צפו: דקל קינן בראיון פרידה

לפני 14.5 שנה ערך דקל קינן את הופעת הבכורה שלו פני במדי מכבי חיפה. הוא יצא לעונות השאלה בבני סכנין ובמכבי נתניה, כדי לצבור דקות משחק. מאוחר יותר הוא הספיק לשחק באי הבריטי בבלקפול, קארדיף סיטי, קריסטל פאלאס ובריסטול סיטי. אבל תמיד, בכל שלב של הקריירה שלו, דקל היה ירוק ונשא בגאווה את הסמל של מכבי. עכשיו, כשהוא עוזב את מכבי ועובר לשחק בארצות הברית וככל הנראה לסיים שם את הקריירה, הגיע שלב הסיכומים. “קצת קשה לי לקבל את המילה עוזב”, הוא אומר ומסביר: “מבחינתי אני לעולם לא אעזוב את מכבי חיפה, לא משנה כמה רחוק אני אהיה. קיבלתי הזדמנות שלא תחזור על עצמה והחלטתי לקחת את החוויה והאתגר הזה ולנסות להגשים את עצמי במקום אחר. חשוב לי להגיד שאני לא עוזב כי רע לי פה, גם אם הייתי שחקן הרכב שמשחק בכל משחק הייתי מבקש לעזוב ולשחק בארה”ב. אני לא עוזב כי אני לא משחק או רע לי. מכבי חיפה זה הבית שלי, כיף וטוב לי פה. כל יום שאני נמצא בכפר גלים זאת הגש מת חלום עבורי. מכבי חיפה זה הרבה יותר ממקום עבודה בשבילי, זה הבית שלי והמקום שחונכתי בו, ספגתי פה לא מעט ערכים ולכן לעולם לא אעזוב, כי מכבי חיפה נמצאת בתוכי לתמיד”.
 
 בגיל 33 לעבור מאזור הנוחות שלך למדינה אחרת זה צעד משמעותי. 
“כן, זה לצאת מאזור הנוחות שלי. טוב לי פה, אבל לשחק בארה”ב זה משהו שקרץ לי תקופה די ארוכה. זאת לא ההצעה הראשונה שהייתה לי משם. דווקא כשאני עם משפחה וילדים, אני חושב שזאת תהיה חוויה אדירה בשבילם, לחוות תרבות אחרת ולראות עולם. זאת פריבילגיה בשלב כזה של הקריירה לקבל הצעה לחתום על חוזה לשנתיים במקום נחמד”.
 
נראה שאתה כבר כל כולך בזה ומתרגש לקראת המעבר לארה”ב.
 “האמת? לפני שאני הולך לישון ואני לבד עם עצמי, אז כן יש התרגשות, אבל ברוב הזמן אני עסוק באימונים ואיך אני ממשיך להתאמן טוב. אני רוצה לעזור למועדון בכל רגע נתון שאני כאן. בנוסף, יש הרבה ארגונים בירוקרטיים שאני מתעסק בהם, אז ההתרגשות מתחילה אבל לא בטירוף".
 
כקפטן והשחקן הפעיל המזוהה ביותר כרגע עם המועדון, איך ההרגשה לעזוב את מכבי חיפה במצבה הנתון? 
“התחושה כרגע במועדון לא טובה. כמובן שבסוף אנחנו נבחנים במבחן התוצאה, אבל ביום יום אני יודע כמה השחקנים והצוות המקצועי עובדים קשה, ובגלל זה אין לי ספק ואני בטוח שהמועדון ייצא לדרך חדשה, אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר. למכבי חיפה כמועדון יש בעלים יציב שנותן שקט תעשייתי, בנוסף יש מגרש אימונים מצוין, שחקנים וצוות מקצועי טובים מאוד, שכל הזמן בודקים איפה אפשר להשתפר, יש אוהדים מדהימים ואת האצטדיון הכי טוב שיש, רק חסר הקליק שיחבר בין כולם והמועדון יחזור לקחת תארים בקרוב מאוד”. 
 
אתה חושב איך להמשיך לעקוב אחרי הקבוצה מארה”ב?  
“בטוח שאני אמשיך לעקוב אחרי הקבוצה. קודם כל אני אבקש להישאר בקבוצת הווטסאפ של השחקנים. יש לי פה לא מעט חברים שחוו איתי גם אכזבות וגם הישגים וניצחונות. חוויתי פה רגעים גדולים עם לא מעט שחקנים, שאותם אני לא אשכח. אני בטוח אשאר איתם בקשר לא משנה אם אני רחוק או שהם יעברו לשחק בקבוצות אחרות. מבחינה אישית יש לי פה המון חברים, וגם מבחינת החיבור למקום זה משהו שאי אפשר לנתק אותי ממנו. בשבילי מכבי חיפה היא הבית. כמו שאני אתגעגע להורים שלי אני גם אתגעגע למועדון”.

אתה רואה את עצמך נשאר בארה”ב גם לאחר סיום קריירת המשחק? 
“זאת לא השאיפה שלי או מה שחשבתי עליו. כרגע החוזה שלי שם הוא לשנתיים, אני מקווה לשחק ולשחק טוב, אחר כך אין לדעת, השאיפה שלי היא לא להישאר שם לאורך זמן, למרות שאי אפשר לדעת”.

משחק האסוציאציות 
מה המשחק הכי גדול שלך בקריירה?
"כשאני חושב על המעמד והציפייה, זה הניצחון 0:1 על מכבי ת”א והזכייה בגביע”.
הרגע הכי מאושר שלך בקריירה?
 “יש כמה. המשחק הראשון בבוגרים של מכבי חיפה, ההעפלה עם מכבי חיפה לליגת האלופות, המשחק הראשון בפריימר ליג, המשחק הראשון בנבחרת ישראל”.
 רגע אחד שאתה זוכר. 
“האימון שעשיתי עכשיו וניצחתי בו במשחקונים ובהתערבויות”.
הרגע הכי קשה בקריירה? 
“המשחק מול בני יהודה בעונת הקיזוז שבו הפסדנו את האליפות”.
השחקן הכי טוב ששיחקת לידו? 
“שחקתי עם הרבה שחקנים טובים, זה יהיה עוול להזכיר רק אחד”.
המאמן שהכי השפיע עליך? 
“טביעת האצבע של רוני לוי הייתה הכי משמעותית מבחינתי בקריירה. הוא אימן אותי גם בקבוצת הנוער וגם בקבוצה הבוגרת מספר שנים ולמדתי ממנו המון”.
 מחשבה אופטימית לאוהדים לקראת ההמשך? 
“התמיכה של הקהל לא מובנת מאליה. אנחנו בחדר ההלבשה מתייחסים ומדברים על זה כי אנחנו מקבלים תמיכה אדירה מהקהל. דווקא ברגעים שלא הולך, אנחנו מאוד מעריכים את זה. שימשיכו לעודד ולהיות חזקים, זה נותן לנו הרבה מאוד כוחות ואני בטוח שיגיעו ימים ירוקים יותר בקרוב”.
 

נפרדים מהקפטן, דקל קינן. צילום: אתר מכבי חיפה.