"זה משחק על הכבוד בעיר"

היו לי המון משחקי דרבי בחיים, אבל ללא ספק הדרבי שאני לעולם לא אשכח, זה אותו דרבי עם ישראל כהן וכל הבלאגאן שהיה שם. עד עכשיו יש לי כאבים בברך. ארבע-חמש פעמים הוא הוריד אותי על הרצפה. רק בסוף, כשהוא עשה עלי בושידו, קיבלנו פנדל. 

היינו הרבה יותר טובים לאורך כל המשחק, הובלנו 0:1 אחרי שנתתי שער. ואז קיבלנו גול מיואב זיו. ואז התחיל הבלאגאן. הגיעו לנו שם איזה חמישה פנדלים.

הייתי כל כך שמח על השלוש נקודות האלה. למרות שהאווירה שהיתה מכל הסיפור הזה היתה פחות נעימה.

 

לנצח דרבי זה העולם כולו. ניצחתי כמה דרבים. וזה לא כמו שכולם אומרים "משחק על שלוש נקודות". זה ממש ממש משחק אחר. אטרף לפני המשחק. אתה רואה ירוק, אתה רואה אדום. העיר בטירוף. לא משנה כמה קבוצה אחת תהיה יותר טובה מהשניה, המשחק הזה הוא תמיד פיפטי-פיפטי. אין פייבוריטית במשחק הזה. 

האווירה בעיר לפני דרבי היא אווירה של טירוף והשנה, אחרי הרבה שנים שלא היתה אווירה כזאת, זה חזר. הכי כיף זה ללכת בעיר אחרי המשחק בחזה נפוח. היה לי חבר, הוא אוהד הפועל, הייתי בא אליו דווקא לפאב אחרי שהיינו מנצחים. 

אני מתרגש לקראת יום שני כי דרבי הוא משחק ענק. זה משחק על הכבוד בעיר.
 

רוסו בדרבי המפורסם. צילום: האתר הרשמי