היסטוריית משחקי הגביע בין הירוקים לצהובים
לקראת המפגש הערב (21:00) מול מכבי תל אביב במסגרת שמינית גמר גביע המדינה, ההיסטוריון של המועדון, יצחק הברמן, חוזר אל העבר ונזכר במפגשים בין הקבוצות בגביע לאורך ההיסטוריה. צילום: אתר מכבי חיפה.
24/01/2018 05:00
1966- רבע גמר גביע המדינה באצטדיון המכביה בצפון תל-אביב. אלופת ליגה א' צפון, מכבי חיפה שהבטיחה שובה לליגה הראשונה שנה אחרי שנשרה, מגיעה למשחק מול מחזיקת הגביע מכבי תל אביב. רבבת צופים, 7000 מהם מעיר הכרמל, עושים דרכם למשחק. המאמן החיפני אברהם מנצ'ל רצה לשמור על בריאות שחקני ההרכב הראשון שלו ולמשחק הליגה האחרון מול הפועל צפת, שגם בו חיפה ניצחה 1:2, העלה את כל שחקני המילואים וביניהם שחקני נוער.
איש לא נתן סיכוי לחיפה, מלבד אוהדיה. "בליץ ירוק" ויכולת פנטסטית הממו את תל אביב שהופיעה בהרכב מלא. צמד הקיצונים ז"ל, חסן בוסטוני ושמואל "דידי" ששון קבעו 0:2 במחצית, דני שמולביץ (לימים רום) השלים בפתיחת המחצית השנייה וכך נרשמה לה הסנסציה הגדולה ביותר בגביע המדינה באותם ימים. הלם בכרך הגדול.
1993- גמר הגביע. רק 20 אלף אוהדים עשו דרכם לרמת גן. בין שתי הקבוצות נוצר פער בן 15 נקודות. תל אביב דורגה שנייה, חיפה חמישית. לאייל ברקוביץ שפרץ בדקה ה-76 והגיש על מגש כסף מסירת פז לראובן עטר שכבש, המיקום לא קבע כלום. הכובש והקפטן איתן אהרוני עלו יחד לקבל את הגביע מידי הנשיא המנוח עזר וייצמן, אוהד לא רשמי של הקבוצה.
איתן אהרוני וראובן עטר בהנפת הגביע. צילום: אתר מכבי חיפה.
2016- גמר הגביע בירושלים. מספר ימים קודם לכן מפגש ליגה בין תל אביב שבמקום השני למכבי הרביעית. פער בן 28 נקודות הפריד ביניהן. תל אביב ניצחה 0:6 תוך ניצול העובדה שהמאמן רוני לוי ישמור על חלק משחקניו. ה"ירוקים" הגיעו ללא משקעים לטדי, הפגינו משחק הקרבה למופת, כבשו מרגלי חן עזרא אחרי הגבהה של אוברניאק והשאר בפגישה עם הנשיא רובי ריבלין.
שלוש פעמים מכבי הגיעה נחותה בטבלה, שלוש פעמים הדיחה את תל אביב הפייבוריטית. ביום רביעי בסמי עופר מפגש 15 בין השתיים בגביע המדינה. אין קשר למצב בטבלה. למעט שני משחקים, בכל משחק היה "אקשן" שהסתיים שלוש פעמים מהנקודה הלבנה, תמיד לזכות ה"צהובים".
התחיל ב-1955 בחצי הגמר. חיפה טרם נחשבה לקבוצה ממשית, תל אביב כבר הייתה אימפריה שניצחה 0:5 מצמד של צבי סטודינסקי, יוסף מרימוביץ, שער עצמי של בלם חיפה טיבי כהן ושער סיום ליהושע גלזר.
שבע שנים חיפה ציפתה ל'נקמה'. ב-1962 התקבצו 30,000 צופים וצפו ב-120 דקות שלא הניבו שערים. באותם ימים עדיין לא היה נהוג שללא הכרעה בועטים פנדלים ונקבע משחק חוזר. אלא שנוצרה בעיה מצד נשיא המדינה יצחק בן-צבי ז"ל. הנשיא חלה במחלה קשה ורופאיו סרבו לאפשר לו לעשות את הדרך לרמת גן פעם נוספת. הועלתה הצעה להכשיר את מגרש האוניברסיטה בבירה, מגרש שמעולם לא שיחקו בו משחק רשמי. רק לרבבת צופים הותר לצפות במשחק וב"אולפני כרמל" אולי שמורים עותקי המשחק.
