הרבה יותר קל לכתוב על חגיגות האליפות, מאשר על משחק ההכתרה, 0:0 מול מכבי נתניה, אתמול בקרית-אליעזר. ההמולה סביב החגיגות סיפקה אירועים, התרחשויות, וגדודי אנשים באובדן חושים. המשחק, לעומת זאת, חסר את האלמנטים האלה, וכתוצאה מכך ניתן לכל היותר להגדירו כפושר. מכבי חיפה רצתה לגמור את הסיפור עוד לפני שזה החל. האיצטדיון בקרית-אליעזר הומה האדם נראה כבמה ענקית שחיכתה לשיחרור הניצרה, כדי לפרוץ במסכת של שמחה אדירה. גם מאופן משחקה של חיפה ניתן היה ללמוד, כי הקבוצה ממתינה לשריקה האחרונה של עובדיה צבי. המטרה היתה תיקו, ולמן שריקת הפתיחה נראה היה שלחיפה לא יהיו שום בעיות להשיג את התוצאה הזו. ההגנה החיפנית סגרה היטב את הרחבה, ולא איפשרה לאורחים מנתניה לסכן את שערו של צ`אנוב. אבל כאן מתחיל ונגמר, בעצם, סיפור המשחק החיפני. יתר מערכי הקבוצה סבלו מחוסר דיוק וסירבול, שבלטו מאוד לנוכח המשחק הקליל והמשוחרר של הנתנייתים באמצע השדה. נתניה נראתה טוב יותר במחצית הראשונה. איוניר, פקר, בראל וקרגיל הניעו היטב את הכדור מרגל לרגל. כל זה היה אולי נאה לעין, אבל מאוד לא תכליתי. די אם נציין, שהסיכון הממשי היחיד של נתניה במהלך המשחק כולו היתה נגיחה של איוניר, והכדור חלף מעל המשקוף, בדקה ה- 15. מי שסבר, כי נתניה תגיע לחיפה כשותפה לחגיגה - טעה. האורחים עשו חיים קשים לחיפנים, לחמו היטב בהגנה, בראשותו של הבלם רוני לוי המצוין, וניסו להעביר את הכובד לרחבת חיפה. דווקא חיפה האנמית היתה קרובה לכיבוש עם פתיחת המשחק, כאשר דני מלכין קיבל בדקה ה- 5 כדור טוב מטל בנין, אך כדורו היה חלש מדי, ולבלדב לא היו שום בעיות. עד מהרה התברר, כי המתח פגע קשות בבעלי הבית. שחקנים טכניים כאייל ברקוביץ` וטל בנין התקשו להפיק מעצמם את יכולתם הרגילה, וחסרונו של ראובן עטר, היודע ליטול על עצמו מנהיגות במשחקים כאלה, הורגש היטב. בנין וברקוביץ סבלו מאיבודי כדור רבים מדי, וכתוצאה מכך נחשפה חיפה במערומיה במרכז השדה. פתיחת המחצית השניה דמתה לפתיחת המשחק. חיפה המתלהבת, לאחר שהשחקנים קיבלו שטיפה ממאמנם שלמה שרף בהפסקה, הגיעה לשני מצבים טובים. באחד מהם ירה, בדקה ה- 47, משה אייזנברג לקורת שערו של בלדב, ואילו בדקה ה- 52 החמיץ בנין מעמדה נוחה, כשבעט החוצה. אחר כך באה שוב דעיכה והזמן שנותר עבר בציפיה מרגיזה לסיום. כך ביציעים, כך על הספסל, כך גם במגרש. דקות ספורות לסיום טיפסו מאות אוהדים על הגדרות ופלשו פנימה. המתח עשה את שלו. לבטח משחק הכתרה, שלא יירשם בספר הזהב. ( " ידיעות אחרונות") הרכב מכבי נתניה: יעקב בלדב, אלון חלפון, רוני לוי, אלעד קורן, אילן בוארון, פיטר קרגיל, גבי פקר, מוטי איווניר, טל בראל, דוד פיזנטי (הוחלף ע"י סלובודאן דראפיץ` בדקה 65), ש.דהאן (הוחלף ע"י אסף דומב בדקה 60). איבוד עשתונות טוטאלי קרוב לחמש שעות החזיקו אוהדי מכבי חיפה מעמד. השמש היוקדת לא השפיעה עליהם, גם לא מחירי הכרטיסים, כל זאת עד שנותרו עשר דקות לסיום. אז, כאילו בסימן מוסכם, התנפלו האוהדים על הגדרות, פרצו למגרש ויצרו חומה חיה סביב המשטח. מאותו הרגע, השחקנים לא היו במשחק. הם טיילו כבר בשמים וחיכו לשריקה שתגיע. ברגע שעובדיה צבי רק הסתכל על השעון, האוהדים כבר היו בתוך המגרש, תוך שהם מפשיטים מהשחקנים את חולצותיהם שנלקחו למזכרת. כשהם חצי עירומים, נלקחו השחקנים על הכתפיים לבמה המרכזית, משם החלו