עבר, הווה, עתיד

בואו נישאר עוד מעט בבאר שבע. לא אכפת לכם , נכון ? אפילו בימיה הגדולים, מכבי חיפה לא הצליחה לנצח פעמיים בעונה אחת בבירת הנגב, למעט פעם אחת. כולם מתלהבים ובצדק, שה"ירוקים" הפכו לקבוצה הראשונה בישראל שניצחה בשני מפגשי החוץ את בעלת הבית באצטדיון טרנר. אם תשאלו את המאמן מרקו בלבול אם יש לו סנטימנטים לבאר שבע, יחייך ויאמר: אכן, שם כבשתי את שער הליגה הראשון שלי וגם הוא הפך לשער ניצחון.

כאמור, רק פעם אחת בעבר החיפאים עשו את 600 הק"מ הלוך וחזור, כשחיוך נסוך על פניהם. בעונת ה"דאבל" ניצחון ראשון 1:3 משערים של ראובן עטר, איתי מרדכי ואייל ברקוביץ ובשלב ה"פלייאוף" העליון, שוב ניצחון 1:2 והפעם היו אלה משה אייזנברג ואייל ברקוביץ. מההרכב שניצח עובדים כיום במועדון לא פחות משבעה שחקנים. השוער גיורא אנטמן מאמן שוערים, אלון חרזי כסקאוט ראשי, רפי אוסמו בתפקיד מנהל הקבוצה, איתי מרדכי כעוזרו של בלבול, יניב כהן מנהל את מחלקת הנוער, אברהם אבוקרט מאמן את נערים ב' ויוסי צרפתי את ילדים ב'.

וכמובן יש את שון וייסמן שבפעם השלישית העונה כובש אחרי שהוא מוכנס לכר הדשא כמחליף. בכל המקרים שעריו שווים ניצחון. מול בני סכנין נכנס בדקה ה-75 וביסס את ניצחון ה-0:2 בשער בדקה ה-86, בקריית שמונה נכנס בדקה ה-65 ולא הסתפק בשער, כבש צמד , השני בדקה ה-87 וחולל מהפך בדרך ל-2:3 ובבאר שבע שער נוסף בשלהי המשחק (84). עשר הדקות האחרונות "מאוהבות" בוייסמן.

החלוץ הצעיר מצטרף למועדון קטן של שחקנים מחליפים שהטביעו חותמם על תוצאת המשחק. הראשון היה צדוק מלכה עם 3 כיבושים בעונת האליפות הראשונה, אחריו המתינו בחיפה למחליף בדמותו של דייויד פרקלאף של ליברפול שהפך לדגם אנושי בכיבושים, אחרי עלותו מהספסל. לחיפה היה את שי הולצמן שעשה זאת 9 פעמים (!!), שמונה מתוכם בעונה הנפלאה והבלתי מנוצחת 1993/94.

אחריו עופר שטרית (4 פעמים בעונת 95/96), רפי כהן (3 בעונת 2001/02) וכעבור שנה הפך לשיאן כשכבש שלושער כמחליף בתוך רבע שעה בניצחון בטדי על בית"ר ירושלים 3:4. מיכאל זנדברג (3) והצעיר שי בירוק (03/04) שכבש 6 שערים כמחליף, אלן מסודי (3) , שלומי ארבייטמן עם 3 שערים בעונת האליפות הראשונה של אלישע לוי ועוד 5 פעמים בעונה לאחר מכן. מוחמד גדיר (4), עידן ורד (בעונה אחת 3 ובאחרת 4), שלומי אזולאי (4) בעונת 12/13, שובל גוזלן (3) ואופיר מזרחי (צמד מול האקסית קריית שמונה) סוגרים את הרשימה המצומצמת. בקיצור, וייס-מן עשה "שוורץ" (שחור) לבאר שבע.

עכשיו בני יהודה. הולך להיות קשה ולא רק בגלל ששתי הקבוצות מבקשות לעצמן כרטיס השתתפות בליגה האירופית. יותר בגלל שהמארחת באצטדיון ה"מושבה" בפתח תקווה נהנית לא להפסיד לחיפאים. בעשרת המשחקים האחרונים, חיפה ניצחה רק פעם אחת בסמי עופר (0:1 משער של ניקיטה רוקאביצה במחזור ה-16.

ניצחון החוץ האחרון של חיפה הרבה יותר מושך עין. זה קרה בדצמבר 2013 בבלומפילד, חמש שנים פלוס, כשחיפה עם צמד של רובן ראיוס המצטיין , בתוך עשר דקות, חזרו עם 0:2 ושלוש נקודות. במקרה של בני יהודה, היו מספיק פעמים שחיפה גברה עליה פעמיים בעונה. אפילו שלוש פעמים.

בעונת 1993/94 חיפה ניצחה בקלות יחסית ( 1:5, 0:3, 0:1), כך גם בעידן אברהם גרנט (2000/01) כאשר תשע הנקודות נותרו באמתחת הירוקה ( 2:3, 1:2, 0:5). כעבור שלוש עונות, עם רוני לוי (שיחק בשתי הקבוצות וזכה עמן באליפות) האלופה מעיר הכרמל שוב עם שלושה ניצחונות בעונה ( 1:2, 0:3, 0:2).

בשתי עונות נוספות חל שדרוג אצל ה"ירוקים" בעונות בהן זכו בשתי אליפויות נוספות. ניצחו שלוש פעמים בעונה וגם לא ספגו. באליפות השלישית הרצופה (05/06) שני ניצחונות דחוקים (0:1) ואחד גדול (0:4) ובעונת 2008/09 שלושה ניצחונות על חודו של שער (0:1).

מבקיעים מצטיינים לא חסרו בשתי הקבוצות, בראשם כאלה שלבשו ירוק וכתום לסירוגין. אלון מזרחי גדל בשכונת התקווה, כבש לרשת חיפה 4 שערים ולא התבייש להרשית גם מנגד- 5 שערים. חיים רביבו (1 מול חיפה) צרף את קבוצתו לשעבר לרשימת הסופגות עם 3 שערים. עופר שטרית (3), ברוך ממן (2), משה אייזנברג (2 לכל צד), חזי שירזי (אף הוא צמד בכל אחת מהקבוצות נגד רעותה) ואחרים, פחות בולטים.

בשנים האחרונות לא מובקעים שערים רבים במשחקים בין השתיים. בעונה הראשונה של בני-יהודה בליגת העל ( אז קראו לה הליגה הלאומית) חיפה ניצלה את חוסר ניסיונה של ה"עולה החדשה" וניצחה אותה בקלות 2:4 ו- 1:5. מאז זרמו מים רבים בקישון ובירקון. ב-122 המפגשים מאז, שניים בליגה הארצית, חיפה ניצחה 62 פעמים, הפסידה ב-29 משחקים והן סיימו 31 ללא הכרעה. רק קבוצה אחת ספגה יותר שערים ממכבי חיפה (הפועל פתח תקווה- 227) בשעה שבני יהודה לא אהבה לצפות ב-202 צהלות חיפאיות. היא מצדה כבשה 111 פעמים.