28 ביולי 1956: אשר עלמני וחבריו במכבי מנצחים בדרבי ידידותי את הפועל חיפה 1:3. ידידותי ? לא כאשר מגן הירוקים, אהוד גרינהויז מובל עם רגל שבורה לבית החולים רמב"ם בחיפה בעקבות משחק ברוטאלי של שחקני הפועל חיפה. 10 באוקטובר 1957: אשר עלמני ושות', אותם חברים שהשתתפו שנה ושלושה חודשים קודם לכן ב"משחק הקצבים", מופיעים למשחק שנועד להוות מעין סולחה בין שתי האגודות על רקע המשחק שחנך את אצטדיון קריית-אליעזר. אז האיראנים לא היו בתמונה, מכבי הסתדרה בלעדיהם והרעישה את שער האדומים 1:6. עלמני כבש את אחד מהשערים, ראש העיר המנוח אבא חושי, אוהד "שרוף" של הפועל ברח במחצית... 4 באוגוסט 2012: אשר עלמני, מהאנשים הבודדים מבין 13 אלף הצופים בדרבי גביע הטוטו (0:0) השייך למסגרת ספורטיבית, עדיין רץ בגיל המתקרב לגבורות. באחריות, בהפועל יכולים להיות מרוצים שעלמני רץ על המסלול ולא על הדשא כבעבר. "קומבינה" בין היכולות של ראובן עטר ואיל ברקוביץ= אשר עלמני בגדולתו. התמונות המרגשות באמת של דרבי הטוטו נראו לפני שריקת הפתיחה. לא במקרה הנשיא יעקב שחר ואלפי הצופים קמו על רגליהם והריעו לנציגי שמונה קבוצות אלופות מהעונה הקודמת, החל בנערים א' וכלה בטרום א'. בלשון הטייסים שתיארו את המצב במלחמת ששת הימים "השמיים נקיים" בכל הקשור לפעילות מחלקות הנוער במפרץ. חלפו עברו להם הימים בהם מחלקת הנוער של מכבי נעצרה מדי פעם והפנתה ראשה לאחור, לבדוק אם מועדון אחר באזור נושף בעורפה. אשתקד המחלקה שעטה קדימה ולמעט קבוצת טרום ב' שבנתה תשתית חדשה, השאר זכו באליפויות ובסגנויות וחשוב יותר, קידמו שחקנים. הפועל חיפה ומ.ס. נשר נותרו הרחק מאחור. כך מכבי "יואל" חיפה (נערים א') שזכתה בתואר הארצי הצפוני, מכבי "יהויכים" חיפה (נערים ב') ומכבי "מקס" חיפה (נערים ג'). אליהן ניתן לצרף את קבוצת טרום א' שהתחלקה בתואר עם מכבי חיפה גולדשנפלד, קבוצת השלוחה בעמק יזרעאל.
מי שתהה מדוע מכבי חיפה נכנסה להרפתקאה בנהלל אינו נמנה על בעלי החזון. הסבלנות תשתלם בעתיד, אחד מיוצאיה כבר הגיע לסגל הקבוצה הבוגרת, דור כוכב. הרגל עוד נטויה. בינתיים המאמנים שם עובדים ולומדים, מתאימים עצמם לסטנדרטים הגבוהים במחלקת הנוער המקורית. לצידם, ארבע אלופות. קבוצת נערים א' מכבי "שמעון" חיפה שבה לליגה הארצית ותשחזר את משחקי ה"דרבי הפנימי" מול "יואל", קבוצת נערים ג' אלופת מחוז המפרץ וכך גם קבוצת ילדים א' וטרום א'. ארבע משבע, בהחלט עבודה משובחת של המנהל המקצועי אורי גרופר המפקח על עבודת מאמניו המסורים. בדרך כלל הקבוצה הבוגרת מהווה אספקלריה של מחלקת הנוער. לא כאשר מדובר במכבי חיפה. רף הציפיות הגבוה הביא את נשיא המועדון יעקב שחר למחשבה בסיסית שללא מחלקת נוער מעולה, אין תקווה לקבוצה הבוגרת. לא במקרה מושקעים ב"מחלקת הצוציקים" מיליוני ש"ח מדי שנה. בתקווה ששחקן אחד-שניים יצליחו להתברג מדי שנה בקבוצה הבוגרת. החלום סזיפי משהו, לא בלתי אפשרי. קשה עד מאוד לחדור להרכב הפותח של מכבי חיפה שאינה מתיימרת לפתוח עונה כדי להבטיח את מקומה בליגת העל גם בעונה הבאה. גם תקופות כאלה היו במכבי ושנים רבות. האוהדים נהנו לראות את שחקני הבית מציפים את הדרך לשום מקום- כיום כל המטרות השתנו והציפיות בהתאם. גם שחקני מחלקת הנוער מודעים למתבקש מהם אבל מה לעשות, הם מחויבים למועדון ולסמל ואליפות, גם בטרום ב' אינה מילה גסה.
היתרון הגדול שיש למחלקת הנוער במכבי, העושר האנושי המורכב רובו ככולו משחקני העבר. אין מועדון נוסף המעסיק מזה עשרות שנים מאמנים ששיחקו במועדון כפי שחיפה נוהגת להעסיק. אשר עלמני נחשב למאמן על במונחים של מאמן במחלקת הנוער (45 שנים) וכל המאמנים שאימנו במכבי עברו תחת ידיו האמונות מאז פרש ממשחק פעיל בשלהי שנות השישים. גדולי השחקנים במועדון צמחו תחת עינו הפקוחה (יחד עם ג'וני הרדי). הוא אימן (רשימה חלקית) את ראובן עטר, את צדוק מלכה, את אברהם אבוקרט, את אריק בנאדו, את יוסי צרפתי, את יורם בסר, את משה שושן, את בני הרשקוביץ, את צחי אילוז, את מנהל המחלקה יניב כהן ועוד מאות שאימנו וכאלה שאימנו ועזבו. פעם, לפני עשרות שנים נהגו קבוצות העתיד לשחק משחקים מוקדמים למשחקי הקבוצה הבוגרת וכך האוהדים ראו את צמיחת ה"כוכבים" שבדרך. כיום משחקי הליגה נערכים בצנעה אבל במתקן משובח באיכותו ב"קצף". מכאן אפשר רק לעלות כאשר השמיים הם הגבול. לשחקנים נותר רק לשחק וליהנות מהתשואות להן זכו בעת הקפת האליפויות בשבת הראשונה בה הכדורגל התעורר לחיים מחודשים.
