מכבי חיפה עשה זאת אתמול בדרך הקשה ובצורה האופיינית לו : חמישה שערים תוך 34 דקות, בפתיחה מסחררת ובלתי צפויה, ואחריהן 65 דקות "מעצבנות" - עד שזכו שחקניו להקיף את אצטדיון הקריה בירושלים, מיוזעים וקורנים מאושר כשבידם הפרס היקר ביותר בכדורגל הישראלי : גביע ! אפילו אלה מבין 15 אלף הצופים (והיו רבים כאלה) שאינם נמנים עם אוהדי מכבי חיפה, לא יכלו שלא להצטרף אתמול עם דמדומים לשמחת הנצחון שסחפה את 11 הירוקים-לבנים, כשבפעם ראשונה בהיסטוריה זכו לשיר "הגביע הוא שלנו!". אכן, לאחר נצחון של 2:5 על מכבי תל אביב היה הגביע שלהם, ולא נמצא במגרש הירושלמי מי שידע להעריך את גודל ההישג יותר מהמאמן אוטו שלפנברג, שבדיוק לפני 20 שנה חזה בהרכב האומלל של מכבי חיפה, אשר הובס בגמר על ידי בית"ר תל אביב בתריסר שערים לעומת אחד. 0:5 בדקה ה- 34 היא תוצאה המספרת יותר מכל על מה שהתרחש אתמול במשחק הגמר החוזר על גביע 1961, ושבעת השערים בסיום היוו פיצוי נאות לכל אלה שראו ב- 27 במארס ברמת גן את 120 הדקות שנסתיימו ב- 0:0. היה ברור כי הפעם יתרחש "משהו" בגמר, אך כל מה שאירע במשחק זה היה כה מדהים וכה מפתיע במהלכו, עד שקשה היה להבין תחילה מה בעצם מתרחש במגרש. הדשא הבלתי מטופח, הרגעים ה"מתים" במחצית השניה, הליקויים הבולטים שנתגלו אצל כמה שחקנים וחוסר האחידות ברמת המשחק - כל אלה נדחקו הפעם לקרן זווית, ואין בהם כדי להעיב על 90 הדקות ההיסטוריות שראינו אתמול בירושלים. חבל מאוד, שכה רבים החמיצו חוויה זו ואלה יכולים רק להצטער על כך, כי אם גם לא היה זה משחק כדורגל קלאסי, היו בו רגעים דרמטיים ואירועים בלתי נשכחים כה רבים, עד שרק לעתים רחוקות זוכים לראותם. ניצחון החלוצים נצחון מכבי חיפה אתמול בגמר הגביע היה קודם כל, ובראש וראשונה, נצחונם הגדול של חלוצי הקבוצה, אשר חזרו והוכיחו כי כאשר "הולך" להם - אין שום מעצור בפניהם. מה שהציגו ברגעים מסויימים מנצ`ל ואלמני במחצית הראשונה, היווה את השיא שניתן לראות אצל כדורגלן ישראלי - שליטה בכדור, מסירה למקום הנכון, התמצאות במגרש ויכולת להוציא את היריב משיווי משקלו על ידי תנועה קלילה והטעיית גוף מסחררת. אם כי לא כל חלוצי חיפה התעלו לאיכות אישית כה גבוהה, בכל זאת הספיק גם ה"חתך הממוצע" של מערכת ההתקפה החיפנית כדי להציג ב- 34 הדקות הראשונות את מכבי תל אביב ככלי ריק, נדהם ואובד עצות. אכן, דומה כי אי אפשר היה לנצל ביתר יעילות את החולשה ואת המבוכה בהגנה התל אביבית, מכפי שעשו זאת החיפנים הזריזים בפרק זמן זה. היתה זו הצגה מושלמת, יחידה מסוגה בגמר הגביע, לפחות בשנים הזכורות לנו. אבל שוב, בצורה המאפיינת כל כך את החיפנים בשנים האחרונות, היתה זו "סימפוניה בלתי גמורה" : לאחר הפיסגה באה נקודת השפל, ורק ביש המזל