מה, כבר עברו 30 שנה? כולנו שואלים ונשאלים את השאלה הזאת בתחנות רבות בחיינו: "מה היה קורה אילו?". השאלה הזאת היא אחת משאלות היסוד של המין האנושי. כן, מתברר שמאורע זעיר בחיים יכול לשנות היסטוריה שלמה: מה היה קורה אילו היינו פונים שמאלה במקום ימינה, מה היה קורה אילו היינו בוחרים את אוגנדה כמדינה, ומה היה קורה אילו לא היינו מנצחים את מכבי רמת עמידר ב-26 במאי 1984? בדיוק היום לפני 30 שכתבה מכבי חיפה את ההיסטוריה וזכתה לראשונה באליפות המדינה. חשבתם פעם מה היה קורה אילו משה סלקטר לא היה נוגח את השער ההוא בדקה ה-19? חשבתם פעם האם היינו מגיעים אי-פעם לליגת אלופות? חשבתם פעם היכן הייתה נמצאת היום מכבי חיפה? חשבתם פעם האם בכלל היינו עדיין קיימים כמועדון כדורגל? אין ספק שהרגע המכונן שהתרחש בשבת ההיא לפני 30 שנה, הוא הרגע החשוב ביותר בתולדות המועדון. למעשה, השער ההוא שבר מחסום פסיכולוגי בן עשרות שנים. ולא שלא היו לנו הזדמנויות לזכות באליפות. בעונת 1956-57, למשל, מכבי חיפה העפילה לראשונה בתולדותיה אל מקום הראשון. יחד עם המאמן-שחקן, אלי פוקס, בן ה-34, הירוקים שיחקו אז את הכדורגל היפה בארץ. מדורי הספורט בעיתוני ישראל עסקו לראשונה בקבוצה הקטנטנה מעיר הכרמל וציינו שמכבי חיפה מוכנה סופסוף לרוץ לאליפות. אלא הלחץ, התקשורת, התרגשות האוהדים ? עשו את שלהם. שחקני מכבי התקשו לנשום את אוויר הפסגות ומיד פתחו בסדרה של שבעה משחקים ללא ניצחון. הלכה האליפות הראשונה. זה חזר על עצמו שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1959. חיפה לא רק שהעפילה למקום הראשון, היא גם זכתה בתואר הלא-רשמי כ"אלופת החורף". הסגל, שהתבסס על שחקנים צעירים תוצרת מחלקת הנוער מכבי "שלמה" חיפה, כמו השוער גרשוני, חדנס, צבי, שמילו-רום וששון, דרס את הליגה ונראה בשל לאליפות. אלא ששוב הלחץ עשה את שלו. בפוטו-פיניש קרסו הירוקים במחזורי הסיום ושוב הלכה אליפות. הפעם השלישית שהקבוצה הריחה אליפות הייתה בעונת 1969-70. שוב, חיפה דרסה את הליגה ובמחזור ה-13 הייתה במקום הראשון, מרחק פער נקודות מבטיח מהמקום השני. אלא שבשלישית, הקבוצה קרסה במחזורי הסיום והפסידו את האליפות בצורה שלומיאלית. זה הספיק רק למקום השלישי. אז החלו לדבר על הבעיה המנטאלית של מכבי חיפה, קבוצה שלא מסוגלת לזכות באליפות. בראשית עונת 1983-84 הגיע המאמן שלמה שרף לחיפה. בתום הסיבוב הראשון (לאחר 15 מחזורים) הייתה מכבי חיפה מרחק של 13 נקודות מהמוליכה בית"ר ירושלים. סיפור האליפות נראה גמור והיה ברור שבית"ר ירושלים והפועל תל-אביב תאבקנה ראש בראש. אלא שאז, החלו הירוקים לשחק כדורגל. ארבעה ניצחונות ברצף קירבו את חיפה אל הצמרת הגבוהה. הקרב על האליפות נפתח לגמרי במחזור ה-26, לאחר ניצחון 1:2 על בית"ר ירושלים במשחק הרדיוס ללא קהל המפורסם בקופסא בנתניה. מחזור לסיום העונה, יצאה חיפה למשחק חוץ קשה ביהוד ואילו בית"ר אירחה את הפועל תל-אביב. סלקטר (מי אם לא הוא?) כבש את השער היחידי במשחק. ואז הגיעה הבשורה ממגרש ימק"א בירושלים: הפועל תל-אביב גברה על בית"ר ירושלים. פתאום, מכבי חיפה מצאה עצמה לראשונה באותה עונה במקום הראשון. כעת, נותר לה לנצח במחזור הסיום את מכבי רמת-עמידר בבית ויש אליפות. אלא, שכפי שציינו, בכל פעם שמכבי חיפה הריחה אליפות ? השחקנים עשו במכנסיים. שלמה שרף עסק בכל אותו שבוע להחדיר ביטחון בשחקנים, הקפטן ברוך ממן סיפר לימים ששחקני הקבוצה היו בהלם והתקשו לתפקד. "אין ספק", אמר, "שאם הליגה הייתה נמשכת עוד שני מחזורים ? היינו מפסידים את האליפות. הייתה בעיה מנטאלית קשה".
