הנה הם באים...- מי בא, מה בא, להיכן באים? משיח לא בא, גם לא צלצל והנקודות נשארו ב"קופסא". גם מכבי חיפה האמיתית לא הגיעה. אלא שבניגוד ל"שמחה האמיתית" שהציפה את חובבי הכדורגל שאינם אוהדי מכבי חיפה, הדבר היחיד שמפריע כרגע לרוני לוי ושות' שאין מיד, בתוך שבוע, משחק ליגה נוסף. כי התרופה להפסד ועוד כזה, היא ניצחון במשחק הבא. בגלל הנבחרת ייאלצו להמתין שבועיים. לא נורא. הרי "כולם" כבר הכתירו את חיפה לאלופה, עוד בטרם הליגה יצאה לדרך...
וכאן הגדולה של המועדון. איש מיושביו לא נשמע מצהיר ש"אנחנו הולכים על האליפות". ראשית, כי אין אופציה אחרת שבחיפה יוותרו על מאבק על עוד צלחת אליפות ושנית, הדורות האחרונים ששיחקו ומשחקים בירוק הפכו לאימת התקשורת הישראלית: אי אפשר להוציא מהם כותרת בומבסטית שידברו עליה בכל מקום. "משעממים" עד מוות... ממש 'טרגדיה,- מלבד להתאמן קשה ולשחק מצוין, נאדה. וזאת גם גדולתם. כי בשנות השמונים, השחקנים ניסו לצאת מהפסדים דרך קשקשת ופטפטת ושקעו עוד יותר. בניגוד גמור, די היה לראות את פני השחקנים ברדתם מהמגרש כדי להבין שהם מבינים בדיוק מה הם צריכים לעשות בהמשך העונה. ולא בגלל ההפסד הצורב כי תבוסות כאלה כבר הילכו אימים על המועדון (ע"ע קריית-גת) ואת הסוף כולם יודעים.
אין הסבר לנפילות אחרי הופעות מוצלחות
מי שמתעקש יחפש את הסיבה האמיתית להפסד הצורב. הוא לא ימצא. רק הצוות המקצועי של חיפה, אחרי שיביט שוב ושוב בקלטת המשחק, יאבחן בדיוק את ה"מחלה". עייפות, מנטליות, שאננות, טעויות קריטיות, החטאות- לא צריך להצליח מול ליברפול ולהפסיד לנתניה כדי להגיע למסקנות העיקריות. ובכל זאת, לקחי העבר מוכיחים שאחרי הופעות מצוינות בגביעי אירופה, הנפילה מגיעה ומתבטאת, אם בתוצאה או ברמת המשחק. בחרתי עשרה משחקים משובחים ומה קרה מספר ימים אחריהם? ההופעה המצוינת של מכבי חיפה בגביע המחזיקות בגומלין מול טורפדו מוסקבה (1:3) נטעה תקוות רבות, בפרט אחרי שחיפה נקלעה למצוקה בעקבות שער החוץ של הרוסים, שאילץ את הירוקים לכבוש שלושה שערים. משימה כמעט בלתי אפשרית. חיפה שבה לליגה, שיחקה לא טוב בלשון המעטה וניצחה בבלומפילד את הפועל תל-אביב 0:1 משער של אלון חזן. ניצחון מקרי שגוון רוסי השתרבב לתוכו.
את ההופעה השניה כל אוהד מכבי זוכר, ואם טרם נולד, מספרים לו. חיפה הגיעה לפארמה (איטליה) נטולת סיכויים ועם הבטחה אישית של ראובן עטר ש"אנחנו מנצחים". איש לא רצה להתווכח עם המאסטרו. זה הניצחון הגדול ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. כי פארמה נחשבה לקבוצה ענקית בשעתו, היא הופיעה בהרכב מלא ובמגרשה, בו לא נוצחה תקופה ארוכה. חיפה ניצחה 0:1 וגררה את המארחת האיכותית, שלבסוף תזכה בגביע אירופה בכבודו ובעצמו, להארכה ולפנדלים. 120 הדקות המתישות עשו את שלהן. הנהלת חיפה ביקשה ממזכירות ההתאחדות להזיז את המשחק שנערך ביום רביעי ביממה- הבקשה נפלה על אוזניים ערלות. "אתם תשחקו בשבת" התקבלה התשובה וחיפה אכן הגיעה לכפר סבא. לשחק? הגזמתם. קבוצת התחתית ניצלה עד תום את העייפות הגדולה של גיבורת השבוע, הוליכה 0:1 והייתה מספיק שלומיאלית כדי לספוג שער שוויון שלא הגיע לחיפה.
