אלברט מזון שירת בחיל הנדסה קרבית. ביולי 1974, כחצי שנה אחרי שהשתתף במלחמת יום הכיפורים, נקרא בשנית למילואים, אותם עשה בחזית הגולן יחד עם יחידתו מחיל ההנדסה. הכוח שלו נדרש לפנות שדה מוקשים ברמת הגולן, והוא וחברו התנדבו להיכנס ראשונים. השניים עלו על מוקש שהתפוצץ, ואבי נפצע קשה מאוד. הוא איבד את כף רגלו, ידו נפגעה ונפצע מרסיסים רבים בכל חלקי גופו.
במהלך שיקומו עבר מספר רב של ניתוחים וטיפולים אורטופדיים. מצב רוחו החיובי ואמונתו הבלתי מעורערת בעתידו המבטיח השפיעו על משפחתו וחבריו למחלקה. לאחר כשנה בבית החולים "רמב"ם" בחיפה חזר לחיק משפחתו.
במרוצת השנים נולדו לבני הזוג שלושה בנים – יוסף, אלירן וירון.
בשנת 1987 חלה החמרה במצבו הרפואי, כשאחד מהרסיסים שנותרו בגופו פגע בגזע המוח.
בשנת 2004 התדרדר מצבו הבריאותי אף יותר והוא נאלץ להתאשפז במחלקה המיועדת לנכי צה"ל. למעלה מחמש שנים היה בבית החולים, כשמשפחתו לצידו. לעיתים אף יצא איתם לטיולים בעיר, בקניון ועוד. באחד מימי ההולדת שלו זכה להפתעה כששחקני מכבי חיפה שאותה כל כך אהד, ביקרו בביתו.
אלברט (אבי) מזון נפטר ב-22.5.2010. בן 58 בפטירתו. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה בנים, נכדים, אח ושתי אחיות.
שון גולדברג עלה לקברו, הניח צעיף של מכבי, שמע את סיפור חייו ומותו ואמר: "מלח הארץ ואיש מדהים. אלמנתו שהצטרפה אלינו, מראה שאלברט העביר את האהבה לחיים לכל משפחתו. הנחמה היא שהוא זכה להקים משפחה לתפארת".
על מצבתו כתבו אוהביו: "חזקה מיהלום אהבתך לחיים. בעל, אב ואדם מדהים".
סיפור חייו של אבי מובא בספרו של אלי זיו שפורסם בשנת 2008, "תלויים ברוח", המציג את תהליכי התמודדותם ושיקומם של נכי צה"ל.
יהי זכרו ברוך
