צילומים: ראובן כהן משהו מוזר קורה השנה למכבי "הונדה" חיפה, ולא קרה לה בשנים עברו. היא הפכה לאגואיסטית, מסתכלת רק על עצמה ולא חשוב לה מי ניצב מולה. את התכונה הזאת ניסה, ולא הצליח,לנצל מאמן מכבי נתניה, גילי לנדאו.לפני שבועיים יצא למלחמת חורמה נגד דחיית המשחק מול נציגת ישראל בגביע אירופה. מהלך מוזר, אבל אם לנדאו היה מוכן לפני 20 שנה להבקיע שער ביד בגמר הגביע, ולא להודות, מדוע שיוותר על הצ`אנס לתפוס קבוצה לחוצה בלוח זמנים? רק אלוהים יודע למה. השבוע קראנו ששחקני מנצ`סטר יונייטד נופלים מהרגליים, תיירי הנרי הצרפתי דיבר על התמוטטות פיסית ועוד ועוד, ורק גילי לנדאו צנח מהמאדים וניסה לנצל את ההופעה הישראלית הרצופה באירופה בטענה שכושרה של קבוצתו עלול להיפגע, אם לא תשחק את המשחק הזה. אלא שלנדאו שכח מספר דברים שכל מאמן מתחיל חייב להצטייד בהם. היסטוריה, לנדאו. אם נתניה לא ניצחה בחיפה עשר שנים זה לא אותו דבר כמו שקריית-גת לא ניצחה כאן 2000 שנה. את חיפה הפתעות כבר לא מגרות. לא ברור, בעקבות משחק זה, מדוע התעקש המאמן הצעיר להגיע לחיפה בלי קבוצתו. במחצית הראשונה התרוצצו שחקנים בלבן על משטח הדשא. האם זאת הייתה מכבי נתניה ? רק לנדאו יכול לזהות. שום יוזמה, שום ניסיון לעקוץ את הישראלית העייפה. משחק הגנתי שהספיק לעצור את חיפה על ה- 0:1 הנזיל.

ללנדאו הייתה הזדמנות ענקית להפתיע את חיפה. יריבו, זה שהוא מתגאה שסחב לו את הכדורים בזמן היותם בנבחרת ישראל, נותר ללא ברירה טבעית ו"אולץ" להשבית את חוליית הקישור שלו, ואליד באדיר, ננאד פראליה וריימונדס ז`וטאוטאס שנכנס רק בשלהי המשחק. שום העדיף להפסיד נקודות ליגה בתחילת העונה כאן, ובלבד שחניכיו לא יתפרקו לנגד עיניו ביום שלישי, מול השואו נגד מנצ`סטר. את לנדאו זה לא כך מעניין, כי בשבילו, מנצ`סטר נותרה בגדר חלום אותה רואים רק מכורסת הטלוויזיה. בצדק, נתניה היא עבורו כל העולם. על פי המופע שלה, עולם צר מאוד. גם המחליפים של שלושת החיפנים העמידו בצל את נציגי עיר היהלומים. רק במחצית השניה ניתנו לנתניה 3 מצבים מצוינים והיא ניצלה רק אחד, גם הוא בעזרתו האדיבה של הבלם החיפני. אילו חיפה היתה מנצלת את כמות המצבים שיצרה ליד שערו של מרטין פשקו המצוין, אין ספק שתוצאת המשחק הייתה מסתיימת באיזה 2:7 מינימום. כי ברגע שנתניה ספגה את השער השני, היא פשוט התפרקה לרסיסים. אם במחצית הראשונה הגנתה עדיין שמרה על "פאסון", בשניה היא הפכה לטיילת ורק שלומיאליות של שחקני חיפה מנעה מהם שברון לב אמיתי. מישהו עלול לחשוב בטעות שמכבי חיפה הפגינה כדורגל גדול. לא דובים ולא יער. קבוצה בינונית, עייפה וחסרת סבלנות שבסך הכל רצתה להגיע הבייתה בשלום. היו לה 9 משוכות קשות, שלוש כבר מאחור, למרות שאני מכיר הרבה חיפנים שהיו מוכנים להחליף את ה- 1:2 הזה ב- 1:2 מול לברקוזן. אפילו שלנדאו היה מסתובב שבוע עם כותרת בכיס. שום הבין כי נקודת המפתח שלו תהיה ראובן עטר, הרוח החיה בקבוצה הנתנייתית. הוא הטיל על גיירמו הישראלביץ נמוך הקומה, להצר את צעדיו של יקיר חיפה לשעבר, ובנקודה הזאת הצליח מעל למשוער. עטר כמעט ולא היה בטווח סכנה לשער חיפה. פעילים במיוחד היו מיכאל זנדברג וג`ובאני רוסו שווה יותר ממילה.

