דוד (דודי) וטנברג נולד בחיפה להורים ניצולי שואה, חנה ורודולף-רפאל. הוא למד בבית ספר היסודי "בארי" ובתיכון שוב.
דודי היה חובב ספורט, ספורטאי מצטיין, עמית באגודת מכבי חיפה ואף היה אלוף הצפון לנוער בהדיפת כדור-ברזל, כאשר במשך כמה שנים היה נשלח בחופשות הקיץ למחנות לספורטאים מחוננים.
בתחילת מאי 1972 הוא התגייס לצה"ל ובחר לשרת בחיל השריון. הוא הוצב בגזרה המרכזית בתעלת סואץ בגדוד 184 חטיבה 14.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. הוא היה בין הלוחמים הראשונים שעצרו בגופם את המוני החיילים המצריים. במהלך הקרבות הציל את חברו הטוב, משה שמש, מהטנק הבוער אשר נכווה קשה. צוותו איבד שלושה טנקים בקרבות אלו.
יום לפני נפילתו, השתתף בקרב שסימן את התפנית במלחמה ובו השריון המצרי נחל מפלה גדולה. למחרת היום החליט המטה הכללי לצאת לקרב הפריצה ליבשת אפריקה. המשימה הוטלה על האוגדה של אריק שרון וחטיבתו הייתה חוד החנית של המבצע.
בקרב שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) בצומת "טרטור-לכסיקון", באזור החווה הסינית נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה על ידי טיל ודוד נפגע ונהרג במקום. עמו נהרגו כל חברי הצוות.
דודי הוכרז כנעדר. לאחר תשעה חודשים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי חוף הכרמל בחיפה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוא נקבר בצמוד למ"פ שהיה חבר ילדותו, אהרון מרגן ז"ל ובחייהם ובמותם לא נפרדו.
הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
לזכרו של דודי, הוקמה פינת הנצחה בחדר כושר של נבחרת השחייה והאתלטיקה של מכבי חיפה בבית מכבי בהר הכרמל בחיפה.
שחקני קבוצת הנוער, תבור חוטר וליעד לוי, עלו לקברו של דודי בבית העלמין הצבאי בחיפה, שמעו את סיפור הגבורה שלו והניחו את צעיף הקבוצה על קברו.
יהי זכרו ברוך.