חיפה פתחה בסערה ובתוך 34 דקות הכריז השדר המיתולוגי, נחמיה בן-אברהם: "גבירותי ורבותי, הגביע נוסע לחיפה". כל כך מהר? כן, כי המכבים הוליכו 0:5 משערים של יצחק שפירא (צמד), אברהם מנצ'ל (פעמיים) וג'וני הרדי ז"ל שפתח את מסכת השערים בדקה החמישית. תל אביב המתיקה במעט עם שערים של יהושע גלזר ונסים בכר, גם החטיאה פנדל מרגלי דוד רזניק ובסיום 2:5 מדהים שהוליך את הגביע הכסוף בפעם הראשונה בתולדות המועדון ועיר הכרמל.
כעבור שנתיים (1964) השתיים שוב בשלב חצי הגמר. שוער חיפה, מישל פורטל, התעקש לעלות ולשחק למרות ששתיים מאצבעות ידיו נשברו ונחבשו. העקשנות לא השתלמה, מכבי נוצחה 3:1 כאשר אורי קדמי (2) ושלום שיקווה העלו את קבוצתם לגמר. אהרן גרשגורן הצעיר הבקיע לחיפה.
על רבע הגמר הפנטסטי ב-66' הספקתם לקרוא, חלפו 17 שנים עד למפגש החמישי (1983) בין היריבות הוותיקות. אל תחפשו את חצי הגמר הטוב והמותח ביותר שנערך בכדורגל הישראלי. זה זה. ג'וני הרדי המנוח החליף בתפקיד המאמן את האנגלי ג'ק מנסל שהתפטר ועמד בראש קבוצה שהדהימה 45,000 צופים שראו שעתיים וחצי של שכרון חושים.
הפתיחה התל אביבית לא הותירה ספק. משה שוויצר (2) ומוטי איווניר (32) "הרגו" את חיפה. לא לחלוטין. משה סלקטר (50) והבלם ירון פרסלני (54) הרעידו את אמות הסיפים. לפתע צץ מנשה שמעונוב והחזיר לתל אביב את היתרון- 2:3 שנותר על כנו עד לדקה ה-52 עת סלקטר איזן בפנדל. למגרש הוכנס רוני רוזנטל שבפריצה נפלאה (108) קבע 3:4 לחיפה שהחלה להאמין ביכולתה לנצח. לא כך חשב בני טבק מתל אביב שדחק מקרוב והנה לכם 4:4 מטורף.
לא פחות משמונה בועטים מכל קבוצה נטלו חלק בחגיגת הפנדלים. כבר היה מצב שחיפה הוליכה 1:3 ורק בעיטה מוצלחת אחת הספיקה לה. הוחטאה. מהצד התל אביבי כבשו אברהם לוי, מוטי איווניר, יפתח הלוי, השוער בוני גינזבורג ובני טבק, עבור חיפה דייקו סלקטר, הילל קפלן, יוסי קרמר והשוער צדוק אברהמי. מחטיאי חיפה היו הבלם אלי כהן, ראובן הלד, רוני רוזנטל וגבי אמסלם. מהצד השני לא הצליחו יהודה קצב, יעקב נומדר ודוד אמיגה.
שנה עברה לה, שוב פגישה והפעם בשלב הנוכחי, שמינית הגמר. ארבע פעמים שיחקו בשמינית- 2:2 בסיכום הכללי. באותה שנה, 1984, בלומפילד ארח, חי קרייס המארח כבש ראשון, סלקטר החיפני השווה במחצית הראשונה ושער הניצחון, אוי, שער עצמי של המגן איתן אהרוני ערב חתונתו, חרץ את גורל המשחק- 1:2 לתל אביב.
חיפה המתינה לדה-ז'וו במטרה לגמול, ההזדמנות נקרתה לה בחלוף שנה. הפעם בקריית חיים, משכנה הזמני של מכבי , עקב שיפוצים בקריית אליעזר. שמינית הזכרנו? רוני רוזנטל הזכיר עם שער (70) שניצח את תל אביב והביא את חיפה למעמד הגמר ועל סף סיכוי ראשון לזכות ב"דאבל" ראשון. נדחה בשש שנים.
