ללכת לנשיא ? כן, קפטן , הגיע הזמן

באחריות, אין קשר בין משחקי הליגה והגביע. חצי גמר אינו דומה בכלום לגמר עצמו שלמעשה חשוב יותר. מלבד "הצגות" בודדות כמו זו של מכבי חיפה ב-1962 שהביסה את מכבי תל-אביב 2:5 קשה למצוא גמר גדול, אלא אם הוא מסתיים בבעיטות מהנקודה הלבנה. לכדורגלני מכבי חיפה לדורותיהם, לא נגזים, מאז 1962, זכויות רבות בעיצוב משחקי חצי הגמר. לא תמיד. הייתה שם 28 פעמים, כולל פעם אחת לפני קום המדינה (1942) ובפעם הראשונה העפילה לגמר האומלל מול בית"ר תל-אביב (12:1) רק בגלל שקבוצת הצבא היווני לא הופיעה. נאלצה לעזוב את ארץ-ישראל ערב המשחק... את הספירה נתחיל מקום המדינה. 13:14 ניצחונות לזכות חיפה, שוויון 3:3 במשחקים שהוכרעו בפנדלים. אחרי שליונל מסי ורונאלדו החטיאו השבוע פנדלים בחצאי גמר גביע אירופה, סביר להניח שמישהו עוד יבקש סליחה משחקני מכבי חיפה שתמיד ראו בהם לוזרים כשהם ניצבים מול השוער ו"עושים במכנסיים". איפה הם ואיפה ג'ון טרי מצ'לסי שמנע מאברהם גרנט את גביע אירופה ? זה אותו גרנט שכל כך רצה גביע עם מכבי חיפה, פעמיים הגיע לחצי הגמר ושמפניה שתו במקום אחר ... לשלב הנוכחי מכבי חיפה הגיעה בזכות שלושת ניצחונותיה על קבוצות מהליגה השנייה, מכבי באר-שבע (1:2), הפועל כפר-סבא (בפנדלים) והפועל נצרת-עילית (0:2). בסך הכל ארבעה שערי זכות, נקודה שחייבת להטריד את מנוחתו של המאמן אלישע לוי שמעולם לא זכה בגביע המדינה. עם מכבי חיפה הספיק להופיע פעמיים וללחוץ את ידו של הנשיא. מנעו ממנו שני "דאבלים". גם מהקפטן יניב קטן. מצעד "עשרת הגדולים" מבין משחקי חצי הגמר, ריגש בשעתו מאות אלפי אוהדים, הותיקים מבין אוהדי מכבי חיפה זוכרים את כולם כאילו היו ילדיהם. את רגעי האושר, את רגעי האכזבה ואת הנחמה שביותר ויותר משחקים הדעה הכללית הייתה שצריך היה להעניק את כרטיס ההעפלה לגמר לשתי הקבוצות.

1. מי בכלל מסוגל להמציא 4:4 בתוספת ל-16 פנדלים ? (1983)

