בתנאים רגילים, המשחק בליגה השנייה שנערך ביום ראשון האחרון, שעות לפני שמכבי חיפה איבדה את הבכורה להפועל תל אביב, בין מכבי אחי נצרת להפועל רמת-גן לא היה זוכה לתשומת לב כלשהי. ודאי לא מהצד החיפני. אלא שלמשחק רבע הגמר שייערך בעילוט, מגרשה הביתי של נצרת, תתלווה תחושה של דז'ה וו. הפועל רמת- גן, לפני שנתיים בליגה השלישית, הכתימה את מדי מכבי חיפה בהפסד הכואב ביותר בתולדותיה וזה קרה ברבע הגמר (0:1) ב"מכתש", ואחרי טראומה כזו, כל קבוצה מבקשת לשחזר את ההפתעה המרעישה שכמוה מתרחשות רק באנגליה.
לכאורה, שני משחקים בתוך ארבעה ימים אינם משוש חייהם של מאמנים ושחקנים, הפעם המשחק הזה הגיע בדיוק בזמן. הוא יהווה מבחן נוסף ליכולת החיפנית לעמוד במשחקי לחץ וגם באמצעותו חניכיו של אלישע לוי יבקשו לחזור לליגה. הבדלי הרמות בין שתי הקבוצות גדולים מאד. דווקא בגללם חיפה תקפיד לא להיות מופתעת פעם רביעית בתולדות המועדון מול קבוצה מליגה נמוכה יותר. הפועל עכו(1965), הפועל תל אביב (1990) והפועל רמת גן (2006) מהווים נקודות ציון לא מחמיאות ויחסית, חיפה אינה נקטלת בדרך כלל על ידי סינדרלות. מבחינת הגרלה, זו שנה היסטורית. מעולם לא קרה שמכבי חיפה נאלצה לשחק את כל משחקיה בגביע מחוץ לקריית אליעזר. היא נאבקה בהפועל רמת בביתה וניצחה 0:1 משער של יניב קטן, נחלצה בשלום מול הפועל תל אביב בבלומפילד בתום 1:1 (שוב יניב קטן כבש) ודו- קרב פנדלים דרמטי וכעת ממתינה לה נצרת בביתה. שלבי חצי הגמר והגמר נערכים ממילא באצטדיון רמת- גן, כך שהשנה לא נראה משחק גביע במבצר החיפני. כפי שהוכח השנה במשחקי הליגה, למכבי חיפה אין מורא של משחקי חוץ ולא במקרה היא נחשבת ל"שר החוץ" של הליגה (7 ניצחונות).
ההיסטוריה מלמדת ש"על הנייר" חיפה נהנית ממאזן מושלם מול אחי נצרת, בליגה ובגביע. אפשר גם ללמוד שתמיד, גם כאשר תוצאות הסיום הראו לבסוף על תבוסה נצרתית, החיפנים אכלו חצץ עד שניצחו. פעמיים השתיים נפגשו בגביע. ב- 1973 חיפה מחצה את נצרת 0:5 כאשר התוצאה במחצית נותרה מאופסת. בפתיחת המחצית השנייה כבש יצחק אהרוביץ שער ראשון, שלמה בנאדו (אבא של) העלה ל- 0:2, הבלם המנוח ישעיהו שווגר כבש את השלישי ובתוך דקה (89) הבקיע משה אדלר צמד שערים והשלים את החמישייה. צמוד יותר הסתיים המשחק השני (2005) כשנצרת ארחה במגרשה. התוצאה 1:4 לחיפה משקרת. היה צריך להסתיים 1:10 ולא נגמר כך עקב ההחטאות של ה" ירוקים הגדולים" (גם נצרת לובשת ירוק), הסתיים כך כי עד לדקה ה- 90 התוצאה הייתה רק 1:2. עדן בן- בסט ומיכאל זנדברג כבשו בסיום, קודם לכן היו אלה עידן טל ואשרף סולימאן (עצמי) שקבעו 0:2 ואיימן חליילה, מבוגרי מחלקת הנוער החיפנית, כבש לנצרת.