ואז גמר שני בין השתיים שהתפתח משום מקום למשחק יוצא מהכלל. איש לא נתן סיכוי לשערים אחרי שבמחצית הראשונה לא נכבשו כאלה וגם באופק לא נראה ניצוץ. משה גריאני, הנתנייתי של תל אביב פתח את ה"שיבר" (54) וזכה למענה (64) מרגלי זאהי ארמלי. אלי דריקס לא ויתר והחזיר (73) וכשחיפה על סף ייאוש, הבלם/ מנהל ההווה רפי אוסמו הוחלף, למגרש נכנס משה סלקטר שכבש סמוך לסיום. חיפה התעוררה, ארמלי עשה 2:3 תריסר דקות לסיום וחמש דקות אחר כך דריקס הבקיע פעם שנייה. עם 3:3 הלכו לפנדלים.
את הראשון שלח המומחה החיפני, ציון מרילי מעל לשער. אלון נתן דייק- 0:1 לת"א. ארמלי לא היה בטוח- בוני גינזבורג עצר. חיים גולדברג קבע 0:2. משה סלקטר 1:2. מיקי כהן הצהוב בעט לקורה, דניאל בריילובסקי כבש- 2:2. אלי דריקס עשה 2:3 וניר קלינגר כבש אף הוא ואיזן זמנית. אחרון הבועטים, זוכרים את בני טבק מחצי הגמר הנפלא ב-83' ? נמצא גם הפעם במקום הנכון ובזמן הנכון- 3:4 לתל אביב. חלומו של הבלם/ מנהל ההווה רפי אוסמו לראות את הגביע בחתונתו שנערכה כעבור מספר ימים, נגוז.
גיבור המפגש הבא (1992) יישב על ספסל המחליפים החיפני. הפעם כעוזר מאמן. איתי מרדכי. (בחצי הגמר ברמת גן הגיעו 30 אלף אוהדים) הפתיע את הפייבוריטית עם שער (23) וחיפה דווקא נראתה טוב, למרות שבאותה עונה נראתה רע בליגה. ניר קלינגר, שהספיק לעבור מחיפה לתל אביב השווה במחצית הראשונה. איתי מרדכי לא ויתר והשלים צמד (55), השער השני החזיק מעמד בדיוק שתי דקות, מאיר מליקה לא נרתע. בהמשך כלו כוחותיהם של שחקני חיפה, מה שאפשר לאיציק זוהר ואבי כהן ה"ירושלמי" לחולל מהפך בדרך ל-2:4.
חלק משחקני ההרכב המפסיד היו גם בהרכב שזכה בגביע ב-93' (ע"ע בפתיח) ואז ההגרלה האכזרית פגעה בשתיים שנה אחרי שנה. ב-1994 שמינית גמר, בפעם היחידה בתולדות אצטדיון קריית אליעזר. דווקא חיפה עלתה ראשונה על הלוח משער של סרגיי קנדאורוב , חלפו שש דקות וגדי ברומר השווה ומיד בפתיחת המחצית השנייה 1:2 לאורחים משער בפנדל מרגלי אבי נמני.
קנדאורוב חרק שיניים ושב בגדול לשמינית הגמר 1995. גם אבי נמני היה שם. האוקראיני של חיפה מיהר לכבוש, אבי נמני החרה-החזיק אחריו במחצית השנייה ובסיום שוב "קנדא" עם שער ניצחון 1:2 שקרב את חיפה לגמר והפעם לשם שינוי מכבי זכתה בגביע.
זכה עם הירוקים בגביע, סרגיי קנדאורוב. צילום: אתר מכבי חיפה.
אחרי שהבקיעה ראשונה בשלושת המשחקים הקודמים, בא חיים רביבו ב-1996 (מדהים, חמישה משחקי גביע בין מכבי לתל אביב בחמש שנים) ושוב הוליך את חיפה ליתרון (32). ניר קלינגר מתל אביב לא הניח ולפני המחצית כבש ואיציק זוהר (76) הוציא את חיפה ממעגל המשחקים.