להשמע שירי האליפות החדשים. כל אוהד חיפאי המכבד את עצמו, לא ויתר על הזכות להניף למעלה את השחקנים שעמדו לידו וכך נראו בזה אחר זה שחקני מכבי חיפה, כמו במשחק היום, פעם למעלה ופעם למטה. הקפטן איתן אהרוני, שלא יכול היה לעמוד על הרגליים, ממש התחנן לאוהדים שעמדו סביבו שיקחו אותו לחדר ההלבשה. אהרוני: " אם אתם אוהבים אותי, אז שמישהו יסחוב אותי לחדר ההלבשה לפני שאתעלף. אני כבר לא מסוגל לנשום, לא מסוגל לזוז, תעזרו לי, אני מתחנן, תעזרו לי". חדר ההלבשה נראה כמו מרחץ תורכי. השחקנים שכבר הספיקו להגיע נראו מיוזעים ואדומים מהמאמץ האדיר לברוח מהאוהדים. על הדלתות התדפקו האוהדים בקצב, והשחקנים פשוט נראו מפוחדים, שמא הם ילקחו מחדש אל כר הדשא. רק לאחר בואם של שוטרים רבים, שבאו לשמור על הדלתות, יכלו השחקנים להרגע. ירון גבעול ואתי מרדכי, נראו לפתע מתנשקים נשיקה צרפתית, שפתיים לשפתיים. זה לא הפריע להם שכולם מסתכלים בתימהון. גבעול: " היום מותר לנו הכל. מותר להתנשק עם נשים וגברים מבלי לחפש תירוצים. הלילה הזה הוא שלנו. אחרי שנתאפס מעט, אני הולך לפרק את העיר. הולך להשתכר ולא יודע היכן אתעורר בבוקר. אני בטריפ. אני מרגיש מסומם, עכשיו, שכל הליגה תגיד מה שהיא רוצה, הדאבל שלנו ולהם נשאר רק לקשקש". צ`אנוב בורח מהאוהדים טל בנין, שנחטף לחדר ההלבשה ע"י שמירה מוגברת, עמד המום עם דמעות בעיניים : " אני לא מבין את מה שקרה באיצטדיון. כמעט והרגו אותי. עוד רגע אלפי אוהדים היו דורכים לי על הראש. הם אולי שמחים, אבל אני מרגיש קרוע לגזרים. אני אוהב את הקהל הזה, אבל יש גבול לאהבה שכזאת. חשבתי שזכיה באליפות תהיה מלווה בנשיקות וחיבוקים ולא ידעתי שבשביל הדאבל צריך להתאבד". לאחר שהובאה אליו חברתו, יפית צ`רבו, נשמע בנין רגוע יותר: " זאת הרגשה שלא היתה לנו בעת הזכיה בגביע. עמדנו במשימה שהכתבנו לעצמנו. רצינו לא להפסיד ועשינו זאת. עכשיו צריך לתכנן את המנוחה. הגוף שלי מפורק לחלוטין. אלוהים חייך אלינו בתקופה האחרונה. הרבה קבוצות רצו לשים לנו רגל ולא עזר להן. היינו טובים מכולם, הוכחנו שאנחנו קבוצה עם אופי, הוכחנו שאנחנו יודעים כדורגל ומגיע לקבוצה שכמונו להופיע באירופה". ויקטור צ`אנוב ממש נלחם באוהדים כדי שלא יפשיטו אותו. בעת שהאוהדים התנפלו לו על הכפפות והחולצה, היו כאלה שרצו לחלוץ מעליו את הנעליים והגרביים. צ`אנוב : " למרות שיש לי ארבע אליפויות ושישה גביעים מברה"מ, לא נתקלתי בהתנפלות כזאת של אוהדים. חשבתי שעוד רגע אני רץ עירום לחדר ההלבשה. הם ממש רצו להפשיט אותי. לא הבנתי מה קורה ולא ידעתי איך להסביר לאוהדים שאני רוצה לשמור על הבגדים למזכרת. אלמלא התחלתי להגן על עצמי, הייתי קבור עמוק באדמה. " הייתי כבר במעמדים שכאלה, אבל את זה אזכור לעולם. דווקא במשחק האחרון שיחקנו סולידי והסתפקנו בתיקו. ידענו שאסור לנו להשתגע. עכשיו אלך להתפרק ולשתות הרבה בירה. זאת גם ההזדמנות שלי להודות לשני אנשים. למאמן שלמה שרף, ולעוזר אלי גוטמן. הרבה בזכותם הצגתי את היכולת שלי בישראל. דווקא בשעות הקשות, כשעוד לא התאקלמתי ובעיקר בזמן המלחמה, הם תמיד היו לצידי. הזכיה בגביע ובאליפות חשובה לי מאוד. אני שמח שהחזרתי למכבי חיפה על כך שהחליטו להביא אותי לישראל". חרזי מקבל נזיפה רפי אוסמו הסתובב עם צעיף כרוך סביב המצח, בסגנון הנינג`ה האמריקאי. לאחר שניפה מעליו בזה אחר זה את