תמונה כזאת לא נראתה מעולם בליגת העל וסביר להניח שקשה יהיה לשחזרה ולא בגלל שלמשתתפות לא יהיה מספיק זמן להתארגן לצילום מחזור. מכבי חיפה, מכבי תל-אביב ובית"ר ירושלים בפליי-אוף התחתון. הייתם מאמינים שיכולה לצוץ תופעה כזאת ? עובדתית, זה קרה. בעונת 87/88 השלוש הללו "תפסו עונה מהסרטים" ואיישו את ששת המקומות האחרונים בליגה ששלחו אותן למאבק כנגד הירידה. ללא קיזוז, עם הנקודות שצברו במהלך העונה והשק כמעט והיה ריק. משהו כמו ההווה. חיפה צברה ב-26 מחזורי הליגה הרגילה 32 נקודות בלבד, גם בני-יהודה ובית"ר ירושלים, למכבי תל-אביב היו 29 נקודות והפועל לוד (18) ומכבי פתח-תקווה (14) ירדו עוד בטרם כולן שיחקו נגד כולן בסיבוב אחד. נקודה (!) חסרה ל"ירוקים" כדי להתברג בין שמונה הראשונות וללבוש בגד ים חודשיים לפני סיום העונה, הגורל הועיד אחרת ותתפלאו, לפעמים ההיסטוריה מסדרת לנו חוויות בלתי נשכחות. כשמכבי תל-אביב הדרדרה לחלק התחתון, דיברו כפי שמדברים היום על מכבי חיפה: לא אסון להיקלע עונה אחת למיקום פחות סימפטי מאשר המקום הראשון. בהבדל אחד. מכבי תל-אביב לא זכתה בשבע אליפויות באחת עשרה שנים. על מכבי חיפה חשבו אז שהנה, אחרי שתי אליפויות רצופות ועוד חצי אליפות שנגזלה בגלל שופט, תדמה לקבוצות שזכו בשתי אליפויות כמו הפועל באר-שבע והכח רמת-גן. מי שמקומה לא היה מובן, בית"ר ירושלים, שזכתה בעונה הקודמת באליפות הראשונה שלה.
וכששלוש לביאות טורפות מוכנסות ל"כלוב התחתון", לביאות לא מאויימות, משהו חייב לקרות. כעת שאלת מיליון הדולרים: האם אוהדי מכבי חיפה היו מוכנים ב-88' לוותר על ה"פליי-אוף" התחתון ולא לראות את ה-0:10 המפורסם מול ה"צהובים" או שלא ? התשובה, גם בלי לערוך סקר, מן הסתם ברורה ונהירה. לא מוותרים על ה-14 במאי 1988. אם לא אליפות, לפחות שתישאר פיסת מזכרת לכל החיים. נשארה גם נשארה. מכישלון טוטאלי לפתע חיפה של דרור קשטן נכנסה לאטרף של ניצחונות, חמישה ברציפות, ובזה אחר זה נפלו מכבי פתח-תקווה (1:2) בני יהודה (1:4), בית"ר ירושלים (2:4) מכבי תל-אביב (0:10) והפועל לוד (0:4). הפליי-אוף הזה הביא לחיפה למרות הכל תואר, עבור זאהי ארמלי שכבש 25 שערים עונה, כמות אדירה שבהמשך נמחקה על ידי אלון מזרחי ושלומי ארבייטמן (28) וחיים רביבו (26). עשרה משערי המלכות ארמלי כבש ב"פליי-אוף" התחתון. אבל... לרגע אסור לחיפה להתרפק על אותם חמשת השבועות ה"מתוקים". אמנם, גם עתה לפחות "גדולה" אחת תשחק כנראה בחלק התחתון (בית"ר) ומבין השתיים שנראה ביום שני בקריית-אליעזר, חיפה קרובה יותר למקום ממנו לא מגיעים לשום מקום. יותר מדי מטרות הודבקו ל"מתקן הירי" מכדי שחיפה תתעלם מהן. רבים המתענייינים מתי נזרקה חיפה למקום העשירי אחרי 21 מחזורים. מזמן, לפני 15 שנים בעונת 96/97 עם גיורא שפיגל על הקווים. חיפה צברה אז 26 נקודות בלבד והפרש שעריה מלמד על איכותה באותם ימים נוראים- 24:24. גם אז הסיבה הייתה לכאורה מוצדקת: חיים רביבו ואייל ברקוביץ נמכרו בזה אחר זה ואם הם היו ברמת משחק אז כפי שהם מפרשים כיום, חיפה לא הייתה מגיעה כל-כך נמוך. היוצרות התחלפו. משחקנים מעולים הפכו לקשקשנים בגרוש.