מזל שהייתה פגרה אחרי פריס
בהמשחק השלישי ברשימה, חיפה כבר לא הצליחה לאלתר נקודות. הופעה מצוינת של ניר דוידוביץ מול פריס סן-ז'רמן(1998) ושל חיפה הולידה 1:1 דרמטי משני שערים בשלוש הדקות האחרונות. המחיר נגבה בארץ בדמות הפסד 2:1 למכבי תל-אביב ברמת-גן. דוד רביבו ואנדז'יי קוביקה הוליכו 0:2 אחרי 19 עשר דקות, אלון מזרחי רק צימק. אחר כך בא הגומלין הבלתי נשכח בחיפה (2:3) ולמזלה של חיפה, שיכורת הניצחון, פגרת הנבחרת הלאומית הצילה אותה. כי משחק הליגה הבא שוחק רק בחלוף 17 ימים ואז כפר סבא כבר לא יכלה לעשות כלום. אמנם, היא הוליכה 0:1 במחצית אך בשנייה, החיפנים התנפלו עליה והביסו אותה ללא תנאי 1:4. אלון חרזי ויניב קטן היו בין הכובשים. גם הניצחון הסוחף מול ס.ן.ריד האוסטרית, שהקפיץ את חיפה לרבע גמר המחזיקות, תבע קורבן מסוים. במבחן התוצאה, חיפה יצאה לראשון לציון ושבה משם עם ניצחון 1:2 אחרי פיגור. רמת המשחק? לפרוטוקול בלבד.
הירוקים האורגינלים טרפו את... הירוקים המוליכים בראש
את ה- 28 באוגוסט איש בחיפה לא רוצה למחוק מהדיסקט. הופעה הירואית בגראץ (עם אלן מסודי) ואחרי 3:3 מטריף, העפלה לשלב הבא. הטירוף הספורטיבי אחז בכל מי שמפרגן. כל יריבה שהייתה מגיעה מול חיפה מספר ימים אחר-כך, לא הייתה מתקשה לנצחה. אדי השמפניה וההילולה טרם נמוגו ומי "אכלה אותה" ? בפעם השלישית כפר-סבא שלא השכילה לנצח. ולא באשמתם של מוליכי הטבלה הנוכחית. בין המשחק בגראץ לכפ"ס נוצר "חור" בן שבועיים ובזמן הזה חיפה מילאה מצברים ושפכה חמתה ושמחתה על האורחים שהובסו 5:0 ועוד יצאו בזול. המשחק היחיד, ואין יותר מאחד, שבו חיפה הפגינה כדורגל מבריק גם בגביע אירופה ושלושה ימים אחר כך בליגה, שייך לאולימפיאקוס בצ'מפיון ליג ולמכבי תל-אביב שזכתה בתום אותה עונה (02/03) בצ'מפיון היחיד שלה באחת עשרה השנים האחרונות. חיפה הביסה את היוונים 0:3 משלושער של יעקובו שהנחיל בשבוע שעבר הפסד בכורה לצ'לסי במדי מידלסבורו, למרות שלא כבש. הניצחון הפנטסטי לא סינוור את החיפנים שהגיעו בכושר נפלא לבלומפילד וניצחו "רק" 0:1 מרגלי...ג'ובני רוסו, אבל זאת הייתה שליטה מוחלטת ברמת המשחק ובתוצאה.
ההופעה המתישה בגביע אירופה לא נתנה אותותיה, עדיין לא. חיפה הלמה במנצ'סטר יונייטד ואירופה קמה לבוקר הזוי. הניצחון המבריק לא גרם לחיפה לצאת מפרופורציות. בית"ר ירושלים ציפתה לה בשבת. חיפה שוב ביקשה דחיה של יום, קיבלה את התשובה הסטנדרטית השלילית וטדי געש. הבית"רים הדליקו ארבעה קנים במנורה, חיפה נראתה גרוגית וכל דקה שחלפה קיצרה בעבורם את הסיוט. לאיש לא היו טענות. המשחק הזה, פלוס ההפסד המצחיק בקריית-אליעזר (מקרה השער העצמי כשדודו אוואט הניף רגל) לקחו לחיפה את התואר שהגיע לה. גם מהמשחק מול ולנסיה ב"מאסטיה" (0:0) חיפה שבה בלב חצוי. מצד אחד, הופעת ענק לדוידוביץ ומשחק ההגנה, ומאידך, המאמץ הגדול הכרוך בשמירה על שער נקי. מכבי תל-אביב ניצלה עד תום את התשישות החיפנית, ניצחה 0:1 (קוביקה) ולא הפריעה לחיפה לזכות בתואר. ואחרונה חביבה, או שלא, ליברפול שנאלצה לבזבז זמן כדי לעבור לשלב הבתים בגביע אירופה. בניגוד למכבי נתניה, שקלטה שאין לה הגנה מספיק טובה כדי לעצור את החיפנים. הימרה על כל הקופה וזכתה בגדול. לפחות חיפה הרוויחה דבר אחד מההפסד, בניגוד למה שקרה לה אחרי התבוסה לולנסיה (4:0) וההדחות מול מאלמו ורוזנבורג. אז הספידו אותה ולא ראו איך היא יוצאת מה"ברוך" (וכולם יודעים איך זה נגמר), והיום איש לא מעז לצאת ולומר שחיפה לא מועמדת, למרות הרמה החלשה. רק החיפנים שותקים וימשיכו לדבר במגרשים...
