כולנו היינו שותפים להרגשה הנוראית ביום שני האחרון, בצאתנו מבלומפילד, בסיום הצפייה בטלוויזיה או בהאזנה לרדיו. מי שלא חלק מאיתנו, לא בטוח יבין מה זה עבורנו לצאת עם הראש למטה במשחק נגד היריבה השנואה עלינו. נכון, הציפיות לפני המשחק לא היו בשמיים, נוכח העונה הלא פשוטה שאנו עוברים, אך בכל זאת, נרצה או לא - משחק נגד מכבי ת?א תמיד מייצר ציפיות ואמוציות מיוחדות, לא משנה מתי ואיך או מה מצבן של שתי הקבוצות בטבלה. אחרי עוד יום שגרתי בעבודה ובלימודים (ובתווך הרצאה של אבי מלר הגדול), הכול התגמד לנוכח ההתרגשות והמתח לקראת הסופר קלאסיקו הישראלי. השעה 20:30, מגיעה לבלומפילד, מצד אחד ?מכבי? ומהצד השני ?תל אביב?, שער 5 מלא באוהדים ירוקים, כשדגל ענק מכסה גופנו ומוסיף צבע ואווירה למשחק. המשחק מתחיל ומכאן הסוף כבר ידוע. הפסד צורם בתוצאה 1-3 וסוג של חותמת נוספת על כך שנראה את הגב של מכבי תל אביב גם העונה. מסתבר שעידוד סוחף 90 דקות ותפאורה מדהימה, הם לאו דווקא מתכון לניצחון. יוצאת מבלומפילד, עם הפנים בין הידיים, עצובה, מדוכדכת, עצבנית. לא כך רציתי לסיים את היום הזה. ואז מתחילות גם לזרום ההודעות מהחברים הצהובים, שאיך לא - ינצלו כל הזדמנות כדי להשפיל ולעקוץ עוד קצת. אך לרגע אסור לשכוח שאנחנו מכבי חיפה, אותה מכבי חיפה שבמשך מעל לעשור עשתה כל העולה על רוחה, ?התעללה? בקבוצות הליגה, קטפה תארים, העפילה למפעלים אירופאיים ובעיקר גרמה לנו להמון נחת ואושר. כל אוהד, של כל קבוצה בארץ, היה מוכן להתחלף איתנו, ובמיוחד השכנים מתל אביב.
אני רוצה להתייחס למקרה האחרון, בין קומץ האוהדים לבין מגן הקבוצה, טאלב טואטחה. מספר מצומצם של אוהדים, אם ניתן לקרוא להם כאלה, השתמשו בגזענות ובאלימות מילולית כלפיי השחקן. אין ספק שאין הצדקה להתנהגות שכזו וחבל שנותנים במה לכך. אני בטוחה שכעת, אותם אנשים מסתכלים על עצמם בטלוויזיה ומתביישים בהתנהגותם. טאלב, מכאן - זה הזמן להתנצל בשמם של אותם אוהדים. הרוב הגדול והשפוי של הקהל של מכבי חיפה מוקיעה התנהגות זו, ולבטח אוהב ומכבד אותך כשחקן וכאדם. לסיום, מחר מצפה לנו משחק לא פשוט מול בני סכנין, אותה סכנין שסיימנו מולה בתיקו בסיבוב הקודם. הפעם הם מגיעים למבצר שלנו, קריית אליעזר. זה הזמן שלנו בתור אוהדים, להתאחד ולתת גב ותמיכה לשחקנים ולמאמן, פה אנו נמדדים ופה הם הכי זקוקים לנו. רק ביחד נחזיר את הביטחון וכוח ההרתעה לקבוצה. נתראה במגרש.