יעברו עוד עשרות שנים, אחרי שכבר חלפו 64 מקום המדינה, חצי גמר מטורף שכזה לא תמצאו בקלאסיקו של הכדורגל הישראלי. וזאת בתקופה בה מכבי חיפה (עם אלישע לוי בסגל שלה) עדיין נחשבה לקבוצה זגזגנית שמחפשת את אותם רגעי תהילה שיזכירו לה את עברה המפואר ששורתו התחתונה שואפת לאפס תארים. פתיחת המשחק רק הוסיפה למצב הרוח השפוף שלנו, של אוהדי חיפה ש-15 אלף מהם הגיעו לחצי הגמר, מספר בסיסי לכל ביקור ברמת-גן. בדקה השנייה שכן כדור ראשון ברשתו של צדוק אברהמי שלנו מבעיטה של משה שוויצר, חצי שעה לאחר מכן, מוטי איווניר כבש בשנית ואוהדי חיפה לא התלבטו אם ללכת הבייתה או להישאר. למזלם, הרכבת המיוחדת שהביאה אותם מהצפון, אמורה הייתה לחזור שעה וחצי מאוחר יותר. זאת הייתה המחצית הכי מדפרסת. כמעט חסרת תקווה. גם שערו של משה סלקטר (50) לא הפיח מי יודע מה תקוות אלא שזה גרם לתנופה אדירה במשחק החיפני שלפתע השתנה כרוח. חלפו שתי דקות ואופס...היינו כחולמים. הבלם ירון פרסלני השווה ומכאן ואילך, 45 אלף צופים חזו בדבר הכי גדול. מהלך טאקטי ופסיכולוגי מצד מאמן מכבי תל-אביב, דוד שוויצר המנוח שהחליף את שוער ההמום משה מרכוס בצעיר בוני גינצבורג זעזע את שמעונוב הצהוב שהצליח להחזיר לקבוצתו את היתרון (2:3) אולם משה סלקטר, במשחקו הטוב ביותר במכבי חיפה, ניצל כראוי את הפנדל שהוענק לקבוצתו- 3:3 עד להארכה. ואז הפריצה הענקית של רוני רוזנטל ששעט לאורך ארבעים מטרים ומול גינצבורג שיצא לקראתו (108) חולל מהפך. מה הפלא שבין יושבי היציע המזרחי, אנחנו, הקשישים של אז ביקשו לשבת, להרגע ולשתות מים. אז טרם היה נהוג תוספת זמן, בני טבק לא נזקק לה. גם היום מי שראה מתעורר בלילה מסויט. כדור קרן מימין וטבק ניצל שבריר של חופש כדי להשוות ולשלוח את הקבוצות לפנדלים. דקה, זה מה שחסר לחיפה כדי לחגוג. ניחא, פנדלים זה לא סוף העולם. אותה "קללה" עדיין לא נכנסה ללקסיקון. בררררר....צמרמורת. משה סלקטר עם שער שלישי -0:1 לחיפה. אברהם הלוי איזן. הילל קפלן, חבר של אלישע מבית שאן קבע 1:2. יהודה קצב "שלהם- החוצה. גם אלי כהן, אז בלם חיפה והיום מאמן עכו, שלח לקורה. שוקו נומדר- אברהמי לוקח. יוסי קרמר- 1:3 לחיפה ומוטי איווניר מדייק- 2:3 לחיפה. בעיטה אחרונה. אם חיפה כובשת...אם...ראובן הלד זחל לעבר הכדור וכך גם הדרדל'ה שגינצבורג לקח בישיבה. אוי לעיניים, אבוי ללב. אולי הישועה תגיע מיפתח הלוי. איפה ? 3:3 בדרך לסיבוב הבא. בעיטה לכל אחת. רוני רוזנטל פותח בהחטאה. בוני הדף. כעת לדוד אמיגה הזכות להכריע. אברהמי הודף. השוער החיפני מחליף עמדה ובועט פנימה וכך גם עמיתו התל-אביבי- 4:4. חיפני נוסף, לפני שהרשימה נסגרת, גבי אמסלם שנדחף להחמיץ (שוב בוני הדף) והסיום, כמו במשחק, שייך לבני טבק שקבע 4:5 ואיש בחיפה לא התנחם.

2. חיפה ריסקה את האלופה מאם המושבות עם חמישייה מהסרטים (1962)

