו וחדר לרשתו. לימים חיפה תצטער על שער זה מאחר והפסידה את התואר למכבי תל-אביב בהפרש שערים. מלבד תקר זה והתיקו אשתקד, בכל העונות בהן בית"ר שכנה בתחתית וחיפה הרחק מעליה, הירוקים לא נתקלו בבעיות בקריית-אליעזר. בעונת 89/90 (מקום 3) ניצחו את ירושלים 0:2, בעונת ה"דאבל" 0:4, בעונת 2001/02 כאלופה 1:2 , בעונת 03/04 חיפה ניצחה 0:4. אותו 0:1 עצמי ששוחק בראשון בפברואר, מחדד את המשוואה שחיפה אינה "אוהבת" את החודש השני, למרות שדצמבר 2011 היה גרוע בהרבה. מאז קום המדינה חיפה קיימה 194 משחקי ליגה בפברואר ואחוזי ההצלחה שלה הכי גרועים ביחס לחודשי שנה אחרים. 66 ניצחונות לעומת 60 הפסדים ו-68 תוצאות תיקו. גם הפרש השערים צמוד- 211:223 לזכות חיפה.
ואם בית"ר, למרות שלא ישפיע ישירות על תוצאת המשחק, למאמנה החדש-ישן אלי כהן מאזן לא רע מול מכבי חיפה ורע יותר עם חיפה. אימן את שתיהן. בעונת 1996/97 זכה עם ירושלים באליפות והוביל אותה לניצחון 0:2 בחיפה. בטדי חיפה הפתיעה עם 0:2 שלא הפריע לירושלים. כשאימן בחיפה (99/00) את אחת הקבוצות האטרקטיביות שחיפה העמידה, בית"ר 'סחבה' ממנו שבע נקודות ליגה. שוב ניצחה 0:2 בחיפה וגם הצליחה להפוך פיגור 1:0 לניצחון 1:3 (שלושער של אלון מזרחי) שמנע מהחיפנים לעלות למקום הראשון. במשחק השלישי באותה עונה לא הושגה הכרעה (1:1) בטדי. לא במקרה אלי כהן התבטא השבוע עם "בית"ר אוהבת לשחק בקריית-אליעזר". הוא זוכר היטב את המשחקים להם היה שותף משני עברי המתרס, וגם אם לא, הירושלמים הצליחו לנצח כאן בכמעט ברבע ממשחקיהם. השתיים קיימו 42 משחקי ליגה מאז קום המדינה בקריית-אליעזר והפער לזכות המארחת אינו חד-משמעי כמו מול קבוצות אחרות בליגה: 17 ניצחונות לחיפה, 10 לבית"ר ו-15 תוצאות תיקו. רק הפרש השערים (44:67) מוכיח ששערים תמיד נפלו אלא אם המאמן היה אלי גוטמן בבית"ר בתחילת שנות האלפיים.
נשאלת השאלה היכן אותה ידידות מופלאה בין שני המועדונים שהתפתחה במהלך השנים מאז השתיים נאבקו על תארים ? מעבר לעובדה שנשיא מכבי חיפה יעקב שחר היה הספונסר בירושלים בעונה בה חיפה זכתה בתואר האליפות הראשון בתולדותיה ואחר כך עבר לעיר הכרמל, כספונסר ובעשרים השנים החולפות כבעל הקבוצה, שחקנים רבים הופיעו בשני המועדונים, עברו אליה בחופשיות יחסית קלה והאוהדים משני המחנות הבינו שהם "מגיעים לבית טוב". כיום משחקים בחיפה עידן ורד וחן עזריאל שנרכשו על ידי הנשיא שחר, אנדריי פיליאבסקי וחיים מגרלשווילי הושאלו לבית"ר כדי לנסות ולסייע לה להינצל מנשירה לליגה השנייה. ברור כשמש שביום א' איש מהארבעה לא יעשה הנחות לקבוצתו לשעבר. הציצו לרגע ברשימת שחקני הבית של חיפה ששיחקו בירושלים. ראובן עטר שהבקיע לרשתה במדי חיפה 9 שערים (הכי הרבה מהצד הירוק), משה סלקטר (4), ראובן הלד (3) ואריק בנאדו שכמעט וגזל לחיפה את האליפות בשער שוויון שכבש לפני שנתיים בקריית-אליעזר ורק שער ניצחון בסיום מראשו של דקל קינן הציל את המצב ושלח את חיפה להפסיד את האליפות מול בני-יהודה. גם אבי טובול האלמוני יותר שיחק בירושלים. שמות נוספים שלבשו את מדי שתי הקבוצות, אלון מזרחי, עופר שטרית, שי הולצמן, עידן טל, ג'ובני רוסו, אלון חרזי, שלומי ארבייטמן, אבי גולדר, ויקטור פאצ'ה, איציק זוהר, אלי מיאלי, רונן חרזי וארבעת הנוכחיים. כנאמר, חברים-חברים.
במשחק הקרוב לחיפה יתרון ביתי. על רקע חוסר ההצלחה במשחקי החוץ , בבית הכל נראה אחרת. אולי בגלל התלבושת המפוספסת בשחור-לבן. כמו חיפה שניצחה בשלושה ממשחקי החוץ בתוצאה זהה (1:4) כל בית"ר שניצחה בשלושה 0:1 מול מכבי תל-אביב, הפועל באר-שבע והפועל פתח-תקווה. יש לה גם יתרון במפגשים בין הקבוצות (כולל ליגת המשנה) ומתוך 94 המשחקים ניצחה ב-36, הפסידה ב-30 ו-28 סיימה בתיקו. הפרש השערים 113:133 לחיפה מלמד על משחקים עמוסי שערים, דרמות והפתעות. מה שלא יפתיע וירגש, הדקה בה ידרוך קפטן מכבי חיפה יניב קטן על כר הדשא. עבורו משחק זה מהווה פיסת היסטוריה נוספת- יערוך את הופעת הליגה ה-399 וישתווה למספר שתיים במבנה הפירמידה, אריק בנאדו שהפך לחלק מהצוות המקצועי. קטן שסוגר השנה 14 עונות ולמעט הגיחה הקצרה לווסטהאם היה מצטרף לרשימת 13 המתמידים שאופ"א פרסמה לפני זמן קצר והדגישה כדורגלנים שמעולם לא שיחקו בקבוצה אחרת. ניר דוידוביץ חקוק ברשימה הקצרה אך גם קטן אינו קוטל קנים. יחד עם אלון חרזי, אריק בנאדו וניר דוידוביץ הוא ברשימה מאוד מצומצמת שזכתה בשבע אליפויות ובשתי הופעות בצ'מפיונס-ליג. במוצאי ראשון ירצה לציין ולשמוח עם בנאדו על הספסל בניצחון על בית"ר ירושלים. וזה לא הולך להפוך לפיקניק. כי לשתי הקבוצות נקודה אינה משרתת את הצרכים והרצון.