של התל-אביביים הוא שגרם לסיום חסר המתח ולהפרש "אכזר" במקצת בן שלושה שערים, שלא תמיד שיקף את מהלך המשחק. המיפנה שלא בא היה זה ללא ספק קיפוח משווע לחיפנים, לאחר יתרון מכריע של 0:5, לוא חזרה על עצמה התכנית החדשה של גמר- 1959, כאשר הפועל פתח תקווה צימצם פיגור של 4:0 ל- 4:3 בדקות הסיום של משחקו נגד מכבי ת"א. ברם, אם להיות נאמנים למציאות, יהיה עלינו להודות כי אפשרות כזו "ריחפה באוויר" גם אתמול בירושלים. במצב של 5:1 לחובתו בדקה ה- 36 יכול היה מכבי ת"א להשיג הרבה יותר מ- 5:2 בסיום - אלמלא החמצותיהם של רזניק (בעיטת 11 !), גלזר ווילנסקי במחצית השניה. אבל האמת היא, שספק אם היה ראוי לכך - לא רק בשל משחקו הרשלני וחוסר המחץ, אלא בעיקר בגלל העובדה שגם החיפנים לא ניצלו את כל ההזדמנויות שהכשירו לעצמם. אף על פי כן, ועם כל המחמאות שראוי להן מכבי חיפה, אי אפשר לומר כי המשחק היה כולו שלו. אדרבא, דווקא על סף דכאון ולאחר יאוש מוחלט, באה התאוששות מפתיעה מצד התל אביביים, אשר לא רק איזנה לחלוטין את יחסי הכוחות אלא אף איפשרה להם לשלוט לעתים במגרש ולתקוף ברגעים רבים במחצית השניה. ואם לא נשאה עדיפות זו פרי, הרי זה בעיקר בשל חולשה בולטת בהתקפה, שמשחקה השיגרתי לא הצליח לאיים באורח רציני אף על הגנה חיפנית חדירה ורופפת. יתרון ההפתעה מכבי חיפה היטיב לנצל אתמול את הגורם המפתיע, ועוד בטרם עמד יריבו על חומרת מצבו - כבר עלו החיפנים על דרך המלך לקראת נצחון בלתי מעורער. ברם, יחד עם זאת, הוכח שוב כי אין מכבי חיפה קבוצה של 90 דקות. חסרים לשחקניה הנתונים הנפשיים, או הסגולות הגופניות, כדי להתמיד ברמה גבוהה עד הסוף. הם מסוגלים להבריק, לבצע תרגילי התקפה מסחררים ולכבוש שערים בלתי רגילים - עד שבא המשבר. וכך קרה גם הפעם, שאחר מיפגן מרהיב ביופיו חל לפתע שיבוש בלתי מובן במערך החיפני כולו. ההתקפה המסוכנת נבלמה, נפלה שוב ושוב קרבן לתכסיסי הנבדל של מגיני תל אביב ואיבדה בהדרגה את היוזמה.

בשעה 3.28 באיחור קל, עלו שתי הקבוצות והשופטים לצלילי תזמורת המשטרה למרכז המגרש והתייצבו בשורה חזיתית מול בימת הכבוד. חמש דקות של צפיה לבוא הנשיא חלפו עד שלפתע נראתה מכונית הנשיא מגיחה על אחת הגבעות הסמוכות כשהיא מתקרבת לשערי האיצטדיון. תשואות רמות קידמו את כניסת הנשיא למגרש. השר אבא אבן ירד מהבמה בלווית ראשי ההתאחדות לכדורגל והפמלייה עלתה לבמת הכבוד, שם הוצגו בפני השרים דב יוסף ואליהו ששון. תרועת כבוד, התקווה והמשחק החל. שתי דקות - שני שערים אמר מסר לשפירא, שבעט אך הכדור נהדף ישר לידו. שריקה. פלשל בעט העונשין , בן צבי הדף, ושוב נבעט הכדור. הפעם שמאלה, שם חלף על ראשו של גולנסקי, הגיע לגלזר שלא הצליח מול גולנסקי המתאושש. הכדור עבר בזה אחר זה