איזה צרוף מקרים. לפני שבוע ביקש ממני אוהד צעיר לראות ויזואלית כיצד נראה המשחק ב- 88' בין מכבי חיפה למכבי תל אביב שהסתיים כמניין אצבעות ידיכם (או רגליכם, לבחירתכם...). חמודי, עניתי לו, אין תעוד על הקטסטרופה התל אביבית מאחר והמשחק כבר היה עמוק בחודש מאי הקייצי, שתי הקבוצות לא עניינו איש ורק 500 צופים הגיעו, רבים מהם אחרי ששמעו במהדורת החדשות של שתיים בצהריים שהתוצאה במחצית כבר 0:7... מאז, כמעט בלתי אפשרי לאתר את מתי המעט שצפו במשחק ואותו ילד, כרבים אחרים, ייאלץ להסתפק בסיפורים או ב...משחק שנערך הערב באותו גיהנום שת"א סבלה, קריית אליעזר.

בואו נעזוב לרגע את המסורת לפיה ה"ירוקים" תמיד מנצחים את מכבי פתח תקווה כאשר הם שבים מאוכזבים מאירופה, בואו נעזוב לרגע את ההופעה הנהדרת של חיפה בבורדו, אפילו בואו לא נתרכז במיוחד בעובדה שלחיפה זה היה משחק שני בתוך 72 שעות ואצלנו לא מייבבים ולא מייללים. משחקים. יודעים מה? בואו נעזוב אפילו את היריבה מאם המושבות שנחשבה כ"כבשה שחורה" ובצדק. אפילו שניסו ל"חמם" ולומר שאלישע לוי טרם ניצח את רוני לוי מאז השניים מונו לתפקידיהם (וחיפה כבר ניצחה השנה בגביע הטוטו 0:1), כל הדור הצעיר קיבל היום שחזור של ה- 0:10 המפורסם.

והיו מספר הבדלים בין מאי 88' לאוקטובר 09'. בראש וראשונה, ההחטאות הגדולות. אז זאהי ארמלי ניצל את כל ההזדמנויות שניתנו לו- היום ולדימיר דבאלישווילי מנע מעצמו לברוח בדרוג מלך השערים. לפחות חמישה שערים בטוחים היו לו ברגל. אז היתה סוף העונה ותחת המכנסיים השחקנים כבר היו לבושים בבגדי ים, היום אני בסך הכל במחזור החמישי. הבדל שלישי: אז המשחק התפתח בצורה כזאת שכל בעיטה לשער הפכה לגול- היום האורחים הגיעו במטרה תחילה לנסות ולבדוק אם החיפנים יתנו לעייפות ולאכזבה לחדור למשחקם. בעגה שאולה מעולם הרפואה נקרא למהלך הזה: "תוצאה שלילית".

מבלי לפגוע במכבי פתח תקווה החלשה, מראש לא היה לה סיכוי לנצח כאן, אפילו לא תקווה לנקודה. ולא בגלל המערך ההגנתי, הכי ותיק ומנוסה בליגה (אוהד כהן, מגמאדוב, יחיאל, גנון ואסי משיח) שאמור היה לתת תקווה. חיפה לא המתינה יותר מדי כדי להוכיח שניסיון וחוכמת משחק אינם תחליף לכישרון, התלהבות ורצון. ה"סניורים" הכחולים ניצבו אין- אונים מול אוקיאנוס התקפות חיפניות ולמזלם, חלק משחקני ההתקפה החיפנים לא הגיעו חדים מספיק כדי להפוך את ההפסד המכובד לתבוסה קטלנית.

מי מסוגל, וזאת רק דוגמא, לבלום בימים אלה את פיטר מסיללה, המגן השמאלי הזר הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל. 90 דקות בבורדו ועוד כמספר הזה בקריית אליעזר- הבחור פורח כאילו אין הבדל במעבר הקשה שבין אירופה לאסיה. כמגן, לא היתה לו עבודה רבה. את המעט טאטא באלגנטיות והשתחרר למבצעים סוחטי תשואות בחלק הקדמי. אסי משיח, פעם קשר, יכול רק להודות שנשארו לו מכסימום עוד פעם- פעמיים לראות את הספרה 17 בירוק. את הלילה ודאי יבלה במחשבות, כיצד מסיללה אינו מתחשב במי שניצב מולו וחולף על פניו כאילו היה עציץ בלובי של רב קומות.

גם באגף הימני אייל משומר ממשיך להפגין את יכולתו הגבוהה. קטן עליו לשמור על טל בן- חיים אחרי השמות מולם שיחק בחודש החולף. למגנים קשה יותר אחרי הופעה באירופה, עקב הניידות הגבוהה הנדרשת מהם. פתח תקווה ידעה שהצרות יתחילו ברגלי השניים הללו, תשובה מתאימה לא נמצאה בידם. אולי בגלל שהמגנים והקשרים של רוני לוי התקשו למצוא את ידיהם ורגליהם עקב הלחץ שהופעל עליהם. מוחמד גדיר וליאור רפאלוב, שניים מהפחות משפיעים על משחק קבוצתם, לא נתנו למשיח וגנון לעבור את קו האמצע והם ראו את הסיד רק בירידה להפסקה ובסיום.

