זכות גדולה נפלה ברגלי שחקני מכבי חיפה בעשרת הימים הקרובים, ימי "תשובה" לעונה הכי פחות מוצלחת מאז 2008 עת נאלצה להסתפק במקום החמישי אליו הוליך רוני לוי. עצוב להקשיב לבעלי הזיכרון הקצר המספרים לנו בלהט שעשרות שנים לא נראתה קבוצה כל כך 'רעה' במכבי חיפה. או שהם מיתתמים, או שכחו או שסתם מדובר בטיפשות וזאת הרי מחלה ללא כאבים. סביר להניח שהאפשרות השלישית היא הנכונה... שחקני הקבוצה הנוכחית לא צריכים להסתכל על טבלת עונת 2007/08 שבה נוצר פער עצום בן 20 נקודות בין הקבוצה של רוני לוי לאלופה מירושלים, גם לא על תפוקת השערים הדלה (38 ב-33 מחזורים) וודאי לא על 47 הנקודות שלוקטו אז. ניתנת להם הזדמנות לתקן בעשרת הימים הקרובים , לפחות במשהו, את מחדליהם עד כה. את משחק חצי הגמר עברו בשלום, גם שיחקו כדורגל נאה במחצית השנייה מול אשדוד, כעת הגיע תור הפרידה ממאמנם אלישע לוי ואיזה משחקים סידר להם השיבוץ בפליי-אוף העליון. חלומו של כל מאמן אלא אם האכזבה מאובדן הכתר בלתי ניתנת לעיכול. בראשון הקרוב מכבי תל-אביב בבית, ברביעי העברה רשמית של כתר האליפות במשחק חוץ בקריית-שמונה, האלופה החדשה, בשבת הבאה בקריית אליעזר הפועל תל-אביב מגיעה וכעבור שלושה ימים שוב מפגש נגד ה"אדומים", הפעם שחזור של גמר הגביע מאשתקד. יופי של משחקים, תקופה מלחיצה מבחינת עומס גופני אך מלהיבה באשר לתוצאות שחיפה חייבת להגשימן, אם חפצת אירופה היא. הראשונה בתור, מכבי תל-אביב מגיעה כשהיא מסמנת שלוש מטרות: כרטיס לאירופה, ניצחון ראשון בחיפה אחרי 8 שנים ורצון לנצח את ה"ירוקים" אחרי שבעה משחקי ליגה רצופים. פעם אחת בלבד מאז ישראל התקבלה למפעלים באירופה בתחילת שנות התשעים, השתיים נאבקו על ה"כרטיס". זה קרה בעונת 1992/93 וכל הכבוד הונח על משחק גמר הגביע. כרגע נראה שמדובר בסגירת מעגל כי חיפה ניצחה את מכבי תל-אביב 0:1 משער מרגלי...ראובן עטר, מאמנה הבא של מכבי חיפה.
מאז שתי הקבוצות מחלקות את הכרטיסים בינן לקבוצות אחרות, במכבי תל-אביב מן הסתם ירצו לזכור את ה-22 במאי 2004 שבו שחקניה לכדו שתי ציפורים במכה אחת, אחרי שחיפה כבר הבטיחה לעצמה את כתר האליפות הראשון בסדרה של שלוש משלוש. זה גם היה ניצחונה האחרון של התל-אביבים בקריית אליעזר במפגשים מול מכבי חיפה (לירן כהן כבש בפתיחה) שמאז מנסה ומנסה לחזור דרומה עם שלוש נקודות מלאות ו"הצלחתה" מסתכמת באפס ניצחונות לעומת שמונה ניצחונות לחיפה ושתי תוצאות תיקו. אם בעבר האצטדיון החיפני נחשב למעין בית שני עבור ה"צהובים", מאזנם בשמונה השנים החולפות בפרט ועשרים ושמונה האחרונות כבר מעורר בהם מחשבות בצומת אולגה. עד היום השתיים שיחקו כאן ב-59 משחקים, חיפה ניצחה בפחות מממחציתם (28), האורחים צהלו 15 פעמים ו-16 משחקים הסתיימו ללא הכרעה. הפרש השערים מוכיח מחץ חיפני 50-106 ומעניין אם המסורת תישמר כאשר ההתקפה החיפנית אינה מספקת שערים רבים מדי. הפרש השערים נותר עדיין חיובי לזכות חיפה (178-180) כתוצאה ממחדלים בשנות החמישים והשישים (מעניין שחלק משחקני ההגנה דאז מעיזים להעביר ביקורת על הגנת ההווה...) וחיפה מתאמצת מאוד לשנות את המספרים. ב-132 משחקי הליגה שנערכו בליגה הראשונה תל-אביב נהנית עדיין מעדיפות בטור הניצחונות (48 לעומת 45 לחיפה) כאשר 39 מפגשים הסתיימו בתיקו. ללא ספק, עונה אנמית יכולה וחייבת להסתיים במתח מסוים וצעד ראשון בדרך הקצרה והמסובכת, על כל המשתמע מהחישובים- ניצחון ביתי על מכבי תל אביב.