מרחבה אחת לרעותה, עד לדקה החמישית בה פתחו חלוצי חיפה בקונצרט השערים המלהיב. אשר אלמני, ה"שד" נמוך הקומה קלט כדור בימין, ממש ליד קו האורך ופרץ ללא היסוס. גולדשטיין הגיח מולו ואילץ את החיפני לעצור בו, אך לא לשניות רבות. אלמני סטה לפתע למרכז השדה, כידרר במהירות והסיט "כדור סרגלי" בין המגינים לחברו הרדי, שלא קפא על מקומו ובכמה צעדי ריצה מהירים קרב לשער והרעיד את הרשת התל-אביבית בפינה הרחוקה. 0:1 אבל רק למשך 80 שניות בלבד. שכן, עם חלוף פרק זמן קצר זה כבר הירשו לעצמם החיפנים המשולהבים ביציע לשלוח מבטים מלטפים לעבר הגביע הענק. זכריה בן-צבי ניתר גבוה כדי לבעוט קדימה, לאגף השמאלי כדור קשה, שפירא מיהר להדביק את הכדור, גבר על פלשל העיקש שניסה לחסמו ואז פרץ לרחבה באין מפריע. פלשל ניסה אמנם לתקן אך הקיצוני השמאלי גבה הקומה לא השתהה ובעט כדור שטוח לעבר הפינה הרחוקה כשזינוקו הלא מוצלח של שרסטינסקי לא הועיל - 0:2 לחיפה. התל אביביים, נדהמים וחיוורים, ניסו להגיב אך נהדפו בנקל מרחבת חיפה. ואז, 13 דקות לאחר שריקת הפתיחה, כבר נתנפצה כליל התקוה הקלושה של "צהובי מכבי תל אביב". שוב התקפה מסחררת של חלוצי חיפה. מסירה קלאסית של אמר הגיעה למנצ`ל, גיבור המחצית הראשונה. הלה כדרר במהירות ולפני שפלשל הגיע מולו לעמדת חסימה הרים את הרשת בבעיטתו החדה. דקה 13 - 0:3 ! מכבי ת"א, כולו מבולבל ומבוהל, לא אמר נואש. סימנים ראשונים לכך - חילופים קיצוניים בהתקפה: גלזר - מרכזי, וילנסקי - קיצוני שמאלי וגלייט - קיצוני ימני. הנה התקפה ממשית ורצינית של תל אביב. כדור שהוגבה מימין (דקה 20) חלף על ראשו של שמולביץ הפזיז, וילנסקי הגיח במפתיע לשמאל כדי לקלטו, אך למרות שהתרומם גבוה יותר ומהר יותר מגרשוני - החטיא לכדור. גלזר כדרר על קו ה- 16 ונהדף ובכר, שפרץ והערים על הלד, העביר את הכדור לעסיס, במרכז הרחבה, אך עסיס, בעמדה מצויינת, החטיא לכדור האוירי שחיש נהדף. גם גלייט ניסה כוחו בהבקעת שער כאשר רדף אחרי כדור ונכנס בעקבותיו לרחבת ה- 16 אך גרשוני זינק לרגליו וגלייט שמעד לא ראה מאחורי גבו כיצד נשמט הכדור המתחנן מידי השוער שזינק עליו שנית כדי לקלטו. סיום הקונצרט ואז בהתקפת נגד חיפנית, גילו חלוצי קבוצה זו את יעילותם הגדולה פי כמה. סרט בנע של שעריהם לא נקטע. הדקה ה- 27 קבעה 0:4. הרדי שפרץ ראה את מנצ`ל פורץ ימינה ל"שטח מת", מסר לו, והחלוץ הכשרוני ש"חתך" ימינה מיהר לפנות לעבר השער, פלשל הגיח מולו, אך מנצ`ל הספיק לבעוט והכדור שפגע במגן תל אביבי, התרומם גבוה-גבוה והחל לנחות על פי השער. שרסטינסקי, באין מפריע, התרומם לכדור ושגה קשות בעת שניסה להדפו מעבר למשקוף, שכן הדיפת ידיו נעצה את הכדור מעל ראשו, מתחת למשקוף. עוד שבע דקות חלפו עד שהושג השער