שוער הקבוצה, גיורגי ירמקוב, מספר על הימים המורכבים, על ההתמודדות האישית כשהמשפחה באוקראינה, על המלחמה, על החברות עם ניקיטה רוקאביצה ועל החשיבות של אחדות, שגרה וביחד, גם בתקופה לא פשוטה
על ההרגשה לחיות בישראל:
בישראל אני מרגיש טוב. האנשים שנמצאים סביבי תרמו לכך. הייתה תקופת הסתגלות, אבל עכשיו אני מרגיש בנוח.
על האנשים שנמצאים בחייו ביום יום ואיזה יחס הוא מקבל מהסביבה:
את רוב הזמן אני מבלה עם אשתי, עם הוריי ועם המשפחה של רוקאביצה, כמו שאתם רואים. אנחנו מאוקראינה, יש לנו על מה לדבר ואנחנו מבינים אחד את השני מצוין. האנשים בישראל מאוד אדיבים ומסבירי פנים.
על המלחמה באוקראינה ובישראל:
הנושא הזה מאוד עצוב וכואב עבורי. מלחמה היא טרגדיה אנושית, ובסופו של דבר אנשים חפים מפשע משלמים את המחיר.
על איך הוא מרגיש כרגע בארץ כשאשתו באוקראינה:
אשתי כרגע באוקראינה ואני בישראל. זו סיטואציה לא שגרתית ומעוררת דאגה, אבל אנחנו יודעים להתמודד עם קשיים ולהישאר חזקים.
על הניסיון בתקופות מורכבות ושמירה על איזון ורוגע:
כן. ניסיון כזה לא נותן להיכנס לפאניקה ועוזר לפעול עם ראש בקרירות. זה חשוב, במיוחד בזמנים כאלה.
על הקשר הקרוב עם ניקיטה רוקאביצה:
יש לנו מערכת יחסים מצוינת. המשפחות שלנו חברות ואני מאוד מעריך אותו ואת משפחתו על התמיכה, במיוחד בתקופה הזו.
על הסיפור עם הדלת בביתו של ניקיטה:
לגבי הדלת, זה באמת היה “קרב”. נלחמנו בה כמעט חמש שעות, לכן השמחה שלנו כשהצלחנו לפתוח אותה, הייתה כמעט כמו אחרי ניצחון על הדשא.
על איך הוא מצליח לשמור על שגרה וכושר בתקופה כזו?
היום אני וניקיטה כבר חזרנו להתאמן יחד. אנחנו ממשיכים לעבוד ולהתכונן להמשך העונה.
על כמה חשוב עכשיו להיות יחד כקבוצה ולתמוך אחד בשני?
זה חלק מאוד חשוב מהתקופה הזו. אני תמיד פתוח לשיח וזמין לחבר’ה. חשוב שנישאר מאוחדים ונמשיך לתמוך אחד בשני.