תוסיפו אליהם את ג'ון קולמה ובירם כיאל, כך שכל אפשרות להסתננות לעברו של דוידוביץ, נקטעה באיבה. קולמה ששיחק החל מהדקה השישית כשלחובתו "צהוב", לא התחשב בו וממש דרס את מי שבא מולו. דרס ללא אזהרה מוקדמת. חבל, חבל שפרק את כתפו ועוד יותר חבל שבדקה ה- 55 ממצב נפלא, החטיא מול שער ריק ולא כבש את שער הבכורה בחיפה. עוד הבדל לעומת 88'- אז כל מטאטא ירה ופגע. כיאל היה מצוין ויחד עם יניב קטן ומסיללה, מהטובים במגרש. השליטה שלו בכדור, המרדף הבלתי פוסק אחריו, ההשתחררות משמירה והשעיטה קדימה- משובבי עין. עוד מעט גם יתחיל להבקיע ואז מה ? יתחילו ל"רדוף" אחריו ברחבי אירופה כמו אחרי האחרים. ואנחנו רוצים את כולם כאן. לא כל שנה ניתן לעצב קבוצה כל כך חזקה. איך הפרשנים בגרוש נוהגים לומר: מיומנת ומאומנת. שיהיה, מילים יפות שנותנות שלוש נקודות ולא יותר.

ואף מילה על ניר דוידוביץ, דקל קינן וג'ורג' טאקסיירה. באמת שאין מה לומר, כי לא הייתה להם עבודה, כי הם מתואמים להפליא ואם הפורטוגזי מנהל מסירות חוזרות ונשנות לצלילי "אולה"- מה להוסיף? המאסטרו של חיפה, תתחילו להתרגל למעמדו המיוחד, רב אמן במסירות פז מדודות- יניב קטן. כשהוחלף בדקה ה- 73 (ידעתם שהוא אלוף ההחלפות של מכבי חיפה ואיש לא מסכן את מעמדו ?), תשואות הצופים הן רק קצה הקרחון לקפטן שלא ידע ימים יפים מאלה. כמו שהעביר במדויק את דגלוני המועדון לקפטנים של באיירן ובורדו, כך המסירות מרגליו מגיעות בדיוק של מילימטרים לרגלי מי שנמצא ברחבת היריב. אי אפשר לשמור עליו כי הוא נע מאגף לאגף ומעייף את השומרים, הכדור ממוגנט לרגליו והדרך היחידה של מאמני הקבוצות ממול להצר את צעדיו, להתפלל שאלישע לוי יתן לו לנוח על הספסל.

סיפור המשחק שייך לולדימיר דבאלישווילי. אם הוא היה צריך לבחור מאמן שיעניק לו כל כך הרבה קרדיט, ללא ספק אלישע לוי יזכה אצלו בעדיפות. הכי קל, וכך נוהגים מאמנים רבים, ל"חתוך" חלוץ שלא מבקיע, בפרט שהוא לא אזרח ישראלי, לשלוח אותו לספסל ולאפשר לו..מה לאפשר לו ? פגשתם חלוץ שמבקיע מהספסל ? אפילו שלומי ארבייטמן לא מצליח. הוא נכנס וכובש. תכף נחזור אליו. אלישע "שיחק אותה" בגדול, מבין למצוקתו של הגיאורגי שהעלה אותו לבית האלופות (אקטובה) ונותן לו אשראי. חמש ההחטאות ה'איומות' שלו רק הוכיחו שדרכו של המאמן מוצדקת. להבקיע דבאלישווילי לא שכח, העיקר שכבר הגיע למצבי הבקעה טובים ופגע באחד מהם. ואם חלוצים, אין כמו דיוויד פיירקלאף הישראלי. חלוץ ליברפול הפך למושג בזמנו, ישב בשקט על הספסל, קיבל בכל משחק את ההזדמנות שלו לשחק וכבש. אימת השוערים. ארבייטמן כמובן מייחל לשחק יותר וגם זמנו יגיע. כעת, זמן עזרה לקבוצה.

מי שחיפש איכות במשחק ה"חתול ועכבר" היה עליו להסתפק בקלילות החיפנית, בהנעת הכדור הסבלנית של שחקני האלופה שלא נרתעו מה"בונקר" בכחול (ככה מכנים 11 שחקנים שלא עוברים את קו האמצע ?) וטחנו את האורחים דק-דק. לא מספיק קצוץ אבל גם 0:2 מספיקים לפני שיוצאים למנוחה בת שבועיים, לפני עשרת הימים הגדולים. תזכורת: עם חידוש הליגה, נוסעים דרומה לבאר שבע, כעבור ארבעה ימים נוסעים לטורינו ואחרי חמישה ימים בית"ר ירושלים תגיע לקריית אליעזר. מנוחה לא תזיק לחבר'ה.