החמישי שרק לאחר שחלפו 56 הדקות האחרונות. הוברר, קצת באורח בלתי צפוי, ששער זה היה האקורד החיפני האחרון. דקת השער החמישי (34) היתה אחת הגדולות של אברהם מנצ`ל. הוא כידרר ליד הרחבה כשהכדור דבוק לרגליו. מתניה בא לקראתו כדי לחסמו, אך מנצ`ל העביר את הכדור בקור רוחו מעל ראשו, המשיך ללהטט וכשהקהל הריע לו - הוכשל, 20 מטר מהשער. מנצ`ל עצמו ביצע את בעיטת העונשין ומסר שטוח לעבר אלמני ושפירא הפורצים. אלמני הגיח עם הכדור מול השער אך נחסם, הסתובב והסיט לשפירא שניצב מימין, שני מטר הרחק ממנו. שפירא לא המתין ובעט מזוית בכל כוחו לבין חיבורי הקורות בפינה הקצרה - 0:5 ! דווקא עכשיו, בפיגור של חמישה שערים, הובקע שער לתל אביב, שתי דקות לאחר שערו של שפירא, הראשון של תל אביב. וילנסקי שפרץ משמאל, מסר לגלזר שהמשיך לתוך הרחבה, היסס קמעא ובעט חזק לפינה הימנית - 1:5 לחיפה. שפירא נשלח ימינה, פרץ לשער ובעט מקרוב, אך שרסטינסקי הצליח הפעם למנוע שער. דקותיים לפני ההפסקה נמנעה הבקעת השער השישי לאחר פריצה של מנצ`ל. מנצ`ל המהיר שחדר לרחבה, על פני מתניה והנה הנה ינעץ את הכדור ברשת, אך מתניה הפילו מבלי שדודאי יגיב. 3 דקות לאחר חידוש המשחק, פסק דודאי בעיטת 11, בעברו השני של המגרש. עסיס שיגר את גלזר לתוך הרחבה ונחסם שלא כחוק ע"י גולנסקי ושמולביץ. רזניק ירה את בעיטת העונשין, סנטימטרים ספורים ליד הקורה הימנית הנמוכה, כשוילנסקי כבר פרץ לעבר השער בתקוה? כעבור 5 דקות הצליח נסים בכר יותר מחברו הותיק. עסיס מסר לו קדימה, בכר פרץ לרחבה, גרשוני יצא תוהה מולו, ובכר הקדימו בבעיטה לרשת המופקרת - 2:5 לחיפה. מכבי תל אביב התעודד וניצל אדישות חיפנית. בכר פרץ, ותוך הטעייה בעט חזק החוצה. גלזר יצר מהומה, הכדור הטעה את גרשוני, אך גם את וילנסקי הפזיז. גלזר הגביה מימין - גרשוני קטף הכדור מעל הראשים המתנשאים ופריצה מצויינת של חלוץ העבר הסתיימה בבעיטה מחטיאה מעל השער, שנעזב ע"י גרשוני. שוב שוויון במרכז השדה. הכדור נע באיטיות מרחבה לרחבה, ללא אירועים מרתקים, מלבד המבצע הנאה של וילנסקי, דקותיים לפני הסיום. וילנסקי קלט כדורו של גלזר ומזוית ימנית קשה בעט בחוזקה לקורה הגבוהה. הסיום החגיגי שריקת סיום. היריבים לוחצים ידיים, כמה מהם גם מתנשקים. הקבוצות והשופטים עלו לבמת הכבוד. אברהם מנצ`ל, ה"קפטן" החיפני נוטל, לראשונה בהיסטוריה של קבוצתו, את הגביע מידי הנשיא. טקס קצר. ברכת הנשיא וראש עירית ירושלים, והמנצחים פנו להקפת נצחון סביב המגרש, וסיימוה בשתיית שמפניה כדת וכדין, מהגביע הענק. (יחיאל ארזי וצבי קופמן - "חדשות הספורט") הרכב מכבי תל אביב: אהרן שרסטינסקי, יצחק פלשל, שאול מתניה, רזניק, ריגל, יוסף גולדשטיין, נסים בכר, משה עסיס, גלייט, יהושע גלזר, וילנסקי.