הפעם הלפני אחרונה, עוד 0:0 למול 42,000 אוהדים שמילאו כל חלקה טובה ברמת גן. בחיפה חיפשו "דאבל" שני, תל אביב חיפשה פרס ניחומים. הדרמה עברה לפנדלים ב-2002. כל שמונת הבועטים הראשונים, ארבעה מכל צד, כבשו. אבישי ז'אנו, יעקובו איגביני, אדורם קייסי וואליד בדיר מחיפה. לתל אביב עמיר תורג'מן, טל בן-חיים (השריד האחרון המופיע גם כיום), ברוך דגו ודדי בן-דיין. אחרי 4:4 ג'ובני רוסו מחיפה החטיא, אבי נמני דייק ותל אביב ניצחה 4:5.
ואדי השמפניה מהגמר האחרון בטדי טרם התפוגגו...
.jpg)
צילום: האתר הרשמי (ראובן כהן).
אז היו לנו 6 ניצחונות חיפנים (שלושה בגמר) לעומת 8 תל אביבים. למרות שחיפה טרם ניצחה את האורחת בסמי עופר (בליגה), לגביע חוקים משלו. שלוש דוגמאות בולטות הבאתי לכם בפתיחה.
איש לא נתן סיכוי לחיפה, מלבד אוהדיה. "בליץ ירוק" ויכולת פנטסטית הממו את תל אביב שהופיעה בהרכב מלא. צמד הקיצונים ז"ל, חסן בוסטוני ושמואל "דידי" ששון קבעו 0:2 במחצית, דני שמולביץ (לימים רום) השלים בפתיחת המחצית השנייה וכך נרשמה לה הסנסציה הגדולה ביותר בגביע המדינה באותם ימים. הלם בכרך הגדול.
1993- גמר הגביע. רק 20 אלף אוהדים עשו דרכם לרמת גן. בין שתי הקבוצות נוצר פער בן 15 נקודות. תל אביב דורגה שנייה, חיפה חמישית. לאייל ברקוביץ שפרץ בדקה ה-76 והגיש על מגש כסף מסירת פז לראובן עטר שכבש, המיקום לא קבע כלום. הכובש והקפטן איתן אהרוני עלו יחד לקבל את הגביע מידי הנשיא המנוח עזר וייצמן, אוהד לא רשמי של הקבוצה.
איתן אהרוני וראובן עטר בהנפת הגביע. צילום: אתר מכבי חיפה.
שלוש פעמים מכבי הגיעה נחותה בטבלה, שלוש פעמים הדיחה את תל אביב הפייבוריטית. ביום רביעי בסמי עופר מפגש 15 בין השתיים בגביע המדינה. אין קשר למצב בטבלה. למעט שני משחקים, בכל משחק היה "אקשן" שהסתיים שלוש פעמים מהנקודה הלבנה, תמיד לזכות ה"צהובים".
התחיל ב-1955 בחצי הגמר. חיפה טרם נחשבה לקבוצה ממשית, תל אביב כבר הייתה אימפריה שניצחה 0:5 מצמד של צבי סטודינסקי, יוסף מרימוביץ, שער עצמי של בלם חיפה טיבי כהן ושער סיום ליהושע גלזר.
שבע שנים חיפה ציפתה ל'נקמה'. ב-1962 התקבצו 30,000 צופים וצפו ב-120 דקות שלא הניבו שערים. באותם ימים עדיין לא היה נהוג שללא הכרעה בועטים פנדלים ונקבע משחק חוזר. אלא שנוצרה בעיה מצד נשיא המדינה יצחק בן-צבי ז"ל. הנשיא חלה במחלה קשה ורופאיו סרבו לאפשר לו לעשות את הדרך לרמת גן פעם נוספת. הועלתה הצעה להכשיר את מגרש האוניברסיטה בבירה, מגרש שמעולם לא שיחקו בו משחק רשמי. רק לרבבת צופים הותר לצפות במשחק וב"אולפני כרמל" אולי שמורים עותקי המשחק.
חיפה פתחה בסערה ובתוך 34 דקות הכריז השדר המיתולוגי, נחמיה בן-אברהם: "גבירותי ורבותי, הגביע נוסע לחיפה". כל כך מהר? כן, כי המכבים הוליכו 0:5 משערים של יצחק שפירא (צמד), אברהם מנצ'ל (פעמיים) וג'וני הרדי ז"ל שפתח את מסכת השערים בדקה החמישית. תל אביב המתיקה במעט עם שערים של יהושע גלזר ונסים בכר, גם החטיאה פנדל מרגלי דוד רזניק ובסיום 2:5 מדהים שהוליך את הגביע הכסוף בפעם הראשונה בתולדות המועדון ועיר הכרמל.
