כמו מכונית מרוץ
מתוך חוברת המשחק מול מכבי ת"א. החזרה כדי להחליף את מנסל, האש הירוקה שבערה בתוכו, הפריצה וכיבוש השערים, הגביע ב-1962 והאהבה הגדולה. ההיסטוריון של מכבי חיפה נפרד מאיש הכדורגל הענק, ג'וני הרדי
14/01/2018 05:00
"מה אני יכול לעשות? ביקשו ממני אז חזרתי". כך, ג'וני הרדי פרש ידיו לצדדים כמתנצל, אחרי שבפעם החמישית נקרא לדגל כדי להחליף את המאמן האנגלי, ג'ק מנסל, בשנת 1982, אחרי שהאחרון עזב את תפקידו.
ג'וני (מעולם איש לו קרא לו יהונתן), לא סרב לחזור. בתוכו בערה ה"אש הירוקה", זאת שגרמה לו לאהוב את המועדון והווה נקודות ציון מוארות וכאלה היו בשפע. אדם ומאמן שלא יכולים לקום כעת. שחקן שגדל עם הקבוצה.
קודם עם קבוצת הנוער מכבי "שלמה" חיפה, שהוקמה כדי להוות בסיס לבניית קבוצה בוגרת. ג'וני נמנה על שחקני המחזור הראשון.
172 שערים
טלוויזיה לא הייתה בנמצא וחבל, אחרת הדור הצעיר היה רואה קיצוני ימני נמוך קומה, ערמומי ותחבולן הפורץ וכובש באופן שהיום כמעט בלתי אפשרית. כמו מכונית מרוץ. כדור קדימה, עקיפת מגן ללא איתות ומשם מסירת רוחב או בעיטה לשער. כך 172 פעמים בכל המסגרות. רק זאהי ארמלי מקדים אותו בשלושה שערים.
וזה עוד כלום לעומת מה שראינו מג'וני וחבריו בגמר גביע המדינה. לראשונה שתינו שמפניה ברחובות הדר הכרמל. זוכרים את חגיגות הגביע מלפני שנתיים בטדי? היינו שם (1962) עם ג'וני ושות', באצטדיון האוניברסיטה וזאת הייתה חגיגת סמבה. ג'וני כבש שניים מהחמישייה מול מכבי תל אביב וקולו של הגדול מכולם, השדר נחמיה בן-אברהם, נשנק בדקה ה-34 כשהובלנו כבר 0:5.
כביש הסרגל עקום לידו
כשפרש ועבר לבית"ר חיפה, הרגשתי צביטה בלב. מעברו היה סיום תקופה אך הוא חזר ובגדול. התחילו להזעיק אותו. ב-1971 תפס את שרביט הפיקוד ובא להציל את הקבוצה ובדרך לסחוב אותה לגמר הגביע. ג'וני הכיר את חבריו משכבר הימים, החזיר מפרישה את השוער יחזקאל גרשוני והחלוץ דני שמולביץ-רום, ויצא איתם למערכה. הפסיד להכח רמת גן, אבל מי יכול לשכוח את ג'וני מורם על כתפי חניכיו בתום מותחן 3:3 ופנדלים בחצי הגמר נגד בית"ר ירושלים?
מי יכול לשכוח את חצי הגמר המטורף ביותר בתולדות המדינה עם 4:4 מול מכבי תל אביב ושוב פנדלים 'רעים'. ומי מסוגל לשכוח לכדורגלן והאדם המדהים את אותה הודאה, כאשר חיפה כבשה מול מכבי יפו והרדי לא מצמץ כשהודה שכבש שער בעזרת ידו. כביש הסרגל עקום לידו.
גידל את דור 84
הרדי לא רק גדל בנוער, הוא גם טיפח את שחקני העתיד. עד 1975 מכבי לא זכתה בתואר אליפות עם הנוער. ג'וני איז א-בוי פור אס. חטף את התואר פעמיים, השאיר מועדוני פאר אחרים משתאים ותמיד האמין שעם החומר שגידל יגיע רחוק. הוא והם הגיעו. עם בסיס של תשעה שחקנים בהרכב הראשון, כולם מתוצרת בית הוכיח שאם אסור להביא זרים, החבר'ה בעיר הכרמל לא פחות מוכשרים.
