אנחנו האוהדים עוברים שנה קשה, זה לא סוד. הקבוצה האהובה שלנו לא מציגה את הרמה והיכולת שאנחנו מצפים ממנה. עם זאת ברשותכם, אני מעדיף פחות להתייחס לשחקנים ולצוות המקצועי, אלא אלינו האוהדים. אתחיל בכך שאספר קצת על עצמי. קוראים לי יאיר, בן 27, ואני ירוק מאז שראובן עטר דילג מעל פולוקרוב ב-5-0 האגדי על הצהובים. כלומר מעל 20 שנה. למרות שהתאהבתי בקבוצה בגלל איך שהיא שיחקה באותה עונת 93/94 מופלאה ולא משום סיבה אחרת, כנראה שבכל מקרה הייתי יוצא ירוק כיוון שכל החברים שלי הם ירוקים גם כן. בתוך החבר'ה, אני נחשב הפסימי. אני בראיה מבחוץ, אוהד מעצבן. זה שתמיד רואה שחור. בכל השיחות שלנו לקראת המעבר לסמי עופר העונה, אני זה שתמיד היה מתריע על כך שבגלל שעברנו להיכל שגדול יותר מפי שניים מקרית אליעזר, הרי שסיכוי נמוך שנמלא אותו באופן קבוע. אם יהיו 15,000 אוהדים בממוצע המצב יהיה טוב. לשמחתי, חבריי תמיד סתרו אותי והביעו את העמדה האופטימית בויכוחים בינינו. הם טענו שאחרי כל כך הרבה שנים, לצבא הירוק יש סופסוף יכולת ובית ראוי להפגין את יכולותיהם ומספריהם. לאחר חצי עונה, אני יכול להגיד בשמחה גדולה שטעיתי. כמה שטעיתי. הקהל של מכבי חיפה, כפי שאתם יודעים, הוכיח באופן סופי שהוא מספר אחת בארץ. הוא מוכיח את זה על בסיס שבועי, בין אם המשחק ב"סמי" המפואר, או בין אם הוא ב"וסרמיל" הקצת פחות מפואר. עוצמתו של קהל נמדדת בזמנים קשים. כמה כיף בתור אוהד להגיד שהשנה הוכחנו בתור קהל, שלא רק שעברנו את המשוכות האלה, אלא הן פשוט לא היוו עבורנו משוכות. כשהשחקנים היו צריכים גב- האוהדים נתנו. כשהמאמן שבור אחרי עוד הפסד- שרים לו "תישאר". זה לא חלום רחוק, זו מציאות שהגשמנו בזכות התפכחות, בגרות והבנה כי הקבוצה שלנו ואנחנו יחד איתה בטוב וברע. יחד עם זאת, כדי שמהעונה הזאת נוכל להעמיד באמת סטנדרטים לשאר הקהלים, ונוכל לתרום את התרומה הקטנה שלנו לשיפור פני הכדורגל בארץ, אנחנו חייבים להימנע מ'נפילות'. עד אתמול הציון שלנו היה 10, פשוט לא היו דברים שליליים להגיד עלינו. בעיניי, זריקת חפצים היא דבר מיותר וכולי תקווה שהאשמים יתפסו ולא נאלץ לסבול מענישה קולקטיבית. נכון, אפשר להבין את התסכול ואת הכעס. לתלות אשמה בשופטים ובשחקני היריבה, גם אני כעסתי. אבל בדיוק בגלל זה עלינו להתעלות ולהתרכז בהמשך עידוד הקבוצה שלנו. לגרום ל-17,000 אוהדים לנדוד למחוזות רחוקים למשחק רדיוס או משחק ללא קהל באצטדיון הכי מפואר בישראל בטוח זה לא מה שפיללנו עבורו. התנהגות שכזאת פוגעת קודם כל בנו, הקהל. מעבר לאפשרות של משחק רדיוס כזה או אחר צריך לעצור ולחשוב האם רגע אחד של כעס שווה עונה שלמה ללא דגלים ביציעים. האם אותו שחקן של היריבה שווה המשך שלם של עונה ללא המופעים המרהיבים ביציעים. עד עכשיו הוכחנו, ובואו נמשיך להוכיח - אנחנו הקהל הטוב והתומך בארץ!
NULL
