התחיל את הקריירה בקבוצת הנוער של מכבי חיפה. לאחר מספר משחקים הפך שוער שני לאסרף דאמוני, שהועדף עליו במהלך מחנה אימונים בגרמניה. החליט לעבור למועדון כדורגל נוה-יוסף חיפה, אחרי שקיבל את כרטיס השחקן ביד. מאמן שמשון תל-אביב, שמעון שנהר, ראה אותו וזימן אותו לקבוצתו ששיחקה בתקופה ההיא בליגה הארצית. חמש שנים שיחק וקראט בשמשון, ארבע מתוכן כשוער ראשון. לאחר מכן עבר חמכבי כפר-כנא בה הופיע שנה וחצי ועונה אחת בהפועל קרית-שמונה. פציעתו הקשה של שוער המשנה, יהודה בוארון, בתאונת דרכים הציבה את מכבי חיפה בפני מצב לא קל והיה עליה לחפש שוער מחליף במהירות האפשרית. מאמן השוערים, גיורא אנטמן חיפש שוער שניחן ביכולת אישית גבוהה, הסתגלות חברתית ובעל כוחות נפשיים גדולים כדי שיוכל לעמוד בלחצים נפשיים. לרוע מזלה של חיפה, נפגע גם שוערה הראשון, ניר דוידוביץ שפסח על שני הסעיפים ולא החליט אם להמתין עם ניתוח הבקע שעליו לעבור עד תום העונה. לבסוף הוכנס וקראט לשער כשוער ראשון ודוידוביץ שימש לו שוער מחליף, למקרה הצורך. וקראט גילה אומץ לב ואם בתחילה ניתן היה להבחין בחוסר בטחון בהגנה שלא הורגלה לשחק עימו, אחר כך התייצבה מכבי חיפה. עד למשחק רבע הגמר מול בית"ר ירושלים בו הובסה חיפה 1:5 אחרי 120 דקות. ארבעת השערים שספג וקראט ב-17 דקות ההארכה, רובם ככולם לא באשמתו, גרמה לדוידוביץ הפצוע לחזור לשער כדי לנסות ולהציל לפחות את המקום השני המוליך לאירופה. המשימה לא הוכתרה בהצלחה.

(יצחק הברמן)