מאיפה הוא לוקח את הכוח לרוץ 90 דקות, לכבוש שני שערי ניצחון ולהשפיע על כל מהלך המשחק ? בתקווה שמול מנצ`סטר לא יזדקק לבלוני חמצן אחרי זמן קצר, רוסו הוכיח כי לפחות בליגה שלנו הוא הראשון בכדרור, בבידור ובכיבוש. הגנת חיפה לא נזקקה למאמץ מיוחד מול חלוצי נתניה. החוליה האחורית נהנתה משקט מוחלט במחצית הראשונה ורק בדקות מסוימות , בשניה, נאלצה להתאמץ מעל המקובל. אחרי לברקוזן, קצת קשה לנחות על לוברסקי ושוט, למרות שהאחרון יכול היה בשני מקרים להפוך לגיבור השבוע. הוא פשוט החטיא שני מצבים נפלאים, אחד שקיבל מתנה משוער חיפה. המחצית הראשונה הייתה נוראית. חיפה הרגילה אותנו לרמה גבוהה בהרבה והנ היא התקשתה לפצח מערך הגנתי מוזר, בהתחשב שמולה ניצבה קבוצה טכנית. נראה היה שלנדאו סומך על מגיני חיפה שיכבשו את שערם הם. בדקה הרביעית קיבל יניב קטן כדור מאיגביני, פרץ ובעט מצד שמאל לימין והכדור איים לחדור פנימה. ראובן עטר, ברגל ימין, שלח כדור חזק (15) מ- 16 מ` שמצאה את אוואט מוכן. ארבע דקות מאוחר יותר, קטן השאיר כדור לזנדברג שבעט היטב ממרכז הרחבה ופשקו התכופף וקלט. הזדמנות רצינית ראשונה לחיפה בדקה ה- 27. ג`ובאני הגביה קרן מימין, מגן נתנייתי נגח והגיש לזנדברג כדור על מגש כסף, והקשר בעט מסובב אבל חלש והלכה לה ההזדמנות. בדקה ה- 38 כדור ראשון ברשת הנתנייתית. אלמושנינו חילץ כדור במרכז המגרש, מסר לרוסו שהמשיך ליניב קטן ורץ לתפוס מקום בקרבת השער. קטן לא המתין זמן רב, הגביה במדויק ורוסו הכניס ראש בריא ומקרוב קבע 0:1 לחיפה. גם במחצית בינונית הגיע לה המינימום הזה. המחצית השניה נפתחה בהזדמנות גדולה של נתניה. עטר (49) ניצל אי הבנה בהגנה הירוקה, שלח ימינה את הברזילאי, טלאס שוט שהגיח מול אוואט. "שוס" מימין לשמאל ואוואט, בזינוק אחרון מנע שער בטוח ברגלו.

אותו שוט ניצב פעם נוספת בפני הרשת, והפעם באמת רק מולה. אוואט (58) הרחיק כדור בצורה קטסטרופלית לרגלי שוט, נשאר בצד והחלוץ הנתנייתי ירה מול רשת חשופה מעל למשקוף. זה היה צריך להיות ה- 1:1. התגובה הגיעה מהעבר השני. יעקובו איגביני, עייף מאוד, קיבל כדור ליד רחבת האורחים, הסתובב, נפל, הצליח להסיט לישראלביץ שבעט והחטיא ובסוף כל המהלך החליט השופט שי שטרית להעניק... כרטיס צהוב ליעקובו. האכזבה נמשכה 3 דקות בלבד. אלמושנינו חילץ ליעקובו ששעט מצד שמאל, כאשר שלט ההחלפה כמעט הונף, והכניס כדור נפלא לרוסו שמקרוב בעט פנימה - 0:2 לחיפה. שער תואם לשער שחיפה כבשה מול מכבי תל אביב. אז קייסי בישל ורוסו הוציא לפועל. חיפה המשיכה להחמיץ, וכמו בכדורגל, לפעמים יש עונש. גיא צרפתי קיבל כדור ממרחק 18 מ`, בעט היטב, הכדור פגע ברגלו של אריק אג`יפור, הטעה את אוואט שזינק לפינה הימנית וחדר למרכז השער- 1:2 לחיפה. מתחיל סיפור חדש ? לפי התוצאה הסופית, ומי שלא צפה במשחק, עלול לקבל את הרושם שנתניה עמדה להשוות. ההפך הוא הנכון. חיפה תקפה ותקפה, ניצלה עד תום את הרחקתו של בלם נתניה, אדריאן גאמן (דקה 70) שהכשיל את רוסו מאחור והחמיצה. קטן (73) פרץ נפלא בין שני מגינים, מסר מוקדם מדי לרוסו שראה את ניר סביליה בעמדה מצוינת. החלוץ שחזר מהכפור בגלל פציעה, עקף את השוער ואיחר לבעוט לשער הריק. גם רוסו (79) פרץ ומסר לרוחב השער המיותם. בדקה ה- 82 הציל פשקו שער ודאי. קייסי הגביה כדור לסביליה שהוריד לקטן, הכדור קיפץ וממרחק עשרה מטרים יניב שלח "טיל" שנהדף בידיו האמונות של פשקו לקרן.

רגע דרמטי התרחש שתי דקות לסיום. השופט קבע בעיטה חופשית לזכות נתניה, 20 מ` משער חיפה. עטר ניצב ליד הכדור, רבים מאוהדי חיפה כיסו את עיניהם. על הכדור היה כתוב "שער" אלא שראש חיפני הסיט את הבעיטה. ואז הגיעה הדקה ה- 92 ושוב ישראלביץ במרכז העניינים. זוכרים את ההחמצה שלו בלברקוזן ? בחיפה הוא "הלך" על מבצע וירטואוזי. הוא פרץ לאורך 40 מ` וכשהגיע מול פשקו בעט לגופו ושוב הלכה הזדמנות. לא נורא, לנדאו, יש עוד שתי הזדמנויות. בפעם הבאה חיפה תהיה רעננה יותר וניצחון עליה (הכל אפשרי) יהיה באמת סנסציה. העיקר שתבין שמכבי חיפה היא לא במקרה שגרירה ישראלית במפעל אירופי חדש. אפילו על חתולים עזובים מרחמים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנמרים תשושים. העיקר שהם, הנמרים, שבעים כרגע. הרכב נתניה: מרטין פשקו, אורי אוזן, אמיר שלח, אדריאן דה גאמן, אילן בוארון, אסי וסיהון (46 כפיר צוקול), ראובן עטר, רביד גזל, גיא צרפתי, רוסלאן לוברסקי, טאלאס שוט (66 לירון וילנר).