שעשועי סטטיסטיקה: אם שלומי אזולאי, חלוצה החדש של מכבי חיפה לא היה משותף במשחק בבאר-שבע, שם שיחק רבע שעה כשקבוצתו התגוננה בעשרה שחקנים, אפשר והיום יכולנו להצביע עליו כעל ה"חלוץ הכי פורה בתולדות המועדון שהגיע מליגה נמוכה וכבש שלישייה". תואר ארוך ומשונה, הא ? אלא שעבור הסקורר הכפר-סבאי לשעבר, כל דקה על המגרש חשובה מפז ולכן לא יהיה איכפת לו שרק שחקן אחד מצליח בשלב זה להקדימו ולא מאפשר לו לשבור את ה"שיא הסטטיסטי". מדובר בשאול חייק, חלוץ מצטיין של הפועל פתח- תקווה בשנות השבעים, שירד לליגה א' וזכה במדי הפועל רמת-גן במלכות השערים. וכאשר נקרא לעזור למכבי חיפה בעונת 1976/77 עשה חושבים אם כדאי להצפין מדי יום-יומיים ולנסוע 200 ק"מ או להישאר באזור המרכז. הצעות לא חסרו לו. לבסוף העדיף את חיפה דלת האמצעים שגם לא יכולה הייתה להציב לידו שחקנים מעולים- פשוט לא היו לה. חייק פרע את השטרות כבר במשחקו הראשון מול הפועל כפר סבא (0:4) כשכבש שלישייה. עד לסיום העונה הוסיף ארבעה שערים בלבד שלא מנעו מחיפה לרדת לליגה השנייה.
אזולאי , ששיחק עד היום 103 דקות בשלושה משחקים, ירצה מן הסתם להמשיך ולכבוש עוד ועוד, כדי ששעריו ימשיכו להשפיע על הישגי הקבוצה וישפרו את ההספק המצוין שלו. חובה לציין. לא קל להיות כובש מצטיין במכבי חיפה, ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי. ממחלקת הנוער שלה יצאו סקוררים מצטיינים שקיבלו הזדמנויות, לא ניצלו אותן והצליחו דווקא מעברו השני של הכביש, בקבוצה הקטנה של הפועל חיפה שפס ייצור החלוצים שלה שואף לאפס. אשתקד היה זה ערן לוי (11 שערים), גם לפני שנתיים (13), קודם לכן עדן בן-בסט (13), יוסי ג'אנח (10) וכמובן גדול מבקיעי הפועל בכל הזמנים בעונה אחת...ראובן עטר (21). היו גם איתי מרדכי (10) בעונת 92/93 , עודד בלוש (6) בעונת 85/86. היו עוד אך לצורך המחשה הרשימה המכובדת הזאת מספיקה.
בגלל השוני העצום במטרות הבסיסיות, במכבי חיפה בוחנים בפינצטה כל חלוץ מליגה נמוכה ומן המוסכמות שההבדל בין שחקנים משתי הליגות הבכירות תהומי וכמעט בלתי ניתן לגישור. הדוגמא הטובה ביותר לסבלנות שחובה להפגין כלפי חלוצים מסוגו של שלומי אזולאי, והוא זוכה לאשראי רב גם בגלל גילו וביישנותו (שמתם לב שעדיין לא סיגל לעצמו מאניירות של כובש ואחרי שער הוא 'סתם' שמח...) היא לא אחר מאשר גדול כובשי מכבי חיפה בכל הזמנים, זאהי ארמלי. למזלו של ארמלי והנהלת מכבי חיפה שבשנות השמונים, מספר הפרשנים היה פחות ממספר השערים שהובקעו במשחק ליגה ממוצע. אחרת היו "חותכים" אותו על ימין ועל שמאל. אמנם, בקבוצת האם שלו, מכבי שפרעם, הבקיע בצרורות ובגלל זה חיפה נאבקה עליו מול הפועל תל אביב אבל ברגע שלבש את המדים הירוקים, ואלישע לוי שיחק אז לידו ואמור היה לפטם אותו בכדורים, "מכונת השערים" שבתה. אפילו הוא סבל מהמעבר בין הליגות.