כעבור שנתיים (1964) השתיים שוב בשלב חצי הגמר. שוער חיפה, מישל פורטל, התעקש לעלות ולשחק למרות ששתיים מאצבעות ידיו נשברו ונחבשו. העקשנות לא השתלמה, מכבי נוצחה 3:1 כאשר אורי קדמי (2) ושלום שיקווה העלו את קבוצתם לגמר. אהרן גרשגורן הצעיר הבקיע לחיפה.
על רבע הגמר הפנטסטי ב-66' הספקתם לקרוא, חלפו 17 שנים עד למפגש החמישי (1983) בין היריבות הוותיקות. אל תחפשו את חצי הגמר הטוב והמותח ביותר שנערך בכדורגל הישראלי. זה זה. ג'וני הרדי המנוח החליף בתפקיד המאמן את האנגלי ג'ק מנסל שהתפטר ועמד בראש קבוצה שהדהימה 45,000 צופים שראו שעתיים וחצי של שכרון חושים.
הפתיחה התל אביבית לא הותירה ספק. משה שוויצר (2) ומוטי איווניר (32) "הרגו" את חיפה. לא לחלוטין. משה סלקטר (50) והבלם ירון פרסלני (54) הרעידו את אמות הסיפים. לפתע צץ מנשה שמעונוב והחזיר לתל אביב את היתרון- 2:3 שנותר על כנו עד לדקה ה-52 עת סלקטר איזן בפנדל. למגרש הוכנס רוני רוזנטל שבפריצה נפלאה (108) קבע 3:4 לחיפה שהחלה להאמין ביכולתה לנצח. לא כך חשב בני טבק מתל אביב שדחק מקרוב והנה לכם 4:4 מטורף.
לא פחות משמונה בועטים מכל קבוצה נטלו חלק בחגיגת הפנדלים. כבר היה מצב שחיפה הוליכה 1:3 ורק בעיטה מוצלחת אחת הספיקה לה. הוחטאה. מהצד התל אביבי כבשו אברהם לוי, מוטי איווניר, יפתח הלוי, השוער בוני גינזבורג ובני טבק, עבור חיפה דייקו סלקטר, הילל קפלן, יוסי קרמר והשוער צדוק אברהמי. מחטיאי חיפה היו הבלם אלי כהן, ראובן הלד, רוני רוזנטל וגבי אמסלם. מהצד השני לא הצליחו יהודה קצב, יעקב נומדר ודוד אמיגה.
שנה עברה לה, שוב פגישה והפעם בשלב הנוכחי, שמינית הגמר. ארבע פעמים שיחקו בשמינית- 2:2 בסיכום הכללי. באותה שנה, 1984, בלומפילד ארח, חי קרייס המארח כבש ראשון, סלקטר החיפני השווה במחצית הראשונה ושער הניצחון, אוי, שער עצמי של המגן איתן אהרוני ערב חתונתו, חרץ את גורל המשחק- 1:2 לתל אביב.
חיפה המתינה לדה-ז'וו במטרה לגמול, ההזדמנות נקרתה לה בחלוף שנה. הפעם בקריית חיים, משכנה הזמני של מכבי , עקב שיפוצים בקריית אליעזר. שמינית הזכרנו? רוני רוזנטל הזכיר עם שער (70) שניצח את תל אביב והביא את חיפה למעמד הגמר ועל סף סיכוי ראשון לזכות ב"דאבל" ראשון. נדחה בשש שנים.
ואז גמר שני בין השתיים שהתפתח משום מקום למשחק יוצא מהכלל. איש לא נתן סיכוי לשערים אחרי שבמחצית הראשונה לא נכבשו כאלה וגם באופק לא נראה ניצוץ. משה גריאני, הנתנייתי של תל אביב פתח את ה"שיבר" (54) וזכה למענה (64) מרגלי זאהי ארמלי. אלי דריקס לא ויתר והחזיר (73) וכשחיפה על סף ייאוש, הבלם/ מנהל ההווה רפי אוסמו הוחלף, למגרש נכנס משה סלקטר שכבש סמוך לסיום. חיפה התעוררה, ארמלי עשה 2:3 תריסר דקות לסיום וחמש דקות אחר כך דריקס הבקיע פעם שנייה. עם 3:3 הלכו לפנדלים.