איך מעבירים תחושות של משחק ותוצאה למי שלעולם לא יצליח לראות את המשחק בו מכבי חיפה ה"קטנה" התעללה בהפועל פתח-תקווה הגדולה, זו שזכתה בחמש אליפויות רצופות. מצטער, זכות זו נפלה בחיקם של 12 אלף צופים בלבד. אחד יותר, אחד פחות. תיאלצו להסתפק בעדות ממקור ראשון. בחיפה לא רצו לשחק את חצי הגמר באצטדיון המכביה בצפון-תל אביב. תירוצים, נימוקים מההפטרה ומי שטוען שבעידן הנוכחי חיפה זוכה לתשומת לב יתרה, אינו מבין מה הלך אז בתקופה שמכבי והפועל תל-אביב, יחד עם הפועל פתח-תקווה עשו בכדורגל הישראלי ככל העולה על רוחן. חיפה לא צדקה במקרה דנן ושחקניה הגיעו במצב רוח "קרבי". לא שתכננו זאת, כי בשנות החמישים והשישים, הדבר היחיד שהיה בטוח במשחקי חיפה- מחיר הכרטיס. כדי להעביר לרשותכם את ההצגה הגדולה: קחו את הניצחון של מכבי חיפה על מכבי תל-אביב 0:5 בעונת 93/94 ותכפילו. כי להפועל פתח תקווה הייתה קבוצה טובה בהרבה מזו של גרנט. כל שחקן-שחקן. סטלמך, האחים זכריה ואבשלום רצאבי, בועז קופמן, שלמה נהרי. ולמכבי חיפה ? גאונים בע"מ. אברהם מנצ'ל, אשר עלמני, ג'וני הרדי, יצחק שפירא, דניאל שמולביץ (היום רום). הגנה ? מי נזקק לה כאשר החלוצים מחזיקים בכדור רוב הזמן ? קטע, רק קטע קצר מרשמי כתב של אז, כי היום לא תמצאו כאלה: "מבחינה זאת כבשה חיפה את לבבות הצופים וכיצד אפשר אחרת ? אם תהיה בכושר הזה בגמר, מי יוכל לעמוד בפניה ...האם חשוב לקבוצה כה טובה היכן היא משחקת ? הזקוקים 11 שחקנים כאלה לביתיות או למגרש מוכר כדי לנצח ? " כבר אתם מבינים מה קרה. בתוך שתי דקות כבשו ג'וני הרדי התכסיסן ושמולביץ צמד מהיר (11-12), האחרון הוסיף לאחר המחצית, שוער המלאבסים הדליק זיק של תקווה בפנדל אולם אברהם מנצ'ל ושמולביץ שהשלים שלושער, הציתו את הדימיון. התבוסה שהנחילו לאלופה יכולה הייתה לתפוח לפי שתיים לו מצאו חלוצי חיפה אחד את השני. כילד, מעולם לא הבנתי מה להם לריב כל הזמן ביניהם. הם רצו לכבוש עוד ועוד...

3. פעם בלומפילד האיר פנים לירוקים- לא בלי מרחץ זיעה (1971)

אלמלא שני המפגנים הנפלאים שלפני מופע חצי הגמר שלפניכם, הוא היה שווה כל דקה מאותו ערב קסום בבלומפילד, לקבוצות שניצחו כמובן. חזרנו הבייתה בשלוש לפנות בוקר ועוד עם הסעה מאורגנת. בית הקפה בכפר ויתקין לא הורגל ל"ריקודים" על שולחנותיו, מאותו ערב השתנו סדרי עולם. מה יותר מהצגה מוקדמת בין הכח רמת-גן עליה השלום למכבי תל-אביב שהסתיים בתיקו 3:3 ובפנדלים לזכות ה"סגולים" 4:5 ? אוהדי חיפה היו בעננים. גם מכבי תל-אביב הפסידה ומי זאת בית"ר ירושלים ? שלא תהיה טעות, גם חיפה לא הייתה מי יודע מה ובמהלך העונה נפרדה ממאמנה אדמונד שמילוביץ שלא הצליח בלשון המעטה. את מקומו נקרא למלא כרגיל, ג'וני הרדי שחוט ירוק עבה מקשר בינו לבין הזכייה הראשונה בגביע (1962) לאותו 4:4 מלהיב עליו סיפרנו (גם בעונה זו החליף את האנגלי ג'ק מנסל בעמדת המאמן), עבור ב-1:5 מול הפועל פתח-תקווה בסעיף השני והנה הוא שוב כאן. בהרכב מכבי חיפה הופיעו שני שחקנים שהספיקו לתלות את נעליהם. השוער יחזקאל גרשוני והמגן דניאל שמולביץ, כן, כן, כובש השלושער בחצי הגמר תשע שנים לפני כן. השניים התבקשו לשוב מאחר ולחיפה חסר שוער בעל ניסיון ושמולביץ תמיד יכול לשחק, גם ללא אימונים. כך שמורד מגמאדוב אינו משבעת פלאי העולם. אחרי מחצית מאופסת נדמה היה ששתי הקבוצות מחפשות שער הכרעה בודד. אז חשבו. בלם בית"ר, יצחק ג'אנו הבקיע ראשון (60) ואחרי 20 דקות יואב לוי השווה. ללוי הלך קלף משוגע בדרך לחצי הגמר. העיף בדרך את בית"ר תל-אביב והפועל חיפה. כעת צירף את ירושלים לחגורת הגולגלות. הארכה ותוך שלוש דקות חושך מצרים. לא כמו נגד רוזנבורג ברמת-גן. ויקטור סרוסי, חלוץ ירושלים שעשה צרות לחיפה גם במדי מכבי נתניה, כבש צמד (100,97) וכולם הבינו שזהו, הסרט נגמר. לא כך חשב הבלם ישעיהו שווגר שנגח וצימק ולא כך חשב אותו סניור שמולביץ שכבש את השוויון. ערב אחד עם פעמיים 3:3 ? תמצאו, תביאו. הפנדלים כמו במופע הראשון. בית"ר בעטה ראשונה את כל חמש הבעיטות. אודי רובוביץ, ארצי בן-יעקב, חכם וסרוסי כבשו מול גרשוני, רק אבי נקש בעט החוצה. הלחץ עבר לחיפה. בזה אחר זה כבשו יצחק מינץ, הצעיר סלמן קרנדו, שווגר ולובצקי ועוד לפני שיואב לוי ניגש לכדור, כל חיפה התחבקה והתנשקה. לא ראיתם תופעה כזאת. הוא היה ה"מומחה" ולאיש לא היה ספק שהוא לא יבקיע. לתשומת לב האדונים מסי את רונאלדו. ...והוא הבקיע, ועוד איך הבקיע. רץ עם החולצה ביד וכולם כאחד בעקבותיו. זה היה לילה שבו הכל נראה גמדי, אח איזה לילה.

