מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב, מכבי חיפה מול מכבי פתח תקווה, מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים. נא לא לטעות, לא מדובר במשחקי "פלייאוף" עתידיים בעונת 2016/17. אלה חלק משכנותיה של מכבי חיפה ל..."פלייאוף התחתון" ששוחקו בעונת 1987/88 כאשר דרור קשטן אימן בחיפה והקבוצה בירוק נאלצה להתמודד בפעם הראשונה בתולדותיה בחלק התחתון של הטבלה כדי להבטיח הישרדותה בליגת העל. אז נכון שהאוהדים המאוכזבים קרנו מאושר נוכח צבירת 15 נקודות מחמישה משחקים עם ים של שערים (כולל העשירייה המפורסמת) אבל כולם ללא יוצא מהכלל, כולל הספונסר דאז יעקב שחר, היו מוותרים על התענוג המפוקפק ומעדיפים לשחק מול ה"גדולות" של אז הפועל תל אביב, מכבי נתניה, באר שבע, שמשון, הפועל פתח תקווה, כפר סבא, בית"ר תל אביב וצפרירים חולון. היוצרות התהפכו.
ואיזה הבדל בין מכבי חיפה שבביקורה האחרון באצטדיון טדי בירושלים זכתה בגביע לבין ה"ירוקה" שמגיע כעבור תשעה חודשים לעיר הבירה ומחפשת ניצחון בכל מחיר. כל תוצאה מלבד שלוש נקודות ישלחו את החיפנים בעידן הנשיא שחר, מאז רכש את הקבוצה לפני 25 שנים, בפעם הראשונה לבית התחתון. ניצחונות החוץ של בני סכנין וקריית שמונה מאלצים את חיפה לנצח מול קבוצה שהתמודדה מולה מספר פעמים על "כל הקופה". אלא שאז היה מכנה משותף לשתיים, משחקי עונה או משחקי גמר גביע.
כשחיפה הגיעה למשחקים 'רגילים' מול בית"ר כשגבה לקיר, בדרך כלל שחקניה ידעו להפיק יכולת טובה ולצאת עם נקודות וחיוכים. זה החל בעונת 1968/69 אחרי פתיחה נוראית של חיפה שפתחה את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים איים על הקבוצה. הירושלמים הגיעו לקריית אליעזר ה'מנוח', חיפה נהנתה משלושער של גבי בליטי ושער של משה אדלר ויצאה לדרך חדשה בה לא נוצחה במשך 16 מחזורים רצופים.
את המפגש השני, אולי הראשון בדרוג, קשה לאוהדי שתי הקבוצות לזכור (1984). היה עליהם לתפוס עמדות צפייה מ..חוץ למגרש ה"קופסא" בנתניה שם נערך "משחק העונה" ללא קהל (מישהו מתאר לעצמו סיטואציה דומה כיום ?) עקב עונש רדיוס שהושת על חיפה. משה סלקטר וזאהי ארמלי כבשו, אלי אוחנה רק צימק והחיפנים פרחו ושעטו לעבר האליפות הראשונה שלהם.
והיה גם עוד משחק שבו השתיים נלחמו על הכתר, בפברואר 1985 ושוב חיפה ניצחה בקריית חיים 0:2 (ברוך ממן ואברהם אבוקרט) ולקחה את הקופה. כשמדובר בטדי, להוציא את גמר הגביע המתוק, בו חיפה השקיעה הכול ונלחמה כפי שלא נלחמה שנים רבות, הנציגה הבכירה מעיר הכרמל גם זכתה בתואר אליפות אחד בירושלים. קבוצתו של אברהם גרנט ניצחה 0:2 בעונת 2000/01 משערים של יוסי בניון ויעקובו איגביני וחגגה בבירת ישראל. שנתיים לאחר מכן, החיפנים הגיעו אחרי מסע מפואר בצ'מפינס-ליג, נזקקו לניצחון ולמרות פיגור 2:0 בתוצאה ואירועים דרמטיים מהלך 90 הדקות, החלוץ רפי כהן חולל מהפך, נכנס כמחליף ובתוך רבע שעה כבש שלושער בניצחון 3:4 שהוביל לסיום עונה מרתק ומאכזב.
עד היום השתיים, בעלות הקהל התוסס בליגת העל (ותמיד זה היה כך) נפגשו 108 פעמים בליגה, פעמיים בליגת המשנה. חיפה נהנית מיתרון ניצחונות (42 לעומת 37) ו-29 משחקים הסתיימו ללא הכרעה. בשנים האחרונות הפרש השערים מצטמצם והחיפנים נהנים מכיבוש 148 שערים לרשת הירושלמית לעומת 131 לירושלים.
רבים וטובים שיחקו בשתי הקבוצות, בעיקר בשנים האחרונות כששחקנים ירושלמים עברו לשחק בחיפה דוגמת עידן ורד, קובי מויאל, שמעון אבוחצירא, אופיר קריאף, ניקיטה רוקביצה ואחרים. את הדרך ההפוכה עשו ראובן עטר, אלון מזרחי, משה סלקטר, אלון חרזי, אריק בנאדו וכיום חן עזרא וישראל זגורי. זאת גם הסיבה ששחקנים רבים נמצאים ברשימת הכובשים במפגשי היוקרה. בראשם ראובן עטר (9) שגם הספיק לאמן בשתי הקבוצות ואחריו אלון מזרחי ( 7 במדי חיפה ושלושער ירושלמי). מלבדם כבשו לחיפה משה סלקטר (4), ראובן הלד וחן עזרא (2 כל אחד), עופר שטרית ( 1 ירוק, שניים מולו), שי הולצמן, עידן טל, ג'ובני רוסו, אלון חרזי, שלומי ארבייטמן (1 עם חיפה, צמד עם ירושלים מול חיפה). לירושלים הבקיעו מלבד אלה שהוזכרו ושיחקו גם בעיר הכרמל אבי גולדר (2) ויקטור פאצ'ה (2), איציק זוהר (2), ניקיטה רוקביצה (2), שלומי אזולאי ה"קשר", אלי מיאלי, אבי טובול, עידן ורד, אריק בנאדו, חן עזריאל, קובי מויאל ואיתי שכטר.