האוהדים, הוא התפנה גם לאשתו, כשהוא מיוזע ומעט מתוח. " עכשיו אני מרשה לאשתי ללדת. לפני שבוע חלפו להם תשעת החודשים ולא הרשיתי לה ללדת. מצידי, במקום לחגוג, שתלך לבית חולים. הזכיה בדאבל היא אחד מרגעי השיא שלי בכדורגל. הזיקוקים מעלינו הם יום העצמאות השני שלנו. עשינו בית-ספר לכדורגל לכל המדינה. כולם רצו להכשיל אותנו, היו נגדנו והצהירו הצהרות. אנחנו נתנו תשובה על המגרש. מכבי חיפה היא לא סתם עוד קבוצה, היא הקבוצה הטובה ביותר במדינה מאז ומעולם". אלון חרזי ננזף בחדר ההלבשה ע"י שרף. "יכולת לתת יותר ממה שנתת היום" אמר שרף לחרזי, שלא הגיב. חרזי: מותר לשרף לומר לי את מה שהוא רוצה. בזכותו זכיתי לזכות באליפות ובגביע המדינה. זה הרגע המרגש ביותר מאז התחלתי לשחק כדורגל. כשחתמתי בחיפה, לא האמנתי שניקח תואר כלשהו. הרגשות שלי התחזקו ברגע שמרקו בלבול ועופר מזרחי נפצעו. אם לקחנו את הדאבל, מגיע לנו צל"ש מיוחד. עכשיו אני לא יודע אפילו איך חוגגים שמחה כזאת. אני אלך להיכן שהולכים כל שחקני הקבוצה ולא יודע באיזו מיטה אתעורר בבוקר. מכבי חיפה נתנה לי טעם של כדורגל. זאת זכות בשבילי לשחק בקבוצה שכזאת". יוסי צרפתי זכה לנשיקות וחיבוקים ממעריצות ברגע שרגלו דרכה מחוץ לחדר ההלבשה. " זה אחד הרגעים המאושרים בחיי". יניב כהן, שרבים ניבאו לו גדולות בתחילת העונה, נקלע לשנה מצויינת של עושי המשחק טל בנין, אייל ברקוביץ וראובן עטר. יניב " אני לא יודע אם לשמוח או לבכות. אני שמח שאני שותף בקבוצה שזכתה בדאבל. מאידך, אני מצטער שלא ניתנו לי מספיק דקות משחק. בכושר שלי וברמה שלי יש לי מקום בכל קבוצה בינלאומית. זאת העונה בגדולה ביותר של המועדון מאז אני משחק בו. עשינו את הבלתי יאומן, לקחנו את רוב הנקודות האפשריות. דווקא בזמן הקשה שלנו התגלינו כקבוצה גדולה. אנחנו הקבוצה הטובה ביותר בארץ, לא רק בעשור האחרון, אלא בכל הזמנים". שרף מסתער על אירופה עוזר המאמן, אלי גוטמן, זכה לעליה לרגל של השחקנים אליו. בזה אחר זה לחצו לו השחקנים את הידיים, הדביקו לו נשיקה וקיוו כי ימשיך עמם בעונה הבאה. גוטמן : " מאמנים אחרים עובדים 20 שנה באגודה ואין להם אף תואר. לי נפלה הזכות לזכות בדאבל כבר בשנה הראשונה. מרגש אותי לשמוע כי השחקנים אומרים לי שאותי גידלו לאליפות. זאת התודה הגדולה ביותר שזכיתי בחיי. פעמיים הורנו השנה לשחקנים להוציא תיקו ולא להפסיד. זה קרה נגד הפועל פ"ת ואתמול נגד מכבי נתניה. מכבי חיפה היא משפחה אחת גדולה ואני משוכנע כי זה לא ההישג האחרון שלה בשנים הקרובות". דווקא בשעה שההמולה היתה בשיאה וההתלהבות פרצה את כל הגבולות, נראה שלמה שרף רגוע לחלוטין: " אני פשוט עייף מאוד. אני שמח ומאושר על ההישג, אבל הגוף שלי, הנשמה שלי, דורשים מנוחה. ברגעים הגדולים הללו כל המלים מיותרות. סיימנו עונה גדולה ומגיע לשחקנים כל הכבוד. ההישג כביר יותר, כשידענו להתגבר על חסרונם של הפצועים והשחקנים המוצהבים. " טל בנין וויקטור צ`אנוב היו הטובים ביותר השנה והם אלו שמשכו את הקבוצה על כתפיהם, זאת מבלי לגרוע כלל מיכולתם של שאר השחקנים. קבוצה גדולה נבחנת ביכולת לפרגן לשחקנים מצטיינים. לאחר שאתעורר בבוקר, אתחיל לתכנן את משחקי האינטרטוטו. גמרנו מבצע אחד ומבצעים נוספים לפנינו. מכבי חיפה מתכוננת להסתער על הדרג האירופי וחבל לנו על כל יום". ( "חדשות") * נלקח מארכיונו של

היסטוריה

היסטוריה