בלם, מיוצאי קבוצת הנוער של מכבי חיפה בתחילת שנות האלפיים. אביו, שחקן עבר בהפועל טבריה, דחק בילד, יליד וחניך קיבוץ ראש הנקרה על גבול הלבנון, להצטרף בגיל שמונה להפועל מטה-אשר, קבוצת בת של הפועל חיפה . ארבע שנים שיחק בקבוצה זו אך הבין במהירות שאם ברצונו להתקדם ולהגיע רחוק, אין טוב יותר מאשר להצטרף למועדון גדול. מטבע הדברים, הבחירה נפלה על מכבי חיפה. אחרי מבחן קצר אותו ערך לו איתן אהרוני, מגן העבר שאימן בזמנו במחלקת הנוער, קינן התקבל לקבוצת נערים א`, קבוצת הדגל של המחלקה, למעט קבוצת הנוער עצמה. משחקו האלגנטי, קור הרוח וקוד ההתנהגות הספורטיבי, השמור בדרך כלל למנהיגים בכדורגל, הביא אותו לשורה הראשונה של כוכבי קבוצת הנוער. בעונה האחרונה שלו במדיה ( עונת 2002/2003) הוליך אותה לזכייה ב"דאבל" ולהישגים חסרי תקדים במחלקת הנוער. קינן צורף לאימוני הקבוצה הבוגרת, מתוך מבט לטווח ארוך. בד בבד הופיע בנבחרת הנוער ובשלהי העונה זומן אפילו לנבחרת האולימפית על ידי המאמן משה סיני. יצחק שום, מאמן מכבי חיפה, התרשם ממנו ואיפשר לו לשחק במשחק ליגה אחד ( נגד בית"ר ירושלים בטדי) ובשני משחקי גביע, אחד מהם בשלב חצי הגמר נגד הפועל באר-שבע שהביסה 0:3 את החיפנים. את מירב ההופעות שלו במכבי חיפה ערך כאשר מאמנו בנוער, רוני לוי, שיתף אותו במספר משחקים. קינן היה שותף לאליפות השמינית של חיפה (2004) ומשנדמה היה שבעקבות העונה הזאת יצליח לתקוע יתד בהרכב הראשון, הוחלט להביא בלם צעיר מברזיל, ווסקלי גונזאלבס. קינן קרא את המפה וביקש לעבור לקבוצה אחרת כדי לצבור דקות משחק. הוא בחר באיחוד בני-סכנין, קבוצת תחתית שמרכז ההגנה שלה היה פרוץ. הבלם החיפני הצליח מאוד, למרות שגרם למספר פנדלים. הוא כבש שערים חשובים ובראשם את שער הניצחון מול... מכבי חיפה (2:3) במשחק שהשאיר את סכנין לעונה נוספת בליגת העל.