והם עשו זאת ובגדול. שתי אליפויות רצופות כאשר ג'וני משקיף מהצד ו...זוכה עם קבוצת הנוער בשני תארים מקבילים. משקיף ונהנה. ולמרות הכול, רצה להיות שותף פעיל. כשאמציה לבקוביץ' הגיע לחיפה וחיפש עוגן להיאחז בקבוצה שעונה קודם קרסה ונלחמה על ההישרדות בליגת העל, הביט לצדדים וקיבל החלטה מבריקה: ג'וני המנוסה יהיה יד ימיני.
וג'וני, שנשאל לפשר חזרתו למגרשים, שוב חייך והתנצל קלות: "מה אני יכול לעשות, ביקשו ממני אז חזרתי". חזר בגדול. מכבי חיפה העניקה לג'וני את המתנה הגדולה, אליפות שלישית. ועכשיו הציבה בפניו את הדילמה הגדולה מכולן: להחליט מה היה לו חשוב יותר במועדון נעוריו, הקריירה, הזכייה בגביע המדינה, השנים בהן נקרא לדגל בעתות חירום, גידול דור ההמשך או הזכייה באליפות עם הבוגרים. אפילו לא ניסה לחשוב, כולם היו בניו, כולם חלק מתאוותו לגרוף הצלחות ותארים.
ועכשיו בנימה אישית
אני, כך 60 שנים, ניצבתי מהצד והערצתי את האיש שלא יכול היה לומר לא. גם כאשר נדמה היה לי שבא לי לרוץ לעברו ולמנוע ממנו. משהו שהפריע לי, שלא הפריע לו. כמו ב-1972 כשקיבל קריאה בהולה מ...הפועל חיפה לבוא ולהצילה מירידה. בימים ההם נראה כמו לישון עם האויב. ג'וני לא ישן בלילות, ידע ש"מה אני יכול לעשות" והציל. סלחתי לו בלב כבד.
כי גם הוא סלח. אחרי אחד המשחקים בירושלים, מול הפועל, התנפל עליו אוהד מקומי והיכה את ג'וני שלנו. המשטרה מיהרה לעצור, ג'וני ביקש שתשחרר והאוהד נישקו עם דמעות בעיניים.
עכשיו אני עם הדמעות...
ג'וני (מעולם איש לו קרא לו יהונתן), לא סרב לחזור. בתוכו בערה ה"אש הירוקה", זאת שגרמה לו לאהוב את המועדון והווה נקודות ציון מוארות וכאלה היו בשפע. אדם ומאמן שלא יכולים לקום כעת. שחקן שגדל עם הקבוצה.
קודם עם קבוצת הנוער מכבי "שלמה" חיפה, שהוקמה כדי להוות בסיס לבניית קבוצה בוגרת. ג'וני נמנה על שחקני המחזור הראשון.
172 שערים
טלוויזיה לא הייתה בנמצא וחבל, אחרת הדור הצעיר היה רואה קיצוני ימני נמוך קומה, ערמומי ותחבולן הפורץ וכובש באופן שהיום כמעט בלתי אפשרית. כמו מכונית מרוץ. כדור קדימה, עקיפת מגן ללא איתות ומשם מסירת רוחב או בעיטה לשער. כך 172 פעמים בכל המסגרות. רק זאהי ארמלי מקדים אותו בשלושה שערים.
וזה עוד כלום לעומת מה שראינו מג'וני וחבריו בגמר גביע המדינה. לראשונה שתינו שמפניה ברחובות הדר הכרמל. זוכרים את חגיגות הגביע מלפני שנתיים בטדי? היינו שם (1962) עם ג'וני ושות', באצטדיון האוניברסיטה וזאת הייתה חגיגת סמבה. ג'וני כבש שניים מהחמישייה מול מכבי תל אביב וקולו של הגדול מכולם, השדר נחמיה בן-אברהם, נשנק בדקה ה-34 כשהובלנו כבר 0:5.