את הראשון שלח המומחה החיפני, ציון מרילי מעל לשער. אלון נתן דייק- 0:1 לת"א. ארמלי לא היה בטוח- בוני גינזבורג עצר. חיים גולדברג קבע 0:2. משה סלקטר 1:2. מיקי כהן הצהוב בעט לקורה, דניאל בריילובסקי כבש- 2:2. אלי דריקס עשה 2:3 וניר קלינגר כבש אף הוא ואיזן זמנית. אחרון הבועטים, זוכרים את בני טבק מחצי הגמר הנפלא ב-83' ? נמצא גם הפעם במקום הנכון ובזמן הנכון- 3:4 לתל אביב. חלומו של הבלם/ מנהל ההווה רפי אוסמו לראות את הגביע בחתונתו שנערכה כעבור מספר ימים, נגוז.
גיבור המפגש הבא (1992) יישב על ספסל המחליפים החיפני. הפעם כעוזר מאמן. איתי מרדכי. (בחצי הגמר ברמת גן הגיעו 30 אלף אוהדים) הפתיע את הפייבוריטית עם שער (23) וחיפה דווקא נראתה טוב, למרות שבאותה עונה נראתה רע בליגה. ניר קלינגר, שהספיק לעבור מחיפה לתל אביב השווה במחצית הראשונה. איתי מרדכי לא ויתר והשלים צמד (55), השער השני החזיק מעמד בדיוק שתי דקות, מאיר מליקה לא נרתע. בהמשך כלו כוחותיהם של שחקני חיפה, מה שאפשר לאיציק זוהר ואבי כהן ה"ירושלמי" לחולל מהפך בדרך ל-2:4.
חלק משחקני ההרכב המפסיד היו גם בהרכב שזכה בגביע ב-93' (ע"ע בפתיח) ואז ההגרלה האכזרית פגעה בשתיים שנה אחרי שנה. ב-1994 שמינית גמר, בפעם היחידה בתולדות אצטדיון קריית אליעזר. דווקא חיפה עלתה ראשונה על הלוח משער של סרגיי קנדאורוב , חלפו שש דקות וגדי ברומר השווה ומיד בפתיחת המחצית השנייה 1:2 לאורחים משער בפנדל מרגלי אבי נמני.
קנדאורוב חרק שיניים ושב בגדול לשמינית הגמר 1995. גם אבי נמני היה שם. האוקראיני של חיפה מיהר לכבוש, אבי נמני החרה-החזיק אחריו במחצית השנייה ובסיום שוב "קנדא" עם שער ניצחון 1:2 שקרב את חיפה לגמר והפעם לשם שינוי מכבי זכתה בגביע.
זכה עם הירוקים בגביע, סרגיי קנדאורוב. צילום: אתר מכבי חיפה.
אחרי שהבקיעה ראשונה בשלושת המשחקים הקודמים, בא חיים רביבו ב-1996 (מדהים, חמישה משחקי גביע בין מכבי לתל אביב בחמש שנים) ושוב הוליך את חיפה ליתרון (32). ניר קלינגר מתל אביב לא הניח ולפני המחצית כבש ואיציק זוהר (76) הוציא את חיפה ממעגל המשחקים.
הפעם הלפני אחרונה, עוד 0:0 למול 42,000 אוהדים שמילאו כל חלקה טובה ברמת גן. בחיפה חיפשו "דאבל" שני, תל אביב חיפשה פרס ניחומים. הדרמה עברה לפנדלים ב-2002. כל שמונת הבועטים הראשונים, ארבעה מכל צד, כבשו. אבישי ז'אנו, יעקובו איגביני, אדורם קייסי וואליד בדיר מחיפה. לתל אביב עמיר תורג'מן, טל בן-חיים (השריד האחרון המופיע גם כיום), ברוך דגו ודדי בן-דיין. אחרי 4:4 ג'ובני רוסו מחיפה החטיא, אבי נמני דייק ותל אביב ניצחה 4:5.
ואדי השמפניה מהגמר האחרון בטדי טרם התפוגגו...
צילום: האתר הרשמי (ראובן כהן).
אז היו לנו 6 ניצחונות חיפנים (שלושה בגמר) לעומת 8 תל אביבים. למרות שחיפה טרם ניצחה את האורחת בסמי עופר (בליגה), לגביע חוקים משלו. שלוש דוגמאות בולטות הבאתי לכם בפתיחה.