בשורות חיפה שיחקו אז השוער תום אל- מדון והמגן נג'ואן גרייב ששב לקדנציה שנייה בחיפה עימה הספיק לזכות בגביע (1995) אחרי שגברה ב"דרבי" מול הפועל חיפה 0:2 עימה זכה באליפות ארבע שנים מאוחר יותר. אל- מדון משמש כיום שוער בנצרת אליה הושאל מחיפה, גרייב בתפקיד מקצועי ואליהם ניתן להוסיף שלושה מה"סניף הראשי"- חיים סילבס הוותיק, שלומי חנוכה ואמג'ד סולימאן ששיחק שנה אחת בנוער של חיפה (לפני שנתיים) וכבש לזכותה שלושה שערים. מפגש משפחתי זה לא ירגש את גוסטבו בוקולי, מסמליה הנוכחיים של חיפה. כי בוקולי זה, כששיחק בנצרת עילית לפני חמש שנים, הפך לעושה צרות סדרתי לחיפה, כאשר השתיים נפגשו זו מול זו בשלושה מפגשים בעונת 2003/04. חיפה ניצחה בשלושתם ובגדול (1:4,0:2,1:3) ואת צמד השערים הבקיע ה"לוחם הברזילאי". איזה צמד הוא כבש ? כפי שהרגיל אותנו- "בומבות" מטווח של 25 מ'. המאזן המוחלט (0:5) לא מאפשר לאלישע לוי לנקוט בצעד שנקט השבוע סר אלכס פרגוסון, המנג'ר האגדי של מנצ'סטר יונייטד. עלה לו ביוקר שעלה בהרכב משני למשחק חצי הגמר מול אברטון בו נוצח בפנדלים (מכבי חיפה מזמן כבר לא לבד...).
פעם אחת חיפה הרגישה את מה שמנצ'סטר חשה כיום, בהבדלי רמות כמובן. בעונת 2002/03 חיפה נלחמה בארבע חזיתות. ניצחה או הפסידה, תלוי מי מסתכל, בשתיים. את האליפות העניקה בגלל הפרש שערים למכבי תל אביב, בחצי הגמר הובסה על ידי הפועל באר שבע 3:0 והסתפקה בהצלחה אדירה בגביע אירופה ובגביע הטוטו. הקבוצה היחידה שהייתה קרובה לארבע הצלחות גדולות. כשלה ברגעים מכריעים עקב עומס ועייפות מצטברים. מאמן חיפה ראה את מה שטעון תיקון. הוא שואף לראות את המחציות השניות במשחקים מול אשדוד, הפועל פתח תקווה ואפילו בבלומפילד מול מכבי תל אביב. שחקני חיפה לא יוכלו להתלונן על עייפות כי גם היריבה שיחקה ביום ראשון וסביר להניח שסגל השחקנים החיפני עדיף על זה של הנצרתים.
רבע הגמר מהווה שלב שבו לחיפה היו רגעי שיא ושפל. הניצחון הגדול ביותר, ואפשר להצטער שלא היו אז מצלמות טלוויזיה, כאשר חיפה הגיחה מליגה א' והיכתה שוק על ירך את מכבי תל אביב, מחזיקת הגביע 0:3 ועוד במגרשה. היו גם שלושה משחקי דרבי שמכבי ניצחה לעומת הפסד בודד, הניצחון הגבוה ביותר הושג ב- 2003 בכפר קנא על מכבי המקומית (0:7) וההפסד המביך ביותר בקריית אליעזר (1999) מול בית"ר ירושלים שהפכה פיגור 1:0 לניצחון מוחץ 1:5 אחרי הארכה. התמונה המרגשת ממשחק זה, אלון חרזי הורחק, ניגש ללחוץ לשופט דני קורן את היד וירד לקול תשואות הקהל. לא תמצאו תצלום דומה בשום ארכיון. עוד משחק בקריית אליעזר והפסד נוסף לבית"ר ירושלים ברבע הגמר נכנס להיסטוריה דווקא בגלל...הרדיו. בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי שודר בשידור חי משחק בשלב כזה. עד אז רק משחקי גמר ומעט חצאי גמר. וזה היה וואחד משחק. זאהי ארמלי קבע 0:1 לחיפה, סמי מלכה איזן לפני המחצית, רוני רוזנטל החזיר ל"ירוקים" את היתרון בפתיחת המחצית השנייה אך אלי אוחנה ואורי מלמיליאן חוללו מהפך בתוך ארבע דקות ובית"ר ניצחה 2:3. בסך הכל חיפה השתתפה ב- 38 משחקי רבע גמר (אחד לפני קום המדינה ובו ניצחה את קריסטיאן קלאב ירושלים 0:1), ניצחה ב- 26 מהם ונוצחה בתריסר. ארבעה משחקים הסתיימו בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, אחרי היעדר הכרעה במגרש. נחשו ידה של מי הייתה על התחתונה ? נכון, חיפה הפסידה בשלושה (יהוד, הכח ר"ג והפועל תל אביב) וניצחה באחד (מכבי פ"ת לפני שלוש שנים). ועוד משהו של פיקנטי: בסגל הנוכחי של מכבי חיפה אין אפילו שחקן אחד שהבקיע שער ברבע הגמר לזכות קבוצתו. את השערים האחרונים כבשו לפני חמש שנים עידן טל ומיכאל זנדברג, שניהם כיום בבית"ר ירושלים. מי שכובש הפעם נכנס לספר הזהב של הדור הנוכחי.