כביש הסרגל עקום לידו
כשפרש ועבר לבית"ר חיפה, הרגשתי צביטה בלב. מעברו היה סיום תקופה אך הוא חזר ובגדול. התחילו להזעיק אותו. ב-1971 תפס את שרביט הפיקוד ובא להציל את הקבוצה ובדרך לסחוב אותה לגמר הגביע. ג'וני הכיר את חבריו משכבר הימים, החזיר מפרישה את השוער יחזקאל גרשוני והחלוץ דני שמולביץ-רום, ויצא איתם למערכה. הפסיד להכח רמת גן, אבל מי יכול לשכוח את ג'וני מורם על כתפי חניכיו בתום מותחן 3:3 ופנדלים בחצי הגמר נגד בית"ר ירושלים?
מי יכול לשכוח את חצי הגמר המטורף ביותר בתולדות המדינה עם 4:4 מול מכבי תל אביב ושוב פנדלים 'רעים'. ומי מסוגל לשכוח לכדורגלן והאדם המדהים את אותה הודאה, כאשר חיפה כבשה מול מכבי יפו והרדי לא מצמץ כשהודה שכבש שער בעזרת ידו. כביש הסרגל עקום לידו.
גידל את דור 84
הרדי לא רק גדל בנוער, הוא גם טיפח את שחקני העתיד. עד 1975 מכבי לא זכתה בתואר אליפות עם הנוער. ג'וני איז א-בוי פור אס. חטף את התואר פעמיים, השאיר מועדוני פאר אחרים משתאים ותמיד האמין שעם החומר שגידל יגיע רחוק. הוא והם הגיעו. עם בסיס של תשעה שחקנים בהרכב הראשון, כולם מתוצרת בית הוכיח שאם אסור להביא זרים, החבר'ה בעיר הכרמל לא פחות מוכשרים.
והם עשו זאת ובגדול. שתי אליפויות רצופות כאשר ג'וני משקיף מהצד ו...זוכה עם קבוצת הנוער בשני תארים מקבילים. משקיף ונהנה. ולמרות הכול, רצה להיות שותף פעיל. כשאמציה לבקוביץ' הגיע לחיפה וחיפש עוגן להיאחז בקבוצה שעונה קודם קרסה ונלחמה על ההישרדות בליגת העל, הביט לצדדים וקיבל החלטה מבריקה: ג'וני המנוסה יהיה יד ימיני.
וג'וני, שנשאל לפשר חזרתו למגרשים, שוב חייך והתנצל קלות: "מה אני יכול לעשות, ביקשו ממני אז חזרתי". חזר בגדול. מכבי חיפה העניקה לג'וני את המתנה הגדולה, אליפות שלישית. ועכשיו הציבה בפניו את הדילמה הגדולה מכולן: להחליט מה היה לו חשוב יותר במועדון נעוריו, הקריירה, הזכייה בגביע המדינה, השנים בהן נקרא לדגל בעתות חירום, גידול דור ההמשך או הזכייה באליפות עם הבוגרים. אפילו לא ניסה לחשוב, כולם היו בניו, כולם חלק מתאוותו לגרוף הצלחות ותארים.
ועכשיו בנימה אישית
אני, כך 60 שנים, ניצבתי מהצד והערצתי את האיש שלא יכול היה לומר לא. גם כאשר נדמה היה לי שבא לי לרוץ לעברו ולמנוע ממנו. משהו שהפריע לי, שלא הפריע לו. כמו ב-1972 כשקיבל קריאה בהולה מ...הפועל חיפה לבוא ולהצילה מירידה. בימים ההם נראה כמו לישון עם האויב. ג'וני לא ישן בלילות, ידע ש"מה אני יכול לעשות" והציל. סלחתי לו בלב כבד.
כי גם הוא סלח. אחרי אחד המשחקים בירושלים, מול הפועל, התנפל עליו אוהד מקומי והיכה את ג'וני שלנו. המשטרה מיהרה לעצור, ג'וני ביקש שתשחרר והאוהד נישקו עם דמעות בעיניים.
עכשיו אני עם הדמעות...