כל מה שייאמר על המשחק הצפוי, אמיתי. עד כה השתיים נפגשו ביניהן 131 פעמים מאז קום המדינה וחיפה עדיין מפגרת במאזן הניצחונות אותו היא מנסה לסגור בשנים האחרונות אחרי הקטסטרופות בשנות החמישים והשישים. כרגע לתל-אביב 48 ניצחונות ולחיפה 44 כאשר ב-39 לא הושגה הכרעה. בהפרש השערים חיפה הצליחה להפוך את הקערה על פיה והיא מוליכה בפער אפסי- 177-178. הכל בגלל שמונה השנים האחרונות בקריית-אליעזר בהן חיפה אינה מאפשרת ליריבתה המושבעת לנצח. מאז מאי 2004 עת האורחים בצהוב ניצלו את עייפותה של האלופה ששבה מולנסיה עטורת תהילה (0:0) וניצחו כאן 0:1 משער של הפולני אנדז'יי קוביקה. מאותו ניצחון תשעה משחקים ללא ניצחון של ה"אחות הקטנה" מהכרך הגדול. שבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, שש פעמים חיפה כבשה שלושה שערים והפרש השערים 8:21. מספיק לשכנע שחיפה תצליח גם במשחק העשירי. אלא שההיסטוריה עושה הנחה לאורחים ומלמדת שקריית-אליעזר, למעט אותה עשירייה ומספר חמישיות בדרך, הם ידעו גם לנצח פה 15 פעמים מ-58 המפגשים, להפסיד ב-27 ולסיים 16 בתיקו. דווקא במקרה הזה הפרש השערים מלמד משהו על העליונות החיפנית- 49:104 ורק בקריית אליעזר. עד כאן על אישים ומספרים. אולי יהיה להם קשר למשחק הקרוב, אולי לא. מה שברור מעל לכל ספק, גם שחקני האלופה מבינים יותר ומדי מחזור, מבינים יותר, שהזמן קצר והמלאכה מרובה. לפחות במשחקי הבית חובה עליהם להתחיל לנצח. ארבעה ניצחונות ביתיים מתוך עשרה שקיימה עד כה, ארבע תוצאות תיקו ושני הפסדים מזכירים את עונת 1994/95 . כן, כן, בקבוצה הפנטסטית שהייתה, עם רביבו וברקוביץ, עם רוני לוי וחזן, עם קנדאורוב ומי לא- לא בכדי אברהם גרנט, אז מאמן מכבי תל-אביב, מכנה את הקבוצה הזאת "הפראיירים". בבית הם הפסידו לאשדוד ולבית"ר ת-אביב ובסך הכל שלושה הפסדים בעשרת המשחקים הביתיים, שלושה סיימו בתיקו וארבעה ניצחונות בלבד. כמו היום. חיפה הגישה לו אליפות על מגש של כסף ולא רק לו. אלישע נשאר בליגה בגלל ה"ירוקים".
חיפה מגיעה למשחק זה עם מספר פצועים אולם המשמעותי ביותר הוא וויאם עמאשה. רשימת הפצועים הארוכה מתחילה להזכיר את עונת "אובדן האליפות" לפני שנתיים. הפעם המשימות של חיפה מינוריות בהרבה: התקרבות לפליי-אוף העליון ולמקומות המוליכים לכרטיס באירופה כאשר גם זכייה בגביע המדינה באה בחשבון. מאז 1998 היא באה בחשבון... את כל אלה ניתן להתחיל בצעד קטן למכבי חיפה, ניצחון על מכבי תל-אביב הנמצאת בתנופה ומסתבר שגם לה יש, פחות או יותר, את אותן מטרות. יהיה הרבה יותר מעניין מאשר מול בני-סכנין ורמת השרון. השתיים מחוייבות. ומלבד זאת, לחיפה אין מה לחפש בפליי-אוף התחתון. שתי התל-אביביות לא תהיינה שם וגם תוצאותיה בליגה הרגילה מול קבוצות התחתית, אינן מלהיבות בלשון המעטה.