26 במאי, 1984
באותה שבת, 20 אלף צופים הגיעו אל אצטדיון קריית-אליעזר שעות לפני שריקת הפתיחה וצבעו את היציעים בירוק. אגב, הדבר הראשון שראו האלפים היה את הדשא הצהוב, שחלה ושינה את צבעו. כדורגלני רמת-עמידר עלו ראשונים אל המשטח הצהוב והתקבלו בקריאות "ליגה א'". רמת-עמידר הייתה חייבת לנצח כדי להישאר בליגה ושחקניה נראו דרוכים ובטוחים. ואז, דקה אחרי, פרצו מהפשפש ביציע 10 השחקנים בפסי ירוק-לבן. שאגה אדירה נשמעה, כאילו זה עתה התפרץ הר געש. השופט עובדיה בן-יצחק הוציא את המשחק לדרך. חיפה פתחה בסערה. שתי קרנות בתוך 60 שניות. רמת עמידר נקטה בטקטיקה המקובלת באותם ימים: שמירות אישיות. מרציאנו על זאהי ארמלי, מורדוקוביץ על צדוק מלכה, לוגסי על רוני רוזנטל ומלכה על ברוך ממן. בדקה ה-13 נשמעת ביציעים אנחת רווחה, כאשר רמת עמידר יוצאת למתפרצת ומחטיאה את שערו של אבי רן. שש דקות מאוחר יותר, המגן הימני איתן אהרוני מוציא כדור חוץ ארוך אל תוך הרחבה. זגורי מרמת-עמידר מרחיק בראשו אל הקרן. ציון מרילי, המגן השמאלי, ניגש להרים את הקרן מצד שמאל, זה הקרוב ליציע 5 א'. כדור גבוה, מסובב, שחולף על פני ההגנה של האורחים. סמוך לקורה הרחוקה, משה סלקטר מתרומם גבוה עד לגובה הארובות בחדרה ומעל לידיו המושטות של מרקוביץ' השוער, הוא נוגח את השער היקר בהיסטוריה. 0:1. האצטדיון כולו רעד. באופן טבעי , שחקני חיפה מסתגרים לאחור ורק רוצים שהמשחק הזה הסתיים. בינתיים מגיעים הדיווחים ממשחקה של בית"ר ירושלים מול שמשון תל-אביב. 2:2. הקהל, שמאזין לשירים ושערים, חוגג וצועק "יש אליפות!". רק דקות ספורות נותרו למותחן הזה. דקה 90. בית"ר ירושלים כובשת את שער הניצחון מול שמשון ושחקניה רצים אל הרדיו כדי לקוות למעידה חיפאית. בקרית אליעזר, הקהל הירוק תופס את הראש. בן-יצחק מוסיף עוד שתי דקות למשחק. הקהל משתגע מעצבים. רמת-עמידר שולחת את כל שחקניה אל הרחבה החיפאית בתקווה להשיג שער. ואז, סוף סוף, השריקה הגואלת. יש אליפות, יש היסטוריה. הקהל פורץ אל הדשא, השחקנים מונפים על הכתפיים וצרחות אושר נשמעות מכל עבר. מי שלא היה שם באותו אחה"צ, לא ראה שמחה מימיו. שמפניה, דמעות וזיעה התמזגו להם לקוקטייל של אושר. שלמה שרף התקשה לעכל. "זה הרגע הגדול בחיי. איזה קהל, איזו קבוצה. זה היה קשה אבל עשינו את זה. מגיע לנו. היינו הטובים ביותר". גיבור היום, משה סלקטר, מתחנן בפני האוהדים: "תנו לי להיכנס לחדר ההלבשה". בחדר ההלבשה השמחה בעיצומה. השחקנים רטובים, עירומים, שרים ורוקדים : "יש אליפות!". בפינה יושב ציון מרילי וממרר בבכי. שלום לוי מאושר עד הגג. "מוטל`ה שפיגלר בירך לפני מספר מחזורים את אלי אוחנה על העובדה שהוא הולך להיות אלוף בגיל 20. מוטל`ה, אני שלום לוי מחיפה, אלוף בגיל 19, תאכל אותה". בחוץ האלפים מחכים ליד חדר ההלבשה. רוצים את השחקנים, רוצים את האלופים. רוצים לגעת פעם נוספת באלה שעשו היסטוריה. אוהדי חיפה חיפשו את בריכת כיכר מלכי ישראל המקומית ומרחק של כמה קילומטרים מהאצטדיון נמצאה הבריכה הזאת ? המזרקה בכיכר מסריק בהדר. מאות ? אלוהים יודע איך ? נדחקו במזרקה הקינטית, נרטבו, השפריצו מים האחד על השני וחגגו את הרגע ההיסטורי. עכשיו, אחרי שקראתם את אירועי אותה שבת היסטורית, נסו שוב להשיב על השאלה הבאה: מה היה קורה אילו לא היינו זוכים באליפות ב-26 במאי 1984? 5 דברים שבטח לא ידעתם על משחק האליפות: 1. שחקני קבוצת אוטרכט ההולנדית היו אורחי הכבוד של מכבי חיפה במשחק האליפות. 2. משטח הדשא הצהוב ביאס לא רק את 20 אלף הצופים, אלא גם את אנשי עיריית חיפה. לאחר שנכשל הפיילוט לצבוע את הדשא בצבע ירוק, עברה העירייה להתנצלות פומבית באמצעות הרמקולים ברחבי האצטדיון. הקהל פרגן בחזרה בשריקות בוז צורמות. 3. מיד עם שריקת הפתיחה חולק ביציעים עיתון, תחת הכותרת "מהדורת מיוחדת", שבישרה על האליפות, תחת הכותרת "מכבי חיפה אלופה". לגיליון צורפו חתימות כל שחקני הקבוצה. 4. מנהל הקבוצה, יעקב מעיין, נדר שאם הקבוצה תזכה באליפות ? הוא יסיר את שפמו. בחדר ההלבשה, דקות לאחר האליפות, היה זה שלמה שרף שהתכבד לגזוז את שפמו של המנהל. 5. בשיא החגיגות על הדשא, בזמן ששלמה שרף היה על כתפי האוהדים, היה אוהד זריז שהספיק לכייס את ארנקו של המאמן.