4. חיפה כבר חשבה על ה"דאבל"- ארבע דקות מנעו ממנה גמר (2001)

מאז גמר גביע אירופה ב-1999 בו הצליחה מנצ'סטר יונייטד לנצל דקה בסיום המשחק, לחולל מהפך ולגנוב לבאיירן מינכן את הגביע, איש לא מזלזל יותר בדקות סיום ובתוספות זמן. למכבי חיפה זה עלה לפני שנתיים באליפות. הדברים נראו פשוטים יותר בחצי גמר הגביע בו חיפה, אלופת 2000/01 רצה לגמר הגביע. מולה ניצבה הקבוצה הסימפטית של מכבי פתח תקווה ששיחקה על פי כל הכללים של קבוצה נחותה במעמד הזה. לחימה עיקשת עד ספיגת השער הראשון, התפרקות ואז ציפייה שהצד העדיף יטעה ותופיע ה...תרנגולת העיוורת. כשיעקובו איגביני אפילו לא חלם על אברטון הוא כבש ראשון (57), ננאד פראליה הוסיף את השני כעבור חמש דקות ולמאמן אברהם גרנט היה ברור שגם בלי יוסי בניון ניתן לחלוף על פני המשוכה ה"קלה". הוציא את תפוח האדמה הלוהט, שי הולצמן ניצל הזדמנות לצמק (86) ובעוד חיפה מתחילה להבין שאו-טו-טו הניצחון אינו בטוח בכיסה, הגיח איזה איתן פריינטה והשווה בדקת הסיום. משום מקום הארכה. עד לאותה דקה 115 בה הרעיד גיא יצחק את רשתו של ניר דוידוביץ ואת הגמר חיפה ראתה מכורסת הטלוויזיה. הלקח נלמד, כעבור שנה חיפה כבר הצליחה לדלג מעל בית"ר ירושלים ואת השער כבש בניון, הבעיה נוצרה בגמר. ג'ובני רוסו הקדים את ג'ון טרי ובשני המקרים, בגלל הפנדל המכריע גרנט נותר מאוכזב...