לארמלי לקח 320 דקות עד שכבש את שער הבכורה ואחר כך עוד 483 דקות עד לשער הבא מול כפר סבא. על פי הסכם מוקדם בין חיפה לשפרעם, אחרי עשרה מחזורים היה עליו לשוב לליגה הארצית ולחזור לחיפה בעונה לאחר מכן. ושוב, את השער הראשון בעונת 83/84 כבש רק אחרי 255 דקות. היום הוא עם 90 שערים ובראש דרוג הכובשים בחיפה, כאשר באופק לא נראה מי שיסכן את מעמדו אבל הוא הדוגמא הקלאסית עד כמה גם חלוץ נפלא מסוגל להיקלע לבצורת שערים, כאשר מצפים ממנו לתמורה מיידית. החלוץ הבולט הראשון שהגיע מלמטה לחיפה, שלמה לוי מקבוצת הכח תל אביב (לימים תחליף את שמה להכח רמת-גן ממנה ידיע אלון חרזי) אותר בידי אלי פוקס, מאמן-שחקן שעלה צפונה עם סיום קריירה עשירה במכבי תל אביב. לוי הבקיע עד סיום העונה 15 שערים. פתח עם צמד (כמו אזולאי) מול כפ"ס במשחקו השני והשלים הבקעת שלושה שערים (כמו אזולאי) אחרי כ-360 דקות (לא כמו אזולאי).
כאמור, לוי הצטיין ובאותם ימים בהפועל חיפה התחילו להביט מעבר לכתף לעבר השכנה, הציעו לו עבודה טובה ואופס... עזב את מכבי והפך לסקורר מצטיין במדים האדומים. עד היום הוא מלך שערי הדרבי בהופיעו בשתי הקבוצות. חלוץ פורה אחר, יצחק שטרית, הגיע למכבי מקבוצת ליגה ב', מכבי קריית ביאליק וכבר בשלושת משחקיו הראשוניו הבקיע ארבעה שערים. צמד בראשון מול בית"ר תל אביב, אחד מול מכבי פתח- תקווה ועוד אחד מול מכבי נתניה שניצחה 4:3 בחיפה. לא רק ששעריו לא סייעו לנצח, מאזנו עדיין טוב פחות מזה של אזולאי. גם ליחיעם (פומלה) שרעבי שהגיע מהפועל נחליאל מליגה א' (71/72) הייתה פתיחה חלומית וכבר במשחק הבכורה העניק שער ניצחון מול מכבי יפו. במחזור השמיני הבקיע שער שני, שוב ב- 0:1 נגד מכבי יפו וכך הלאה. "פומלה" על שום מה ? זהו שירו של בועז שרעבי, אז להיט מטריף שנוגן בתוכנית המיתולוגית ז"ל "שירים ושערים" ובכל פעם שהשיר הושמע, שרעבי כבש...
בהמשך הגיעו לכאן הילל קפלן ששיחק שעזב את בית-שאן (ןחברו, אלישע לוי...) לאנחות והגיע לסייע למכבי חיפה להעפיל חזרה לליגת העל, היה את משה אייזנברג, כוכב בני יהודה שהגיע לעיר הכרמל מהפועל רמת-גן, והיה שותף ל"דאבל" ההיסטורי, למרות שכבש שבעה שערים בלבד ובעידן החדש, רק עופר שטרית מהפועל לוד הצליח לתקוע יתד בהרכב החיפני כשלידו שיחקו "קאליברים" כמו איל ברקוביץ, חיים רביבו ואחרים. גם לו הלך קשה בהתחלה. אמנם, במשחקו הראשון כבש את שער הניצחון (0:1) מול צפרירים חולון אבל עד לשער הבא חלפו 103 דקות (כמספר דקותיו של אזולאי במדים הירוקים) וסבלה ממנו בני-יהודה שנוצחה בבלומפילד 3:1. וזה היה רק שערו השני. ככל שאזולאי ירבה לכבוש, ביטחונו יגבר וחיפה תיהנה ממנו. רק שיתחיל לחשוב על גימיק הבקעה. היה לנו "אוירון" (אלון מזרחי), היה אחד שעושה סלטה באוויר (חיים רביבו). בבקשה משהו מקורי, אזולאי. ולהמשיך לכבוש כמובן, כי חלוצים עם תנועות בלבד כבר היו כאן בשפע. עלית על הדרך הנכונה.