למעט שתיים- שלוש בעיטות סרק, כל המשחק נע דרומה וצפונה, בהתאם לכוון התקפת חיפה. בדקה השלישית, רפאלוב שעט קדימה, כמעט כמו בבורדו וכהן הדף כמו קארסו לקרן את הכדור השטוח. בדקה החמישית, דבאלישווילי חנך את פסטיבל ההחטאות. קטן שלח לו "פס" מארץ הפסים והחלוץ, לבד וממטר, הצליח לבעוט מעל השער. בדקה ה- 13 קינן הגביה (עד כדי כך חיפה הרשתה לעצמה) וולדימיר נגח בסיבוב לידי אוהד כהן שהחל לבזבז זמן כבר בדקות מוקדמות. משומר(15) הגביה ואתם כבר מבינים מי נגח ולא כבש לפני שהגיחה לאוויר העולם התקפה יפייפיה. קינן, שוב הוא, מסר לרפאלוב שהסיט במדויק למסיללה הפורץ, המסירה הבאה עברה לקטן שללא השתהות בעט במהירות. כמעט. כיאל (25) מצא את רפאלוב שלא הכניע את כהן וכעבור דקה, קטן מול שער כמעט חשוף ואין שער.

מסיללה (29) לדבאלישווילי שהקדים את אבי יחיאל אך הספיק ממטר לבעוט, להשתלט על הריקושט ושוב לבעוט החוצה. הייאוש כמעט ואפף את החלוץ שגם בדקה ה- 30 לא ניצל מסירה של קטן ובדקות אלה נראה היה שהקפטן עושה הכל כדי להחזיר את חברו לרשימת המבקיעים. בדקה ה- 32 פ"ת הסתכלה על השופט אלון יפת בתקווה שישרוק לפנדל לזכותה. דוידוביץ ובוקסנבוים רבו על הכדור, יפת היה חמישה מטרים מהאירוע ולא ראה כלום, כי לא היה כלום. רפאלוב (36) קיבל כדור מקטן, בעט והכדור פגע בבלמים האורחים, עשה קשת גדולה ונחת על גג השער. שוב רפאלוב, אחרי דקה, הפעם ולדימיר התרומם היטב, מגמאדוב הותיק הקדימו ונגח לקרן מספר מי יודע.

קינן בהתקפה (38) המשיך לספק כדורים, הפעם במסירה הפוכה לדבאלישווילי שניסה מספרת בלתי מוצלחת ועל סף סיום המחצית, פעולה נפלאה של המחמיצן הירוק- חלף על פני מגמאדוב ויחיאל, לא נחשבים לפראיירים, ומול אוהד כהן בעט לשחקים. בשקט יכול היה מסיים עם רביעייה , רק במחצית. המחצית השנייה כבר הפכה לעודף סרח עבור רוני לוי וקבוצתו. אמנם עדיין לוח התוצאות סימן 0:0 אך היה ברור שלא יחלוף זמן רב עד שמשהו ישתנה. בעיקר נוכח הלחץ הכבד ו..החמצות. רפאלוב הגביה, קטן בעט ואוהד כהן הדף (50), קטן העביר מאגף שמאל לימין ומשומר ירה מהאוויר החוצה (54) ואז ההחטאה של קולמה (55), מכדור של קטן שגם עלתה לו בפריקת כתף.

ארבייטמן נכנס ובדקה ה- 64 צרף את מכבי פתח תקווה לרשימת קורבנותיו. בוקולי, אף הוא מחליף, הגביה מימין ושלומי נגח ממרכז הרחבה לפינה השמאלית- 0:1 ששחרר אנחות רווחה גדולה. חיפה לא הרפתה וזכתה בשנית. קטן הכניס כדור למרכז, שלושה מגנים ודבאלישווילי השתעשעו עם הכדור, רק הגיאורגי יצא מהפלונטר ועם "שפיץ" לפינה שבר את המאנחוס ורץ לחבק את המנהל אדורם קייסי. בטוח שהימר שהיום זה היום. עלי עותמן נכנס והכניס כדור חד לולדימיר שהתמודד עם אוהד כהן שהדף והסיום, רק אז נזכרו שחקני פ"ת שדוידוביץ יקבל שכר ללא עבודה ובעטו פעמיים, החוצה ולידיו. צאו למנוחה, חבר'ה ואל תשכחו לשוב באותו כושר. לא כל יום מכבי פתח תקווה. הרכב מכבי פתח תקווה: אוהד כהן, אסי משיח, מוראד מגמאדוב, אבי יחיאל, קובי גנון, ניצן דמארי (דובב גבאי/ 69), עומר בוקסנבוים, דן רומן, דני פרדה, טל בן- חיים (עומר דמרי/ 62), טומיסלב בוסיץ' (ואנצ'ו טריאנוב/ 59).

היסטוריה

היסטוריה