5. מכבי ברחה בגלל הצעירים לבלומפילד- הפועל ניצחה בדרבי (1966)

בעידן שבו קבוצות נלחמות לא לחטוף עונשי רדיוס ובלבד לארח את היריבה במגרשן הביתי, החלטתו התמוהה של מאמן מכבי חיפה אברהם מנצ'ל לא לשחק בקריית-אליעזר, עברה בשקט. הימים ימי אופוריה במכבי. בסך הכל קבוצה בליגה א', מועדון שהחל לשקם את עצמו מחדש אחרי נחיתה קשה בליגה השנייה. איזה שיקום ואיזה בטיח. הקבוצה טסה לליגה הראשונה והדובדבן שבקצפת, ניצחון פנטסטי ברבע הגמר על מחזיקת הגביע, מכבי תל-אביב ועוד במגרשה הביתי , אצטדיון המכביה (אותו מגרש שחיפה לא רצתה לשחק ב-62'...). ה"ירוקים" הפכו את הניצחון על אחותם הבכירה (אז) ואיש לא נתן סיכוי להפועל חיפה לנצח בחצי הגמר. כאמור, מנצ'ל לא רצה את קריית אליעזר בטענה שחניכיו הצעירים יתרגשו יתר על המידה והעדיף שכולנו ניסע לעיר הגדולה. נסענו כי מתי היה דרבי בחצי הגמר ? לא היה ועד היום טרם שוחזר. בדד. האווירה מחשמלת. מכבי התלהבה, הפועל ציננה, לא מספיק. שני שחקנים מצאו עצמם בחוץ, קשר מכבי אהרן גרשגורן ומגן הפועל שאלתיאל אוז'לבו. בדקה ה-62 כבש יהושע פלגי את אחד משערין הנדירים לזכות האדומים ומכבי ניסתה להגיב. בדקה ה-85 הס במגרש. השופט הירושלמי אוטו פריד שרק לפנדל לזכות מכבי. יותר מזה אין. דניאל שמולביץ ששמו קשור להרבה משחקים איכותיים בתולדות מכבי, לקח אחריות, רץ בבטחה ושיגר כדור גבוה מעל משקוף הפועל ששחקנה יצחק אנגלנדר כל כך התלהב, מחא כף לשופט ו...הורחק אף הוא. מיותר לציין את עגמת הנפש של האוהדים הירוקים שכבר ראו בעיני רוחם את הגביע, הרבה לפני שסינדרלות מליגות נמוכות צצו בחזית הגביע.

סוף פסוק

לו ניתן היה לשבת ולספר בשבחי משחקי חצי הגמר בהם מכבי חיפה נטלה חלק, היינו יושבים יותר זמן מרבי טרפון ורבי אלעזר. הישועה לחיפה לא תגיע מסיפורים ואגדות חיות. בניגוד לעבר, הפער בינה לבין מ.ס. אשדוד אינו גדול כפי שהיה ב-2003 עת הגיעה פייבוריטית מול הפועל באר-שבע והובסה 3:0 משערים של אלעד בומפלד, רמיק יז'רסקי ואופיר חיים. גם רוני לוי ולא מקפידים להזכיר זאת, בחמש השנים שאימן בחיפה והצעידה לשלוש אליפויות רצופות, לא השכיל להביאה לגמר ולו פעם אחת. בחצי הגמר היחיד כולם היו בטוחים באלף אחוזים שבני-יהודה לא תהווה מחסום קשה. בסיום כולם התעוררו, הזהובים ניצחו 0:2 משערים של רוני גפני ואלי ביטון. בפעמיים האחרונות שחיפה שיחקה בחצי הגמר (וניצחה !!), מול מכבי נתניה. בשני המקרים הגביע נסע דרומה וזכו בו שני מאמנים חיפנים, ראובן עטר (בית"ר) ואלי גוטמן (הפועל ת"א). נשארנו עם אשדוד. מול מ.ס. אשדוד חיפה מעולם לא שיחקה בגביע , מול מכבי עירוני אשדוד, ממנה נבנתה הקבוצה הנוכחית, פעמיים. ב-1990/91 בשמינית הגמר מפגש כפול. בראשון באשדוד 2:2 משערים של איתי מרדכי ואלון חרזי, למארחים כבשו נאור גלילי בפנדל ויגאל זריהן. בגומלין 0:2 לחיפה משערים של איל ברקוביץ ואלון חרזי. מפגש שני בחצי הגמר 1998 ובו ה"ירוקים" הביסו את אשדוד הנרגשת 0:5 שנכנעה לשער מהיר של אדורם קייסי (8) ואריק בנאדו (11) ובהמשך לדורו (צמד) ואלון מזרחי. בשני המקרים חיפה זכתה באותה שנה בגביע. קונים את התקדימים בשתי הידיים והרגליים.